זהו, עברנו את המייונים לשם הקליטה לגוש שגב.
אומרים שאיש לא נידחה בהם, אבל עדיין. טוב לדעת שזה מאחורינו.
אתמול היה השלב האחרון.
ועדת הקליטה:
אנחנו : שלום, באנו לריאיון קליטה-
ועדת הקליטה: ברוכים הבאים לגוש. NEXT!
לא יודעת אם לצחוק או לבכות מהתהליך. 😛

עכשיו השלב הבא, לזכות בלוטו, כדי שנוכל גם לעבור לגור שם.

***

שסק עדיין חתול מוכה. לומד בינתיים שאם הוא רץ ממסתור למסתור ניקי לא מרביצה לו.
אתמול-
רונן: ניקי, מי חמודה? מי?
ניקי: גרר….
רונן: לא, באמת, תראי איזה קטן, נו? ניקי?
ניקי בתנוע מהירה: באץ-באץ-באץ
שסק, שוכב מחוץ: ?!?
ניקי, רק למידה טובה: באץ. גרר…
רונן: ניקי…

זאת ניקי, מנסה לברוח החוצה אחרי יותר מדי שעות עם שסק.

***
היתי אתמול אצל האופטימטריסט בחנות המשקפיים שלי.
-6, אבל הוא עודד אותי שיש לי עוד לאן לרדת. בקצב של מספר לשנה, סלחו לי אם אני לא מעודדת מהעסק.
מה שכן, איזה טכניקת מחירה מדהימה. רציתי לקנות משקפי שמש, אבל ברגע שאני לובשת אותם,
א. חשוך
ב. אני לא רואה כלום.
אחרי איזה שעה של-
מוכרת: זה מתאים לך.
אני מורידה את המשקף, לובשת משקפיים אופטיים, מסתכל עליו מנסה להבין איך משהו בסגול עם נצנצים יכול להתאים לי, מודדת דגם הבא וחוזר חלילה…
הגיע בעל המקום, לקח אותי הצידה, שם לי עדשות מגע זמניות (פעם ראשונה שלי) ופתעום העולם נראה אחרת לחלוטין.
החנות לא זולה, אבל השירות והחוויה שווים הכל.

***
עוד לילה של סיוטים. צריכה להפסיק לאכול לפני השינה.
זה שעושים שיפוצי כביש ליליים מחוץ לחלון גם לא עוזר.

הפיצפון בן שלוש שבועות, כנראה זכר.
זהו, נגמרו חיפושינו אחרי הג'ינג'י 🙂
בסוף ללא לבן, ואפילו פלומתי, ההפך ממה שרציתי, אבל הוא כזה מתוק.
כנראה אצטרך להתרגל לחתול פרוותי 🙂

קיבלנו יחד איתו מטרנה והוראות האכלה, אבל הדבר הראשון שהפיצפון עשה היה לפלוש לקערת האוכל של ניקי ולנסות לאכול לה את האוכל. היא לא ראתה את זה בעיו יפה.
בסוף הגענו לפשרה, קיבל אוכל שלה טבול במטרנה. אוכל היטב, מחר ניקנה לו מזון גרגירים לגורים.

חטף ביינתים פעמיים מניקי. היא לא באמת מנסה להזיק לו אבל הוא כל כך קטן שזה מפחיד לראות.
היא הבריחה אותו קודם לפינה ליד הארגז חול והוא ישב בפינה ורעד, מנסה להגיע לארז חול אבל היא נושפת עליו כל פעם. נגמר בזה שהיה צריך לנקות אחריו. אבל הוא באמת ניסה. כמעט וזחל לעבר הארגז.

קטן ומתוק. קצת היפראקטיבי ואז מתעלף בפינה.
ברוך הבא, שסק 🙂

סטימצקי יוצאים החודש במבצע של 2 ב60 שקל.
התחדשתי ב
אדמונית מאוהבת/ סי ליסה (סיפור כתוב במניפה שלה היה חביב ביותר, עכשיו רק לגלות מי לא החזיר לי אותו…)
וב ספר בדיחות האדום/ קרמן דני (ביינתים מצויין, הפתיע אותי, ממש ברמה של לשבת ולקרוא).

ובאתר שלהם מצאתי את "אהבה בימי הכולרה" ב 17 שקל. (שווה, לא?)
בזמן האחרון מתחילה לקרוא יותר ויותר ספרים לא ג'ינרים.

מאתר bookdepository המצויין (זה שאין בו דמי משלוח לארץ)
הזמנתי את הסנדמן השני.

יום מוצלח ביותר סך הכל.
עכשיו רק למצוא איפה לשים את כל הספרים האלו.
***
ולסיום, משהו ישן אך מוצלח לאחד באפריל.

וחתולה שלי, העברינית הקטנה.

אז יום חדש,
מה השתנה בעצם?
עדיין אין לי כוח לעבודה. אז מספיק לדבר על זה.

כתבתי אתמול בלילב סיפור, 900 מילה. נראה לי שזה אחד הדברים הראשונים שכתבתי מזה שנתיים. (80,000 מילה של נאנו לא נחשב
:-P).
סיפור קצר. על גנטיקה, על לסביות, על מלחמה ושלום. כיוונתי אותו לתחרות של עולמות אבל ביינתים שוקלת להחרים אותה וזהו. החוקים שלה לא ידודיתיים במיוחד לכותב.
לא שבאמת אכפת לי אם מרקורי יקח את הסיפור שלי לפרסום, אבל יש דברים שאסור לעודד.

***
רונן עדיין במדבר. ניקי עדיין בוכה בלילות. היום בבוקר גיליתי למה. מחוץ לחלון יושב חתול ג'ינג'י ענק ועושה לה עיינים.
***
קוראת את סנדמן לפני השינה. כיף.
***
קוראת כבר שבוע שני את  Absolution Gap by Alastair Reynolds. ספר שלישי בטרילוגיית חלל התגלות. הסופר גאון, הספר מצויין, אבל מספיק. רוצה כבר לסיים אותו ולהמשיך למשהו שמתקדם מהר יותר.

ולסיכום, בודקת את האפליקציה של התמונות. אם זה עובד, אז מצורפת תמונה של ניקי עושה פרצופים. (זה כאשר היא לא בוכה לי על החלון)