חיים, עבודה ורצון ליצור
וכרים את "קיר מלא ציפורים"?
זהו, הגיע ממסגור וניתלה 🙂
מסגרת עץ מיושנת בצבע שמנת צהבהב ונייר רקע זהה.
מה אתם אומרים? יצא מוצלח, לא?
בתכנית לעתיד, לחתוך עוד שתי מגזרות מהסדרה הזאת לכניסה לבית.
מבוסס על העבודות של האמנית Angie Pickman, aka Rural Pearl המדהימה.
***
נ.ב
אורן ניגש, הסתכל, הסתכל והמהם לאישור 🙂
עכשיו כל פעם שהוא עובר ליד הקיר הוא מבקש שייקחו אותו לידיים כדי לראות את התמונות מקרוב.
היום בגן:
גננת: אורן, אבא בעבו-
אורן: דה!
מוכשר שלי 🙂
היום בבית:
אבא: אורן, קח את זה (פאזל עץ) ושים את זה שמה (שידה בקצה השני של החדר).
אורן לוקח, חוצה את החדר. מניח את הפאזל על השידה, מסתובב, מחייך מרוצה ומוחה לעצמו כפיים.
***
וקצת תמונות מהגן
ידעתם שאני מבשל?
ספרים זה חשוב, לא?
וקצת מוזיקה, גם זה חשוב:
וגם קצת אומנות, גם זה חשוב:
ולסיום, אולי אהבה ראשונה?
***
נ.ב
יש לי סינוסיטיס, או משהו שנשמע דומה.
אנטיביוטיקה לעשרה ימים.
מצד אחד, מרגישה הרבה יותר גרוע. מצד אחר, מרגישה מעט יותר טוב.
שילוב מוזר שכזה.
החלק הבאמת קשה הוא שאין לי כוח או חשק ליצור שום דבר.
יושבת בבית. כואב לי הראש, סחרחורת ושעמום. שילוב גרוע.
החלק הטוב, משלימה שעות קריאה.
הגיע לי סוני רידר חדש וחתיך. אקדיש לו פוסט נפרד בהזדמנות.
כבר שכחתי כמה אני נהנית לקרוא עם אחד, וכמה מהר אני קוראת אתו.
מאז שהוא הגיע, אני קוראת בממוצע 3 ספרים בשבוע.
נכון שיש לי עכשיו יותר זמן לקרוא, אבל לא מעט מהמהירות קריאה זה תודות לפורמט המכשיר. אני פשוט קוראת בו הרבה יותר מהר.
זהו, הולכת לקחת אקמול צינון וללכת לישון, בתקווה שמחר ארגיש הרבה יותר טוב ואתחיל לחזור לשגרה.
נ.ב 2
זהו. הגעתי לשלב שנמאס לי לשבת בבית. היה חודש נהדר, אבל מתחילה שוב לחפש עבודה בשיא המרץ.
הפעם, אנסה למצוא משהו מעט יותר קרוב לבית. אני יודעת שלא מעט נשים נוסעות שעה ומעלה לעבודה, אבל בשבילי זה היה סיוט בשנה האחרונה. גם השעתיים ביום שנשרפות על כלום וגם הסכנה היום יומית, הצורך לקום מאוד מאוד מוקדם, והעייפות, וההירדמות על ההגה. לא רוצה לחזור לזה, לא אם תהיה ברירה אחרת.
הילד בגן. אני יושבת בבית עם שפעת. כואב לי הראש ויש לי סחרחורת ואני פוחדת לנהוג.
על האף הסתום שלי והשיעול והגרון הכואב אני אפילו לא אדבר. סביר שרובכם מכירים את זה השנה מקרוב.
כמעט כל מי דיברתי אתו חולה בשפעת או מחלים מאחת.
בכל מקרה, מכיוון שלי יש צמרמורות וקר, החלטתי שבטח גם לילד קר.
אז אני יושבת ותופרת לו מכנסיים.
מכנסי פליז זה דבר נפלא, רק מה, הרוח חודרת דרכם כמו דרך מסננת והם, לפי דעתי, לא מספיק מחממים לחורף.
אז החלטתי לנסות לתפור לו מכנסי פליז דו שכבתיים. הרוח עדיין חודרת, אבל פחות והם תענוג למגע.
בזמן האחרון הסתובבה בפורום טקסטיל המלצה לקנות כרבוליות פליז ולתפור מהן. הן הרבה יותר זולות מאשר לקנות בד פליז בחנות בדים, אבל אני ממליצה בכל זאת ללכת ולקנות בד.
א. הכרבוליות ברובן אינן פליז איכותי ויהפכו כדוריות ומסכנות אחרי כביסה או שניים.
ב. אם מחפשים, יש פליז פרוותי ונהדר עם סיבים ארוכים ומגע רך ששורד כביסה מצויין ובאופן כללי נראה הרבה יותר טוב מהפליז הרגיל.
אם אתם מהצפון, אני ממליצה לקנות בבדי דניאל, בפאסאג' בקרית אתא, ליד "יש". הפליז אצלו עולה 28 שקל למטר, אבל זה הפליז האיכותי והטוב ולא הדק והזול.
שבוע הבא אני אנסה לקפוץ להדר ולראות איזה פליזים יש שם, אבל בינתיים, נחזור לענייני מכנסיים.
התפירה היא לפי הגזרה הפשוטה של מכנס משני חלקים זהים.
הסגירה מלמעלה היא לפי הסגירה בהדרכה הזאת
במכנס הבא אנסה לזכור לצלם ולעלות הדרכה של תפירת שני המכנסיים ביחד למכנס אחד.
אם מישהו מכיר קישור להדרכה כזאת מצולמת, אשמח מאוד לקישור. קצת אלתרתי כאן ואני אשמח למצוא דרך יותר פשוטה לעשות זאת.
והתוצאה:
והפוך
וסימון האחורה במכנס הירוק אפור:
במקור פשוט תפרתי לשונית כי חשבתי שהוא ילבש אותו עם הירוק כלפי חוץ, אבל אחרי שסיימתי, אהבתי דווקא את השילוב השני אז כדי שלא תהיה לו לשונית שבולטת החוצה, תפרתי אותה מטה אל המכנס. את האמת, יצא טוב. תוהה אם כדאי לקנות סרטים עם הדפסים כדי לעשות לשוניות תפורות כאלו גם למכנסיים אחרים שלו.
וקצת עם דוגמן הבית:
אז אני חולה כאן, אבל לפחות כיף לדעת שלילד כרגע חם וכרביל 🙂
***
ואם כבר, עוד תמנות אורן שהצטברו בזמן האחרון ועוד לא העליתי.
(נראה לי, או שאני ממש משתמשת בתפוז כבאלבום תמונות ?)
אורן עם הבן דוד שלו
אורן לוקח את העניין לידיים ולא מסכים שלעוד מישהו יהיה כובע כזה
אנחנו בוחנים את עניין הכפפות לילדים.
אורן לא ממש אוהב את הרעיון
ותמונה ישנה מאילת
ועוד אחת
ועוד תמונה עם הבן דוד
אחרי מקלחת:
הפיירי מאחורה משמש לכביסה ראשונית של הבגדים של אורן אחרי הגן. סבון כלים מוריד כל כתם 🙂
ובבריכה:
שוחה לבד 🙂
ומה אורן חושב על כל הצילומים האלו?
אבא! עזוב את השיער שלי! לא!
זהו! ברוגז!
ובגן משחקים:
ואחרון חביב:
(הדודה, הדוד, הבן דוד ואורן)
אני אוהבת את המשפחה שלנו
שבוע טוב!
והמון בריאות לכולם
נרקם במסגרת החלפה פרטים עם חברה טובה.
היא הביאה לי את "עמק החיות המוזרות" של טובה ינסון. ספר בן עשרים וקצת במצב שמור להפליא.
ובתמורה הכנתי לה מאי בקומקום כמו שרקמתי לעצמי כאן
אבל באמת, הרי לא מעניין לעשות בדיוק אותו הדבר, נכון :-)?
אז ניסיתי כאן לראשונה את התוספת של הצבע לרקמה שנראה לי שכבר כל הרשת ניסתה חוץ ממני.
השתמשתי בעפרונות אקוורל, לפי דעתי יצא ממש חמוד ושמח.
ומאחור:
וליד המאי הקטנה שלי.
בכנות, אחרי שראית את התוצאה, אם לא הייתי פוחדת שאני עלולה לתלוש את הבד מהחישוק הייתי צובעת גם את המאי שלי 🙂
ההחלפה הגיע ליעדה היום.
כיף לי וכיף יהיה לאורן כאשר יגדל מספיק כדי שניתן יהיה להקריא לו מהספר הנפלא הזה.
תודה סקיפי!
ושנה טובה
***
נ.ב
אתמול היינו אתו אצל רופאת המשפחה כדי להראות לה משהו לא קשור ואמרתי לה שהוא משתעל.
היא הקשיבה, אמרה שנשמע כמו וירוס והכל בסדר ושעתיים אחרי זה, זינק לו החום.
מאז אתמול, 40 חום. הוא חם, רטוב ומתכרבל, עם פרצי מרץ קצרים אחרי כל מתן נורופן. יושן. לא יושן.יושן חצי מעולף.
ובנוסף להכל גם יוצאות לו שיניים מכיל הכיוונים.
קטן מתוק שלי, שבשנה החדשה תדע הרבה בריאות, כי את כל הוירוסים הקיימים אתה כבר מכיר בעל פה.
נ.ב 2
שש בבוקר. אני החצי רדומה במיטה. שיחה בסלון בין הבעל לילד.
אורן: אתזה!
בעל: את זה?
אורן: לא!
בעל: את זה?
אורן: לא!
בעל: ?
אורן: אתזה! אתזה!
בעל: את זה?
אורן: זה! זה! זה! כן!
סרגתי את רובו עוד לפני הקיץ אבל לא היה לי טריקו בשביל הפנימית, ואחרי שכבר קניתי את הטריקו, לא היה לי זמן והיו הרבה עבודות ופרויקטים אחרים שמשכו את תשומת הלב. ולא היה קלקר ו…
בקיצור. נגמרו התירוצים 🙂
ניצלתי את זה שאני ישובת בבית וסיימתי אותו.
אז הנה הפוף עם הפנימית הממולאת
תקריב על הפנימית בצד של הרוכסן
הפנימית היה בעצם 5 "עלים" או אליפסות שהן בעצם צורה שאני מעתיקה מדף A4 שגזרתי באלכסון ואז אני מסובבת את המשולש שהתקבל ומסמנת על הבד עד שיש לי צורת מעוין , ואז גוזרת.
לא צריך כאן יותר מדי דיוק או עדינות.
א. טריקו דיי סלחני
ב. אף אחד לא יראה את הפנימית. מה שחשוב הוא שהיא תחזיק את פתיתי הקלקר.
והנה הפנימית בתוך הפוף
מסיימים לסרוג (אוי האצבעות, האצבעות! דחוף קרם ידיים)
והנה מוכן לדגמן עם הפוף הקודם שלי
וועוד אחת
ובשביל תחושת הגודל (תמונות ישנות):
את הפוף הסגול סרגתי בשיטת בה מסיימים כל שורה ואז עולים למעלה ומתחילים שורה חדשה.
את האפור סרגתי בספירלה, בלי לסיים שורות.
התוצאה היא שהסגול עגול והאפור משושה.
המשושה הרבה יותר קל לסריגה אבל מתמלא, לפי דעתי פחות טוב.
שניהם מאוד קלים לסריגה.
זה 18 שורות הרחבה
5 או יותר, שורות בלי הרחבה
ואז צמצום עד שנגמר.
אם עובדים ברצף, והאצבעות עומדות הזה, אפשר לסיים פוף כזה בשעתיים.
