חיים, עבודה ורצון ליצור
המטרייה הייתה צבעונית ושמחה ונקנתה בכוונות טובות לחורף גשום.
הילד אהב מאוד את המטריה. במיוחד את הציפורים שעליה.
והחורף באמת היה גשום וכמו שנאמר, הילד באמת אהב את המטריה.
רק מה, היא הייתה בשימוש בדיוק חמש דקות, כי בדרך החוצה הילד דרך עליה, עיקם את אחת הקשתות ובזה נגמר עניין המטריה המסויימת הזאת. אבא לקח את המטריה לפח, אבל בדרך לדלת, אמא ריחמה על הציפורים שעל המטריה והמטריה חזרה הביתה. חזרה, שכבה בצד חצי חורף, עד שאמא מעדה עליה, החליטה שנמאס וישבה לפרום.
***
חצי הדרכה:
המטרייה שלנו הייתה מחולקת ל 8 פלחים
פרמתי שתיים שתיים. הצמדתי כל זוג שמאל אל שמאל, קטמתי את הראש הצר, קיפלתי ותפרתי מסילה בשביל החוט ואז תפרתי את הבסיס ואת הצלע הלא מחוברת. לאחר מכן תפרתי באלכסון את הפינות של הבסיס (בערך 5 ס"מ מהקצה) והורדתי אותן, כך נוצר מן בוקסינג שנתן לשקיות נפח.
***
מסקנות:
1.מטריה בלי בד זה דבר דיי מפחיד.
2. ממטריה אחת יכולות לצאת 4 שקיות מצויינות 🙂
התגובה של אורן כאשר נכנס הביתה וראה את השקיות: "אוי! מטריה שבורה שלי!"
ועם חגורת כלים מפורים, שהוספתי לה שאקלים כך שהילד יוכו לתלות עליהם את השקיות.
הילד מבסוט, אבל הכי מרוצה היא דווקה הילדה, שהתגלתה כמעריצה גדולה של השקיות האלו 🙂
ולסיכום, שיר מקסים שלא הייתי מגלה ללא אהבתו של אורן ל youtube 🙂
רעיון מתוק שמצאתי ברשת:
http://plus3crochet.blogspot.com/2011/09/mustache.html
אני לא נותנת לקטנים שלי מוצץ אבל זה אחד הרעיונות המתוקים שראיתי. עושה לי חשק להדביק לספיר שפם כזה על הבקבוק
ואם כבר עניני בקבוק, אחרי שהיא דחתה בצורה נחרצת מאם ולייף הלכתי וקניתי לה טומי טיפי.
מה אני אגיד לכם, לילדה יש טעם טוב. לפי האריזה (והמחיר) אפשר לחשוב שקונים רוילסרויס של בקבוקים או משהו
לקחה את הבקבוק, הסכימה לאכול, במשך שבוע אכלה בעיקר מטרנה ואז ביום ראשון קיבלה חיסון רוטה, חטפה כאבי בטן ופצחה בשביתת רעב.
לא להיט. היא ירדה מאז הלידה מאחוזון שלושים לאחוזון 5. שביתת רעב זה לא הדבר המומלץ ביותר בשבילה.
אחרי הרבה מסע ומתן התברר שהיא לא מוכנה לאכול בקבוק אבל מוכנה לינוק, הבעיה היא, שאחרי שבוע של מטרנה אין לי כל כך מה לתת לה.
בקיצור, היה שבוע מעניין. לקראת היום הכאבי בטן שלה פחתו מעט והיא הסכימה לחזור קצת לבקבוק.
מכיוון אופטימי יותר, הגענו לשלב הטעימות.
עשינו : אבוקדו, אגס, תפוח, בטטה, בננה וגרבר שזיף וכולם התקבלו בתגובה זהה:
אולי עם מידת הצטמררות וזעזוע שונה ביניהם.
וכמה תמונות של הקטנים
אורן צולל בבריכה:
ספיר, עוד לא צוללת :
שני הקטנים ביחד (פלאש ארור, מישהו יכול להמליץ על תוכנת רשת טובה לתיקון עיניים אדומות?):
וקצת תמונות שינה:
לפעמים אני תוהה למה צריך מיטה:
אה, כן. בשביל זה:
במיטה אחת, לא כל כך גדולה
שני שובבים,
טרה לה לה לה לה…
ואם כבר שירים ומנגינה…
ריקדי, ידך הניפי
את בתוך הקצב
את בתוך הקסם
ריקדי ריקדי ריקדי…
וסתם תמונה ששיעשע אותי.
נראה לי שאנחנו צריכים מחסן.
אורן השנה התחפש לבוב הבנאי (מהסוג שעובד בנמל, הסבר בהמשך) וספיר התחפשה לפרח (לא, זה לא חציל).
מכיוון שאני מאמינה הדוקה בגישה של לצלם עשר תמונות בתקווה שאחת תצא מוצלחת, תתכוננו להצפה רצחנית של תמונות .
***
התחפושת: אפוד מחויט לגיל שנתיים וחצי,חגורת כלים, קסדה קנויה שקיבלה ריפוד פליז ורצועת גומי.
האפוד, (באדיבות סבא שעובד בנמל) לפני הפרימה והתפירה מחדש (נפרם לחלוטין, כולל הסרט אלכסון והפסים הזוהרים, נחתך למידה ונתפר מחדש):
תראו את כל השיער הזה 🙂
לא יאמן כמה התספורת ביגרה אותו.
וממשיכים עם פורים. יוצאים קצת לשמש.
אורן: אמא, איפה את רוצה שאני אעמוד?
היי, יש להם ריח…
אורן: "אמא, זה פרח חללית, אבל כזה שלא עושה שיר". (נרקיס חצוצרה, לקח לי חודש להבין שהוא מתכוון לחלילית, כזו שמנגנת, ולא לחללית שעפה).
וספיר עם אבא.
בכניסה לגן, רגע של דממה ואז הגננת :"אוי, איזה חציל חמוד!"
אני: 
הכובע פרח נסרג לפי ההדרכה שהבאתי כאן
ל nuky שדאגה, הוא שוקל פחות ממאה גרם
לצמצום החלק התחתון של הכובע ולהתאמה שלו לראש קטן תפרתי מבפנים גומיה רכה בצבע תואם (גומיית חזיה שמוכרים בסידקית, רך, חלש ועדין).
ומקרוב על הדוגמנית (לא חציל) שלנו:
וממשיכים לעדלאידע הישובית. הנושא השנתי היה אגדות והשלב שלנו התחפש לאליסה בארץ הפלאות.
ופוגשים חברה מהגן:
יום אחד עוד נזכיר להם את זה 🙂
וברחבה הסופית, צריך לתקן כמה דברים.
ובקיבוץ, עם כרמלון, הבן דוד, שהתחפש לעוגיפלצת.
התחפושת נתפרה אצלנו בבית במבצע משותף של הכנת תחפושות ואנחנו עדיין מוצאים פרווה כחולה בכל מקום אפשרי.
ואצל הסבא והסבתא רבא.
ספיר בתחפושת אסתר (שימוש חשוב לבגדי הבריתה שלה).
ולקינוח עוד כמה תמונות של הפרח הקטן שלנו.
מספיק, נכון?
שבוע טוב לכולם 
