החופשה של הגן הסתיימה, הילד בגן.

אני בבית. בשקט, בנחת, עם זמן לעבוד וקצת לעצמי.

מצד אחד, כיף לחזוק לשגרה, מצד שני, היו אלו שבועיים וחצי יוצאי דופן.

לא יאומן כמה הילדון הזה גדל :-). היה קשה אבל שמחתי להזדמנות להכיר אותו טוב יותר.

אז מה היה לנו בשבועים האלו?

***

גמלנו את אורן ממטרנה.

גמלנו את אורן מחיתול (חוץ משינת צהרים ולילה).

גילינו שהילד חושב שקוראים לו דן.

אני: איפה אורן?

אורן: כאן! (מצביע על עצמו)

אני: איך קוראים לך?

אורן: דן!

וכך זה חוזר בלי לטעות כבר שבועות.

למה דן? אין לו אף אחד בשם הזה בגן.

מה עוד היה?

התקינו אצלנו מזגן. אורן התרשם עמוקות,

וכך גילינו שהילד מאוד אוהב פטיש וסולם ויכול לדבר עליהם ללא הפסקה במשך שעות.

אורן: אמא, עץ, חור! (הוא לא אומר אמא, הוא אומר AMA…)

אני מסתכלת על העץ, ומתחילה להסביר לו שיש ציפור שקוראים לה נקר, שיש לה אף גדול וקשה ושהיא עושה איתו טוק טוק טוק לעץ ויוצא חור.

אורן מסתכל עלי, ממשש את האף שלו, ואז מסביר לי,

אורן: אמא, לא. לא אף. פטיש. עץ. טוק טוק טוק. חור!

***

אורן יורד לבד במדרגות.

אני: אורן, לא ליפול!

אורן: לא נפל. לא נפל. לא…. אוי. נפל.

***

וקצת תמונות:

רגע היסטורי, אורן יושן במיטה.

נו, חצי במיטה.

עברנו לקערה גדולה יותר.

אוי, מה יש כאן? (עוד גילוי שהיה החופש…)

אמא, נעליים?

מה?

***

בכינרת:

ולפני הירידה השניה לכינרת, הפעם עם לינה, בדיקת המזרון לאוהל:

***

עושה ביקורת בפארק הקופים ביודפת.

אורן: as you were…

לאמי:

(בדיאבד התברר שזה בכלל אלפקה)

אמא! תראי!

היו בפארק הזה גם קופים אבל הם היו החלק הכי שולי במקום. לפי דעתי, הנכס העיקרי של הפארק היה ריבוי הצל.

***

בגן חיות בחיפה עם כרמלון והדוד.

וכמובן שגם כאן אורן מוצא חרוב

וגם כאן יש לאמי (כן, שוב אלפקה)

הגן חיות הזה ארוך…

ובכל הגן חיות הגדול הזה, האטרקציה הכי גדולה הייתה בכניסה (שהיא גם היציאה)

טוב שיש שם צל (גם אם זה אומר שאורן מנסה לחמוק פנימה)

ועל מה כל המהומה?

שהתבררו לא כדבר הוורוד היחיד שם…

משהו באוכל, אם הבנתי נכון.

***

בבית. אורן מדגים שוב ששימור עצמי זה לא אצלנו.

אתם מבינים למה התמונה הזאת מטושטשת, נכון  ?

***

הקיבוץ, גם כאן צריך לעשות ביקורת.

הורגת אותי ההליכה הזאת. היא אומצה דיי מהר גם על ידי כרמלון, חבל שאין לי צילומים של שניהם הולכים ככה.

ממש ועדת מיכאלי קטנה.

***

בבריכה בקיבוץ עם כרמלון והדודים

וזהו,

חופש ארוך, מעייף וכיפי.

טוב שהיה וטוב שנגמר 🙂

אוסף של סיפורים ותמונות שיכולים למלא חמשה פוסטים אבל מכיוון שאני לא מגיעה לכתוב אותם אז ארכז את כולם לאחד

בעיקר, המון מהון תמונות אורן שהצטברו.

***

בדיקת העמסת סוכר. סחרחורת. אחות טיפת חלב מודדת לי לחץ דם. 100 על 40. תגובה שלה: זה מוזר…

על הצד חיובי, לפחות לא התעלפתי הפעם 🙂 בהריון הקודם נשכבתי להם שם לשעה.

נכון לדקות אלו, אני בשבוע 27 +0

והפשושית שוקלת 800 גרם בעטים וחמודים

ומה איתי?

דלקת בכף יד ימין (לא חתכתי דבר כבר חודשים). דליות ממש גרועות ברגל ימין. צריכה גרב אלסטית אבל חם מדי בבית. הימגלובין נמוך. כאבים ברצועות של הרחם ובאגן בזמן הליכה. צרבת.

הריון קל, בקיצור.

***

שעת אמבטיה של אורן.

פשושית בועטת לכל הכיוונים כך שהבטן קופצת. רונן שם שתי ידיים על הבטן, מנשק (היא נרגעת מעט). אורן רואה את זה ורוצה גם. מניח בזהירות שתי ידיים (מאוד רטובות ומסובנות) נותן נשיקה רטובה.

אני: אורן, זאת אחות שלך בפנים.

אורן, מושך את הידיים לאחור ובקול מבוהל: "לא!"

***

וכמה סיפורים מהטיולים בגן משחקים:

אורן אוסף חרובים, לוקח אותם לקצה השני של מגרש המשחקים, לקולר, נותן לי שאני אשטוף אותם אחד אחד, וכאשר הם מגיעים למצב הניקיון הרצוי, הוא מסתובב, ומולו עומדת שי, ילדה מהגן שלו שהוא מדבר עליה בבית ללא הספקה. היא לוקחת לו את החרובים ובורחת. והכל חוזר על עצמו. שוב ושוב ושוב. אני די מרוצה. אני לא בטוחה שבאמת אמורים לאכול את הדבר הזה 🙂
סופרים מדרגות:

שתים, שתיים, עוד שתיים, ארבע – רגע של מחשבה – שתיים, לא שתיים, עוד שתיים…
לאורן יש 4 צבעים: אדום, חום ,כתום ולא אדום. כל שאר הצבעים מסווגים אל תוך אחד מה 4.
טעות של אמא מתחילה…

אספתי את הילד מהגן עם העגלה. הלכנו למכולת וקניתי לי טילון במחשבה שאני אכבד אותו קצת. הורדתי את נייר העטיפה, נתתי לאורן שיחזיק את הטילון (לזה קוראים טמטמת הריון…) והלכתי לזרוק את הנייר. חזרתי. אורן מחזיק את הטילון ומסתכל עליו בסקרנות. ביקשתי שיביא לי אותו בחזרה. ואז נפל לו האסימן מה יש לו בידיים… על הצד החיובי, טילון הרבה פחות מלכלך מארטיק.
אורן מוצא עוד חרוב, הולך לקולר. אין לי כבר כוח לעמוד. נשארת לשבת על הספסל. הוא מגיע לקולר ואז מגלה שאין לו אמא שתלחץ על הכפתור. מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה ותוך דקה מארגן לעצמו ילדה גדולה יותר שתשטוף לו אתה החרובים ושתרים אותו לשתות. דון ג'ואן קטן.

גן משחקים, מתקן מתסובב, כזה עם הגה במרכז. אורן ושי מסובבים בכל הכוח. לי יש בחילה אבל צריך לקום כדי לרדת ואין לי כוח.

***

שמנו סוף סוף אבני מדרך!

אורן חושב שזה להיט. אפשר לצאת לגינה עם עגלת סופר, או ברווז על מקל וללכת מאבן לאבן איתם. או יותר נכון, ללכת צעד וחצי לאורך האבן, להרים אותם, ללכת עוד צעד וחצי וכך סביב כל הבית. מעסיק אותו דקות ארוכות כל יום 🙂

אורן עוזר בגינה:

ועם כבר עבודה בגינה,

אורן בודק שהמנגל תקין:

אבא, הכל תקין, תביא את הסטקים!

***

קיץ, חם, גיגית מים וקצת צבע…

כרמלון (בן דוד) , אורן ושתי אמהות שנזכרו שלצייר זה כיף.

נגמר המים?

אמא! זה כבד!

וקצת אומנות:

נבדוק את הצבע. קצת יבש, לא?

נוסיף מים:

נבדוק, הממ… הרבה יותר טוב:

אפשר לשבת לצייר:

***

מסיבת סיום בגן.

מתנפחים ומים, שילוב נהדר 🙂

אורן: עוד פעם!

וכל מה שיש לי להגיד על זה הוא: איזה מזל שהגן עדיין רץ עד סוף השבוע!

***

בקיבוץ עם הסבים.

בדרך לקיבוץ:

בבריכה:

אמא, זה קר!

ועוזר לקלף תירס לכל המשפחה:

****

ולסיום, טוב שקנינו לאורן מיטת תינוק.

לא, הוא עדיין לא ישן בה (מיטת מעבר, זוכרים),

אבל לפחות יש לה שימוש.