בסדר, אולי קצת מילים.
אנחנו (אני ורונן) עומדים בגינה. אורן על הידיים שלי.
רונן אומר לו:
"בוא אלי".
אורן מושיט ידיים ובא אליו.
עכשיו, זו חוויה נהדרת, אז גם אני רוצה.
אז גם אני בתורי אומרת, "אורן, בוא אלי".
והילד, מושיט ידיים ובא גם אלי.
כך ה נמשך כמה פעמים עד שרונן קורא לו שוב לבוא.
אורן מביט בו רגע. נצמד עלי,
ועונה: "לא"
הזוי.

הקיאו עלי היום פעמיים. תלשו לי שיער.
שרטו אותי. ניסו לעקור לי עין, ואז את השנייה. בדקו אם ניתן להוריד לי את האף.
בכו בלי הפסקה. לא רצו לאכול. רצו לאכול.
שלשלו. רצו ידיים. רצו מיטה. לא, ידיים. לא, מיטה.
בכו עוד קצת. לא נתנו לי לישון. לא נתנו לי לאכול. לא נתנו לי לשבת רגע אחת במשך כל היום.
אכלו. התרחצו. נרדמו.
ילד שלי מתוק.

***

אני כל הזמן עייפה ואני לא מצליחה לעלות חזרה במשקל.
אמא אומרת שגם אצלה זה היה ככה אחרי לידה.
ידידה אומרת שזה מסת שריר שהלכה כי אני לא עושה התעמלות (מתברר שסחיבת ילד על הידיים לא נחשב)
בינתיים, ירדתי למשקל שלי לפני צבא.
היה יכול להיות משעשע ונחמד אם לא היו עכשיו כל כך הרבה עצמות בולטות ואם לא הייתי כל כך עייפה כל הזמן.
הנה, עוד סיבה לעזוב את תרו ולמצוא עבודה במקום אחר.
אני לא מצליחה לאכול כמו שצריך בחדר האוכל שם.(וזה אחרי שהייתי בטוחה שאני יכולה לאכול בכול מקום) משהו בריח (ובמראה האוכל השומני והשרוף) פשוט הורס לי את התיאבון.

נ.ב
רונן מכין לי עכשיו ארוחת ערב. כיף.
חסה ורוקט מהגינה.
פסטו תוצרת בית מהבזיליקום שגידלנו.
שבוע הבא כנראה כבר יהיו גם מלפפונים (אוקי, מלפפון, אבל שלנו)
וגזרים (נו יותר לכיוון חודש הבא).
גינת ירק זה כיף.

המון זמן לא נכנסתי לכאן.
אין זמן ואין כוח.
עבודה משעממת וחסרת משמעות.
(אני מחפשת עבודת מחקר, בצפון, אני ביולוגית מולקולרית לפי הכשרה, עם ניסיון לא רע בתרביות רקמה צמחיות, אם תשמעו משהו, תחשבו עלי, טוב?)
פחות מדי שעות שינה.
בקיצור, אני אדבר על דברים יותר מעניינים:

אורן
הפשוש כבר בן שמונה חודשים. מתוק ברמה שלא תאמן.
יושב, זוחל, עומד, נעמד לבד, עומד תוך כדי אחיזה ביד אחת, הולך סביב רהיטים.
מוצא חתול, מוצא עציץ, מוצא מחשב, מוצא חוטי חשמל, מוצא סוני = עושה נזק
אומר: אמא, אבא, בבה, בקבוק ומנסה להגיד ברווז. חלק מהמילים אפילו נאמרות בהקשר די מתאים.
>מתגנב אל זאתי (החתולה) ששוכבת על הכורסה, נעמד, מתרומם על קצות האצבעות, מביט אל תוך עיניה במבט אוהב, ואומר: "אמא!"

המוכשר שלי התחיל אוסף, של וירוסים. כל שבוע הוא מביא משהו חדש. לרופא נגמרים השמות, ואני יושבת בממוצע יום בשבוע עם הילד בבית.
התוספת האחרונה לאוסף הייתה וירוס של הקאות.
הוא היה חולה שלשום ועדיין לא חזר לאכול כמו שצריך.
אצלי אתמול היה יום סיוטי, אבל הכל חלף תוך 12 שעות.
מי שחטף את הווירוס הכי קשה, הוא רונן. היה היום ער בערך חצי שעה.
לא רגילה לראות אותו כל כך חולה.

אורן, מתוק. אולי תאסוף משהו אחר?

זהו, לישון.
בתקווה שאחזור לעדכן את היומן מעט יותר.
יש דברים לספר,
אבל פשוט אין כוח.

אורן
אתמול הוא שכח איך זוחלים אבל לפתע התחיל לשבת זקוף ויציף.
עדיין, היה דיי מפחיד. הוא ניסה להתקדם והרגליים לא הסתדרו לו. הוא היה מסתכל עליהן מופתע ומתוסכל ומנסה להזיז אותן עם הידיים.
היום הוא כבר שוב זוחל, ויושב ממש יפה, מאזן את עצמו ואוחז בדברים שמולו.
היום הוא נשען על קערת כביסה הפוכה ונעמד (קערה אדמה, למה היא תמיד אדומה אצל כולם?)
נעמד!

וכמה תמונות מהתקופה האחרונה.

אז איפה היינו? אה כן, שחייה.
תראו! אני שוחה לבד, בלי עזרה בכלל. זה החיתול שמנסה לטבוע אז אבא עוזר לו קצת.

איפה המים?!? איפה המים?!?

תשכח מזה! אני לא קופץ!

אני אוהב חבל.

מנדנדים אותי עליו הלוך וחזור ושרים לי "נד נד"

הו כן, שום דבר לא יוריד אותי מכאן עכשיו.

סוס! מי צריך חבל! יש לי סוס!

הוא סגול, הוא ארוך, אבל הכי חשוב, הוא לעיס!

אמא ואבא קנו לי כזה גם הביתה, אבל בברכה, במים, הוא הכי טעים.

תראו, בלי ידיים!

ועכשיו עם.

ובזינוק.

נו, אמא, אולי מספיק עם צילומי הסוס?

מה, ממש לשחות?

אבל זה רק כדור, זה לא כזה מעניין.

גם כשזה 3 זה לא הכי מרגש.

הממ… זה כבר יותר מעניין…

יאמי, טעים

זה רק אני והגלשן שלי, ואבא.

ברצינות? אתם חושבים שאני כבר מספיק גדול?

מגניב!

זה דווקא דיי נחמד.

וזהו, הביתה לישון!

***

בהזדמנות אביא גם תמונות משבועות, הוא היה ממש דוגמן קטן שם.

***
אתמול היה טוב, היום היה בסדר. ועכשיו, לקראת הערב אני שוב מתחילה להרגיש רע.
כבר אין לי כוח להיות חולה יותר.
נראה לי שאני אשאר מחר בבית להתאושש קצת.