אני לא מצליחה לישון בקיבוץ (בבית של ההורים של רונן)
זהו, נגמר. זה היה סביר עד עכשיו אבל זה פשוט לא עובד יותר.
יש לנו שם חדר בקומה השנייה עם שאר האחים.
מאוד נחמד, פרטיות, מקלחת ממול.
אבל זה פשוט לא עובד.
לא עם הריצות לשירותים.
לא עם הקן כריות שאני צריכה כדי להצליח לישון.
לא עם המזרון שיותר קשיח מזה שבבית.
באנו לחג,
לשני לילות
וחתכנו חזרה הביתה אחרי לילה אחד.
על הצד החיובי, אחרי לילה אחד בבית הכאב
גב-רגליים-ומה לא שהתעוררתי אתו שם חלף לחלוטין.
על הצד השלילי, בעיקר חבל.
***
קישוט חדש לפינת בוטן
היה מבצע שלם להדביק את זה 🙂
גודל, מעט פחות מ A4, קטיפה שחורה.
***
שידה לבוטן
בסוף, אחרי כל הנסיעות וכל החנויות,
מוצצים בציק פוסט היו הכי זולים ועם המבחר הכי טוב.
(יותר זול מקניה מתצוגה של שילב או דר' ביבי, יותר זול מחדש בירכא)
בחרנו שידת נטה סופר של משכל.
צבע לוח עליון ופס קישוט מתחת למגירה אמצעית – עץ אבוני (אדום שחור כזה)
שאר השידה – צבע אגוז חום אדמדם.
כן, אני יודעת שזה מטופש להתלהב מזה, אבל
זה בין הרהיטים הראשונים שקנינו.
גם לבוטן וגם לבית החדש.
כיף.
לא קנינו בינתיים מיטה.
נשכור בחודשים הראשונים עריסה ואז נראה 🙂
***
יוי. אני פרה!
(שימו לב להבדל הדק והמשמעותי מ "אני לוויתן" שהייתי עד עכשיו)
***
יש לי באמת יותר מדי זמן פנוי בבית 🙂
אפילו עם העבודה.
השנה כמעט כל קרובי המשפחה קיבלו מאיתנו מגזרות נייר ממוסגרות.
להורים שלי
(הצרצר קיבל מסגרת עץ עבה וממש יפה, פשוט שכחנו לצלם שוב)
ליותם ורביד (אח קטן של רונן ואשתו. האח הקטן שיותר גדול משני האחים הקטנים האחרים שלו, אבל שקטן יותר מרונן ומהאחות הגדולה)
לאיילת (האחות הגדולה של רונן)
להורים של רונן
(החלפנו בסוף את המסגרת למסגרת כמו זו של החתול מלמעל. יצא הרבה יותר מוצלח)
לסבא שלי
ולנו 🙂
***
מה קיבלנו.
מההורים שלי ליום הנישואים שלנו – הכל בסיר אחד (בהמלצת עופר, תודה! מחכה כבר להזדמנות להכין משם משהו!)
מההורים שלי לחג – סיר אידוי רב קומותי. משהו הזוי לחלוטין. איזה חמש קומות מעל סיר למים. ממש ממש מגניב.
לצערי, בינתיים נשאר אצל ההורים. פשוט אין לנו כרגע מקום לסיר כזה.
מההורים של רונן – שלישית דבש בטעמים שונים. יאמי!
***
ואחרון חביב להיום, כי באמת מספיק.
ותמונה ממש יפה של רונן
(גם פה יש בטן, היא פשוט הפעם מאחורי המצלמה)
***
נו בסדר, עכשיו באמת אחרון חביב.
מיטת החתול שהגיע אלינו מתוך אחת מאריזות השי.
בינתיים זוכה לביקוש בינוני.
מובן ביותר הקטע עם השינה אצל ההורים. כשמירי היתה עם קשת אז בחודש האחרון כבר היה בלתי אפשרי בשבילה לישון שם על המיטה-וחצי עם מזרון נוראי בגובה חצי מטר מהרצפה. ואנחנו אף פעם לא קנינו שידת החתלה. השתמשנו בספת נוער. וגם עריסה לא היינו צריכים לקנות. השתמשנו בעריסה שאבא שלי בנה… לאחותי הקטנה לפני עשרים ומשהו שנים. (וכשאחותי ילדה את התאומות אז אבא שלי בנה עריסה תאומה. מאז שתי העריסות נודדות ברחבי המשפחה: אצל אחותי, אצלנו עם קשת, בת דודה שלי, גיסתה של אחותי ועכשיו שוב אחת מהן תחזור לאחותי. יהיה מגניב אם פלג וקשת יוכלו להשתמש בעריסות האלה לילדים שלהם)
נראה לי שאמא שלו נעלבה מזה שעזבנו מוקדם. רציתי שידת החתלה כדי שיהיה איפה לשים את כל הציוד של הבוטן 🙂 אז אם כבר, אז כבר, גם נחתל אותו שם. ואיזה כיף כאשר יש רהיטים שעוברים בירושה 🙂
בהחלט כיף. אגב – הכל בסיר אחד של בני סיידא? ספר מעולה. בינתיים כל מה שניסינו משם היה טעים