אוסף של סיפורים ותמונות שיכולים למלא חמשה פוסטים אבל מכיוון שאני לא מגיעה לכתוב אותם אז ארכז את כולם לאחד
בעיקר, המון מהון תמונות אורן שהצטברו.
***
בדיקת העמסת סוכר. סחרחורת. אחות טיפת חלב מודדת לי לחץ דם. 100 על 40. תגובה שלה: זה מוזר…
על הצד חיובי, לפחות לא התעלפתי הפעם 🙂 בהריון הקודם נשכבתי להם שם לשעה.
נכון לדקות אלו, אני בשבוע 27 +0
והפשושית שוקלת 800 גרם בעטים וחמודים
ומה איתי?
דלקת בכף יד ימין (לא חתכתי דבר כבר חודשים). דליות ממש גרועות ברגל ימין. צריכה גרב אלסטית אבל חם מדי בבית. הימגלובין נמוך. כאבים ברצועות של הרחם ובאגן בזמן הליכה. צרבת.
הריון קל, בקיצור.
***
שעת אמבטיה של אורן.
פשושית בועטת לכל הכיוונים כך שהבטן קופצת. רונן שם שתי ידיים על הבטן, מנשק (היא נרגעת מעט). אורן רואה את זה ורוצה גם. מניח בזהירות שתי ידיים (מאוד רטובות ומסובנות) נותן נשיקה רטובה.
אני: אורן, זאת אחות שלך בפנים.
אורן, מושך את הידיים לאחור ובקול מבוהל: "לא!"
***
וכמה סיפורים מהטיולים בגן משחקים:
אורן אוסף חרובים, לוקח אותם לקצה השני של מגרש המשחקים, לקולר, נותן לי שאני אשטוף אותם אחד אחד, וכאשר הם מגיעים למצב הניקיון הרצוי, הוא מסתובב, ומולו עומדת שי, ילדה מהגן שלו שהוא מדבר עליה בבית ללא הספקה. היא לוקחת לו את החרובים ובורחת. והכל חוזר על עצמו. שוב ושוב ושוב. אני די מרוצה. אני לא בטוחה שבאמת אמורים לאכול את הדבר הזה 🙂
סופרים מדרגות:
שתים, שתיים, עוד שתיים, ארבע – רגע של מחשבה – שתיים, לא שתיים, עוד שתיים…
לאורן יש 4 צבעים: אדום, חום ,כתום ולא אדום. כל שאר הצבעים מסווגים אל תוך אחד מה 4.
טעות של אמא מתחילה…
אספתי את הילד מהגן עם העגלה. הלכנו למכולת וקניתי לי טילון במחשבה שאני אכבד אותו קצת. הורדתי את נייר העטיפה, נתתי לאורן שיחזיק את הטילון (לזה קוראים טמטמת הריון…) והלכתי לזרוק את הנייר. חזרתי. אורן מחזיק את הטילון ומסתכל עליו בסקרנות. ביקשתי שיביא לי אותו בחזרה. ואז נפל לו האסימן מה יש לו בידיים… על הצד החיובי, טילון הרבה פחות מלכלך מארטיק.
אורן מוצא עוד חרוב, הולך לקולר. אין לי כבר כוח לעמוד. נשארת לשבת על הספסל. הוא מגיע לקולר ואז מגלה שאין לו אמא שתלחץ על הכפתור. מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה ותוך דקה מארגן לעצמו ילדה גדולה יותר שתשטוף לו אתה החרובים ושתרים אותו לשתות. דון ג'ואן קטן.
גן משחקים, מתקן מתסובב, כזה עם הגה במרכז. אורן ושי מסובבים בכל הכוח. לי יש בחילה אבל צריך לקום כדי לרדת ואין לי כוח.
***
שמנו סוף סוף אבני מדרך!
אורן חושב שזה להיט. אפשר לצאת לגינה עם עגלת סופר, או ברווז על מקל וללכת מאבן לאבן איתם. או יותר נכון, ללכת צעד וחצי לאורך האבן, להרים אותם, ללכת עוד צעד וחצי וכך סביב כל הבית. מעסיק אותו דקות ארוכות כל יום 🙂
