רצועות פאבליק או ילדה בשק

ואוו, לא מאמינה שרק עכשיו אני מפרסמת את זה. תמונות מ 2016 🙂

זה פוסט שהיה לי חשוב לשתף, כי מעבר למתיקות, חשוב להגיד שזה קורה, זה נפוץ, זה לא נורא, זה עובר ויש אפילו טוויסת אופנתי משעשע אחרי שנרגעים מעט. כאשר אבחנו את זה אצל אורן, פרצתי בבכי ולא ידעתי מה לעשות, כאשר שאלו אותנו שתי דקות אחרי הלידה של קשת האם יש לנו היסטוריה משפחתית, אמרתי להם שלא ידאגו, יש לי כבר רצועות שמחכות לה. אז הפוסט הזה הוא לכל האמהות שהילדים שלהם כרגע ברצועות או שהלכו לאולטרסאונד פרקי ירכיים והוזכר DDH.

***

יש לנו היסטוריה משפחתית של דיספלזיה התפתחותית של מפרק הירך או DDH. לבעלי היה את זה בילדות, לאורן היה את זה, לספיר היה את זה וכמובן גם לקשת היה את זה. אבחנו אותה כבר בחדר הלידה. בגיל חודש קיבלה רצועות ובגיל שלושה חודשים כבר הייתה בלי. בחודשיים בין לבין היא הייתה חגורה ברצועות פאבליק שמחזיקות את הרגליים בתנוחת צפרדע ועוזרות למפרק הירך להבשיל לתנוחה נכונה.

בכל מקרה, הבעייה העיקרית (אחרי שמתרגלים לרעיון), היא שאי אפשר לשים מכנסיים מעל זה, אז כמו לאחים הגדולים שלה גם לקשת תפרתי מלתחת שקים לתפארת.

אז קבלו אותם:

אופנת שקים, קיץ 2016

שק תגיות, או: "הילדה הכי פופולרית ליד תינוקות אחרים". ומי שלא מבין למה, רבע ילד לא היה לו..

שק טטרה קייצי ליום.

שק קייצי ואלגנטי לסיבוב בשכונה

רטרו שיק. בד עם בטנת פלנל ללילה . זה לא "כאילו רטרו", זה בד מקורי מאוסף הבדים של סבתא שלי, זיכרונה לברכה

שק פלנל ללילה

ותמונות של קשת בת שנתיים לקינוח

המשך שבוע טוב לכולם!

יעל

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

נא להכיר, רגליים :-)

הילדה הקומפקטית שלי עברה בדיקה נוספת אצל האורטופד וקיבלנו רשות להתחיל להוריד לאט לאט את הרצועות. פיתאום התגלה שיש לה זוג רגליים ארוכות ומתוקות להפליא.



עם כל הנאמר, רגליים ארוכות, אבל מתברר שהיא עדיין פיצית ומגרדת את את ה 10% מלמטה. גם מבחינת הגובה וגם מבחינת המשקל. ספירי, תתחילי לאכול 🙂

ולא את היד שלך

רופאת התפתחות ניסתה לשכנע אותי היום שאני חייבת, ממש חייבת להתחיל להרגיל את ספיר למוצץ.

אני לא רואה סיבה לכך. נכון שיהיה יותר פשוט, אבל הסתדרנו איך שהו במששך שלושה חודשים אז למה להתחיל לדחוף עכשיו מוצץ לילדה?

ובמקרה הכי גרוע, תמיד יש את המוציצי, לפחות כל הזמן שאני עדיין מניקה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

אצלנו זה ככה, ואצלכם?

הבעיה האמיתית היא ההוצאה מהגן.

בהתחלה הייתי בא עם מנשא עלי. מחנה את האוטו, שמה ספיר במנשא. מארגנת את אורן בגן, חוזרת לאוטו. מכניסה אותו, מכניסה אותה. נוסעת הביתה, שמה את ספיר במנשא, מוציאה את אורן מהאוטו, לוקחת אותם הביתה.

בימים האחרונים כל כך קר שאני אפילו לא מתחילה עם המנשא. אני מוציאה אותה מהאוטו, רצה איתה לגן, מוצאת אמא מתנדבת, מבקשת ממנה שתחזיק את ספיר, מארגנת את אורן, לוקחת את ספיר, מובילה אותו לאוטו. מושיבה אותה, מושיבה אותו, נוהגת הביתה. מוציאה אותו, מוציאה אותה…

בקיצור, תגידו, יש פיתרון פשוט יותר או שצריך להתחיל לגדל עוד יד :-)?

***

נ.ב

עברנו את החלק הכי גרוע במשבר הרצועות

ספיר התרגלה, נגמר הבכי והיא חזרה לישון כמו שצריך.

זהו, עכשיו רק לקוות שיעבור מהר

אהבתם? תשתפו הלאה :)

רצועות פבליק, או ילדה קומפקטית

תקשיבו, ילדה קומפקטית זה נהדר. כל מה שצריך זה לשים לה רצועות שיקפלו את הרגליים לתנוחת רגלי צפרדע. ככה העריסה יכולה לשמש להרבה יותר זמן, כי הילדה תופסת חצי מקום. השמיכה כבר לא קטנה, קל להחזיק אותה על הידיים או על הכתף. פשוט להשיב אותה בכיסא בטחון כי הרגליים שלה מקופלות אז הא נכנסת בול.

כל מה שחסר זה לחבר ידית לרצועות האלו ואז אפשר יהיה להסתובב איתה כמו עם תיק…

והומור שחור הצידה. לספיר יש דיספלזיה התפתחותית של מפרק הירך או DDH. לבעלי היה את זה בילדות, לאורן היה את זה ועכשיו תורה. ביום ראשון שמו לה את הרצועותו ומאז היא בעיקר על הידיים, או בוכה. או בוכה ועל הידיים.

הרצועות מציקות לה והיא מנסה כל הזמן להיאבק ולששתחרר מהן. אבל החלק הבאמת גרוע הוא שהיא חייבת לישון על הגב כדי שהרצועות יעבדו וזה פשוט לא עובד. היא לא ישנה על הגב יותר מכמה שעות מאז שנולדה. היא פולטת קצת והיא מעירה את עצמה עם נפנוף ידיים אז מאז שהיא הגיע הביתה נתנו לה לישון על הבטן…ועכשיו לפתע גב.

לסיכום,  בנוסך לכך שהרצועות מציקות לה היא גם לא מצליחה להירדם. עכשיו תוסיפו לזה גם גזים…

בקייצור, יומים קשים עוברים על כוחותינו.

אז אני מספרת בדיחות גרועות, מעלה רשומה בבלוג, מחכה שספיר תתרגל ובעיקר שמחה שתפסנו את זה בזמן.

***

ועדכונים מהשטח, כי כתבתי את הרשומה לפני יומיים והתלבטתי אם לעלות אותה בכלל…

נשברנו בעניין השינה ואנחנו נותנים לה לישון בלילה על הבטן. קראתי על זה קצת ברשת ואין איסור חד משמעי בעניין.

אתמול היא צרחה במשך שעות, עם הפסקות קצרות לשינה תשושה, זה היה נורא. כאשר הגיע הערב והורדנו את הרצועות לרבע שעה כדי לרחוץ אותה גילינו למה היא צרחה ככה. הרצועות שפשפו את אחת הרגליים עד כדי יבלת. זוועה. טוב שלפחות זה לא חדר את העור. שמתי בינתיים גרב שתשמור על העור עד שזה יחלים (בעיקרון אסור) ועוד מעט אקח אתה לרופאת ילדים להתיעץ מה כדאי למרוח.

יהיה טוב.

ועוד תמונה פוטוגנית (זו לא אני 🙂

***

עדכון 2017

גם לקשת הייתה את אותה הבעייה, כבר בבית החולים, יומיים אחרי הלידה עשו לה אולטרסאונד ואבחנו. בארבע שבועות כבר הייתה ם רצועות, בחודשיים כבר הכל היה תקין והתחלנו להוריד שעות ובשלושה כבר הייתה בלי.

מסקנות:

  • כמה חשוב לתפוס את זה מוקדם
  • כמה טוב שעם ספיר קנינו רצועות רב פעמיות…
  • גנטיקה  Is A BItch

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)