תמונות קצת לפני הרצועות, ביום הולדת של סבא רבא:

ספיר בת חודשיים וחצי.

הי מחייכת, צוהלת, עושה מבחר של "אה-גו" שונים.

תופסת חפצים וגוררת אותם לפה.

אבל הכי חשוב, לא מפתחת חום בזמן שפעת.

טפו טפו טפו.

שפעת שניה בחודשיים,

בגיל שלה אורן כבר הצליח להגיע לאישפוז בגלל חשד לדלקת ראות.

אולי זה כי היא יונקת או שאולי כי אנחנו גרים במקום עם אוויר נקי יותר לעומת איפה שגרנו כאשר אורן נולד או שאולי היא פשוט עמידה יותר, אבל טפו, טפו, טפו, בינתיים בלי חום.

לא יורדת מהידיים, צועקת ללא הפסקה, אבל בלי חום.

גיבורה קטנה שלי, מקבלת את האינהלציה כמו גדולה

***

אורן מחלים מדלקת ראות ומפתח אופי עקשן להפליא.

אינהלציה למשל, הוא עושה לבד:

הוא גם דואג שיהיה לו טישו זמין לאף:

ואינהלציה ביחד עם כרמלון, הבן דוד. כולם חולים בחורף הזה…

כמה פנינים שלו מהזמן האחרון:

"אמא, הצרצר הזה מקולקל!" – ומי שראה תקלה מופלאה יודע על מה מדובר.

 

קוראים ספר "אוצר המילים המצוירות", עמוד על טרקטורים.

אמא: אורן אתה רוצה לנהוג בטרקטור? (מצביעה על טרקטור אדום).

אורן: לא אָמַא, אין מקום.

אני: אבל הנה כאן יושב איש (מצביעה על טרקטור צהוב ליד), אז יש מקום.

אורן מסתכל עלי: אָמַא, זה ספר.

 

וכמה תמונות עם ספירי:

רק שיהיו כבר בריאים.

נ.ב

והוא סוף סוף קרא לי אִמא השבוע!

הבעיה האמיתית היא ההוצאה מהגן.

בהתחלה הייתי בא עם מנשא עלי. מחנה את האוטו, שמה ספיר במנשא. מארגנת את אורן בגן, חוזרת לאוטו. מכניסה אותו, מכניסה אותה. נוסעת הביתה, שמה את ספיר במנשא, מוציאה את אורן מהאוטו, לוקחת אותם הביתה.

בימים האחרונים כל כך קר שאני אפילו לא מתחילה עם המנשא. אני מוציאה אותה מהאוטו, רצה איתה לגן, מוצאת אמא מתנדבת, מבקשת ממנה שתחזיק את ספיר, מארגנת את אורן, לוקחת את ספיר, מובילה אותו לאוטו. מושיבה אותה, מושיבה אותו, נוהגת הביתה. מוציאה אותו, מוציאה אותה…

בקיצור, תגידו, יש פיתרון פשוט יותר או שצריך להתחיל לגדל עוד יד :-)?

***

נ.ב

עברנו את החלק הכי גרוע במשבר הרצועות

ספיר התרגלה, נגמר הבכי והיא חזרה לישון כמו שצריך.

זהו, עכשיו רק לקוות שיעבור מהר

תקשיבו, ילדה קומפקטית זה נהדר. כל מה שצריך זה לשים לה רצועות שיקפלו את הרגליים לתנוחת רגלי צפרדע. ככה העריסה יכולה לשמש להרבה יותר זמן, כי הילדה תופסת חצי מקום. השמיכה כבר לא קטנה, קל להחזיק אותה על הידיים או על הכתף. פשוט להשיב אותה בכיסא בטחון כי הרגליים שלה מקופלות אז הא נכנסת בול.

כל מה שחסר זה לחבר ידית לרצועות האלו ואז אפשר יהיה להסתובב איתה כמו עם תיק…

והומור שחור הצידה. לספיר יש דיספלזיה התפתחותית של מפרק הירך או DDH. לבעלי היה את זה בילדות, לאורן היה את זה ועכשיו תורה. ביום ראשון שמו לה את הרצועותו ומאז היא בעיקר על הידיים, או בוכה. או בוכה ועל הידיים.

הרצועות מציקות לה והיא מנסה כל הזמן להיאבק ולששתחרר מהן. אבל החלק הבאמת גרוע הוא שהיא חייבת לישון על הגב כדי שהרצועות יעבדו וזה פשוט לא עובד. היא לא ישנה על הגב יותר מכמה שעות מאז שנולדה. היא פולטת קצת והיא מעירה את עצמה עם נפנוף ידיים אז מאז שהיא הגיע הביתה נתנו לה לישון על הבטן…ועכשיו לפתע גב.

לסיכום,  בנוסך לכך שהרצועות מציקות לה היא גם לא מצליחה להירדם. עכשיו תוסיפו לזה גם גזים…

בקייצור, יומים קשים עוברים על כוחותינו.

אז אני מספרת בדיחות גרועות, מעלה רשומה בבלוג, מחכה שספיר תתרגל ובעיקר שמחה שתפסנו את זה בזמן.

***

ועדכונים מהשטח, כי כתבתי את הרשומה לפני יומיים והתלבטתי אם לעלות אותה בכלל…

נשברנו בעניין השינה ואנחנו נותנים לה לישון בלילה על הבטן. קראתי על זה קצת ברשת ואין איסור חד משמעי בעניין.

אתמול היא צרחה במשך שעות, עם הפסקות קצרות לשינה תשושה, זה היה נורא. כאשר הגיע הערב והורדנו את הרצועות לרבע שעה כדי לרחוץ אותה גילינו למה היא צרחה ככה. הרצועות שפשפו את אחת הרגליים עד כדי יבלת. זוועה. טוב שלפחות זה לא חדר את העור. שמתי בינתיים גרב שתשמור על העור עד שזה יחלים (בעיקרון אסור) ועוד מעט אקח אתה לרופאת ילדים להתיעץ מה כדאי למרוח.

יהיה טוב.

ועוד תמונה פוטוגנית (זו לא אני 🙂

***

עדכון 2017

גם לקשת הייתה את אותה הבעייה, כבר בבית החולים, יומיים אחרי הלידה עשו לה אולטרסאונד ואבחנו. בארבע שבועות כבר הייתה ם רצועות, בחודשיים כבר הכל היה תקין והתחלנו להוריד שעות ובשלושה כבר הייתה בלי.

מסקנות:

• כמה חשוב לתפוס את זה מוקדם
• כמה טוב שעם ספיר קנינו רצועות רב פעמיות…
• גנטיקה  Is A BItch