מי יפיוף? מי?

אז ככה התחלנו:

על כתפינו גידלנו אותו…

לאט לאט הוא התחיל לפתח מעט אופי
*שסק: חכו חכו, אני עוד אתחשבן איתכם על זה שאתם משאירים אותי עם לבד עם ניקי בבית!*

שקל לפתוח בקריירת דוגמנות:

ואפילו דיגמן לתמונה האבסטרקטית
There is no SHESEK

ולא שכח לעשות עינים לכל עבר (ואיזה כחולות ויפות הן היו…)

אבל כמו בן משפחת מיכאלי אמיתי מהר מאוד גילה עניין בספרות

במיוחד אחרי שגילה שעם קצת לעיסה היא אכילה בהחלט (*יולי: ל-א-א-א!!!*)

במשקל גאה של קילו מאה (400 גרם תוך שבועיים)
ועם צבע עיניים חדש, קבלו (שוב) את שסק :

***************
אמא צוחקת אלי שאם ככה אני מדברת על חתול, מה יהיה כאשר יהיו לנו ילדים?
נראה עוד שנה שנתיים 🙂
בינתים, שני חתולים בהחלט מספיק.

**************
ורק כדי לא לקפח, ניקי, לא שוכחים גם אותך!

****
זהו, מספיק עם שטויות. לישון.

ואני לא כתבתי כלום על עולמות?
היה, היה כיף. אוהבת אותכם אנשים |4U|
הייתה הרצאה מעולה על מלחמות וסופי עולם.
הייתה סדנה הזויה. מאיפה באו כל האנשים האלו? היינו מעל 30 איש (חדף על מקל…)
היו עצבים נגד מרקורי. הם לא נחמדים.
ספרים, יצאתי עם שש מהם.
המחזמר היה מדהים. שמחה שנשארתי ושמחה שגררתי את רונן את כל הדרך למרכז כדי שיראה גם 🙂
זהו, קצר ולחכות לכנס הבא.

***
תחרות התכתיבה לעולמות. סוף סוף כתבתי סיפור. זה הסיפור הקצר הראשון שאני כתבתי מזה קרוב לשנה. חשבתי שיצא דיי בסדר. צריכה לכתוב יותר, אבל…

***
לא טוב לי במעבדה. ממש לא טוב לי. חבורת ילדים מגודלים שאוהבים להעביר ביקורת אבל לא מסתכלים על מה קורה איתם עצמם.

***
שבוע בלי סיוטים בלילה. יש!
(שסק שמנסה לאכול לי את השיער לא נחשב…)
***

שסק קיבל חיסון ראשון. קדח מחום יומיים. דהה לצבע בהיר יותר. העיינים הבהירו גם כן. הפך מעט יותר חכם (מניסיון עם ניקי, אני ורונן החלטנו שמזריקים להם שכל ואופי עם כל חיסון) אך גם יותר מטורף מכל החוויה.
גונב לי נעלי ספורט. הנעל גדולה ממנו כמעט פי שניים.
העלה 400 גרם תוך שבועיים.
עדיין תוקף עיינים ופה בלילה.
יושן על הגב.
כמעט ולא בוכה. אתמול גיליתי שאני דורכת לו על הרגל כי הוא ניסה שוב ושוב למשוך אותה מתחת לנעל (טוב שזה מנעלי החורף הרכות האלו…)
עדיין חוטף מניקי.
***
מה קוראת עכשיו:

אוהבת את ספרי הפנטזיה שלה. שפה שאינה לחלוטין אנגלית. ולשית? קלטית? אלוהים יודע. תענוג לקריאה, אה, וגם העלילה והדמויות לא רעות 🙂

אני חולה, והעולם ניראה עגום ועצוב לפתע.
(מדהים כמה שניית התבכיינות באמת גורמים להרגיש טוב יותר :-P)

משעשע אותי שאנשים אומרים לי "תרגשי טוב". איך לא חשבתי על זה באמת :-)?
בכל מקרה, צריך להבריא עד יום שבת, פסח משפחתי עם אף זולג זה לא רעיון כל כך טוב.

***

הצלחתי לישון בלי סיוטים הלילה. היה לי חלום מרתק, מן גרסת live action של R.O.D.

נראה טוב, אולי באמת יעשו מזה live ביום מן הימים.

***

הידיים שלי נראים כמו לוח של דמקה. שסק פיתח נטייה להיתלות עליהם כאשר מנסים להעביר אותו ממקום למקום. אתם יודעים כמה זה לא כיף להלביש ככפות לטקס על שריטות טריות?

ניקי עדיין מרביצה לשסק. אבל עכשיו רק אם אנחנו מסתכלים.
***
הראש כואב לי.
***
שני אקמולים מאוחר יותר.
עדיין כואב.
***

קוראת את :
סנדמן II (מצוין)
אהבה בימי הכולרה (שיגמר כבר?)
Huff, Tanya – Blood 3 – Bloodlines (מהמחשב, לא מתקדם, בעיקר בגלל כאבי הראש, ככה, ספר דיי מוצלח)

***
פסח. קניתי כבר מתנות להורים שלי.
עדיין צריכה למצוא משהו לרונן ולהורים שלו.
אין זמן, אין כוח, ובעיקר, אין רעיונות.

***
סיימתי לכתוב את הסיפור לתחרות של עולמות.
נראה לי שלשם שינוי זה הוא סיפור ידידותי למשתמש.
לא אוכלים בו אף אחד, לא הורגים בו אף אחד(שקשור לסיפור).
קצת פרווה, בעיקר סיפור של רעיון, אבל אני דיי מרוצה ממנו.
אחכה עד מחר בערב, וקדימה.

זהו, עברנו את המייונים לשם הקליטה לגוש שגב.
אומרים שאיש לא נידחה בהם, אבל עדיין. טוב לדעת שזה מאחורינו.
אתמול היה השלב האחרון.
ועדת הקליטה:
אנחנו : שלום, באנו לריאיון קליטה-
ועדת הקליטה: ברוכים הבאים לגוש. NEXT!
לא יודעת אם לצחוק או לבכות מהתהליך. 😛

עכשיו השלב הבא, לזכות בלוטו, כדי שנוכל גם לעבור לגור שם.

***

שסק עדיין חתול מוכה. לומד בינתיים שאם הוא רץ ממסתור למסתור ניקי לא מרביצה לו.
אתמול-
רונן: ניקי, מי חמודה? מי?
ניקי: גרר….
רונן: לא, באמת, תראי איזה קטן, נו? ניקי?
ניקי בתנוע מהירה: באץ-באץ-באץ
שסק, שוכב מחוץ: ?!?
ניקי, רק למידה טובה: באץ. גרר…
רונן: ניקי…

זאת ניקי, מנסה לברוח החוצה אחרי יותר מדי שעות עם שסק.

***
היתי אתמול אצל האופטימטריסט בחנות המשקפיים שלי.
-6, אבל הוא עודד אותי שיש לי עוד לאן לרדת. בקצב של מספר לשנה, סלחו לי אם אני לא מעודדת מהעסק.
מה שכן, איזה טכניקת מחירה מדהימה. רציתי לקנות משקפי שמש, אבל ברגע שאני לובשת אותם,
א. חשוך
ב. אני לא רואה כלום.
אחרי איזה שעה של-
מוכרת: זה מתאים לך.
אני מורידה את המשקף, לובשת משקפיים אופטיים, מסתכל עליו מנסה להבין איך משהו בסגול עם נצנצים יכול להתאים לי, מודדת דגם הבא וחוזר חלילה…
הגיע בעל המקום, לקח אותי הצידה, שם לי עדשות מגע זמניות (פעם ראשונה שלי) ופתעום העולם נראה אחרת לחלוטין.
החנות לא זולה, אבל השירות והחוויה שווים הכל.

***
עוד לילה של סיוטים. צריכה להפסיק לאכול לפני השינה.
זה שעושים שיפוצי כביש ליליים מחוץ לחלון גם לא עוזר.