שם שניתן לו על ידי סבתא ולפי דעתי הולם אותו היטב
תראו את עמידת הפיטר פן הזאת
ואם כבר משחקים עם מים:
מספיק מלא?
אולי עוד קצת?
יאמי!
איך זה עובד?
אה, ככה!
אמא: אהההה!!!
אורן: אופס?
וקצת תירס חם עם סבתא:
טעים!
קיץ זה כיף
חיים, עבודה ורצון ליצור
חוכמה של ילד בן שנה ו9.
מתעורר בחיוך. מטפס עלי, מניח עלי את הראש.
אורן: אמא?
אני: כן מתוק שלי.
זוקף את ראשו, מסתכל לי עמוק אל תוך העיניים.
"אמא, את אבא!"
***
ועוד אחת.
אני: אורן רוצה עוגיה?
אורן: כן!
אני: איפה אוכלים עוגיה? (בכוונה שילך לכיסא האוכל שלו)
אורן רץ למרכז השטיחון שמניחים מתחת לכיסא ומתישב.
אורן: אמא! עוגה!
***
וכמה צילומים מהבריכה, מזמן לא הבאתי 🙂
סבתות של אורן, זה בשבילכן!
אורן צולל:
אמא, את עדיין מצלמת?
אולי מספיק?
ומה עם כמה תמונות לא מהבריכה :-)?
אורן עושה ציח ציח:
מי לא יציב על הרגליים?
אורן: (א)ני!
ועוד כמה תמונות.
אמא: אורן, איך עושה סוס?
זהו, מספיק לבינתיים 🙂
שלוש בלילה.
אני שומעת את הילד מתעורר ויורד מהמיטה.
הוא מהמהם משהו לעצמו ואז מתחיל לטופף לכיוונינו.
אני כבר בטוחה שעוד רגע הוא נכנס לחדר ומצטרף אלינו במיטה, או מבקש "אם-אם" (בקבוק).
במקום זאת, טפיפות הרגלים עוצרות בכניסה לחדר, ואז ניפנות ופונות לכיוון המטבח.
ההמהום של הילד הופך מרוצה ועניני.
ואז נשמע בום.
וצעקות.
מסתבר שאחרי קצת מחשבה הילד החליט להכין לעצמו את הבקבוק לבד.
רק שהמטבח חשוך, והיה אי בדרך.
ילד קטן ורציני,
עם אפס שימור עצמי
🙂
***
אורן עוזר לאבא בגינה:
או בשמה העממי, מיטה שניתן לעבור ממנה.
למשל ישירות למיטת ההורים 🙂
עברנו למיטת מעבר כי אורן התחיל להרים את הרגל על המעקה של המיטת תינוק.
באחד הבקרים נשמעה חבטה.
אני ובעלי זינקנו מבוהלים מהמיטה.
התברר שזה רק זברה סוררת שנזרקה החוצה, אבל אחרי השקמה שכזאת, החלטנו שמספיק.
עדיף שיהיה מיטה שיותר קשה ליפול ממנה.
רק מה, אצל חברים של הגיסים שלנו, הבת הצליחה ליפול ממיטת מעבר ולשבור יד, אז ליתר ביטחון, פרסנו לצד המיטה את המזרון פעילות.
מה אורן חושב על זה?
שעדיף לישון על מיזרון זוגי ולא במיטת יחיד.
אז הערבים נראים ככה:
וחלק מהבקרים ככה:
נו מילא,
לפחות במיטה שלנו הוא מסכים לישון עד מאוחר 🙂
חברה שלי עזבה עם משפחתה למקסיקו. לא התראינו קרוב לשנה, פיספסנו ימי הולדת, ימי נישואים ומה לא. בנוסף, אני לא כל כך טובה בלשמור על קשר. עכשיו, כאשר שוב יצא לנו להיפגש, רציתי להביא לה משהו שיגיד שלא שכחתי ושאני מתגעגעת גם אם אנחנו כמעט ולא מדברות.
תפרתי לה תיק עירית. בד חיצוני, בד איקיאה מקסים ובד פנימי, בד נחלה ירקרק ועדין. הכיס, בד ריפוד שקיבלתי בזמנו מתנה מאמא מיסי.
ומקרוב
ומחזיק מפתחות. ניסיון חדש שלי. לא ניסיתי לתפור כזה עד עכשיו. מקווה שיהיה שימושי.
והנה אורן בא לעזור לארוז:
והשאל:
נסרג מהחוט שתיארתי כאן
חברה יקרה, את יודעת מי את 🙂
תתחדשי
השאל נסרג לפי התרשים הבא: