הוא מרים את הראש.
ממקד מבט.
עוקב עם העיניים.
מתגלגל על הצד (זה דיי מדאיג, אני כל הזמן דואגת שיתהפך לבטן)
הוא זוחל. באמת. בעיקר על ידי זריקת הראש קדימה,
אבל אם הוא רעב ויש אוכל באופק, הוא דיי מצליח להתקדם.
הלילות הפכו… מעניינים. אם בהתחלה היו לנו כמה לילות של כל 3-4 שעות, עכשיו רוב הלילות הפכו להיות שעה עד שעתיים.
או שהוא גודל ואין לי עדיין מספיק חלב,
או שיש לו גזים.
מאוד קשה להרדים אותו לשינה הראשונה של הלילה.
נראה לי שנפסיק לחתל אותו אחרי הנקה אלא נחזור לחתל אותו לפני.
הוא צועק אם מחתלים אותו לפני שמניקים,
אבל לפחות ככה לא יצא שאנחנו מעירים אותו אחרי שהוא נרדם בסוף הארוחה.
היום עשיתי עוד ניסיון עם המנשא.
אותה הקשירה:
הוא נכנס פנימה ולפני שסיימתי את כל עניין המתיחה של הבד לכל הכיוונים הוא כבר ישן.
מקווה שזה בגלל שהיה לו נוח ולא בגלל שצפוף וחנוק לו והוא נמחץ בתהליך.
החזרתי אותו למיטה.
אנסה שוב כאשר יתעורר.
בינתיים, לי היה לא כל כך נוח, הברכיים שלו ננעצות לי בצלעות 😛
מצאתי גם את הסרטון הברור הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=uC8iQI50E_k&feature=related
אבל אשמח להמלצה לדרכי קשירה פשוטים נוספים ולחוות דעת ממי שמכיר האם הקשירות הללו בכלל מתאימות לגיל שבועיים.
***
*כתיבה*
לא כתבתי כלום כמה חודשים, אז כדי לא לבזבז את הנאנו,
החלטתי לסיים לשכתב את הספר שלי.
לא נגעתי בו כמעט חצי שנה ונראה לי שהגיע הזמן.
בינתיים אני דיי מרוצה ממה שאני קוראת. מצליחה להפתיע את עצמי בפרקים מסוימים 🙂
מחר בטח אגיע למקומות שסימנתי לעצמי בזמנו שצריך לעשות בהם שכתוב מסיבי יותר ואז נראה.
עכשיו מה שחשוב הוא שמישהו ילחץ עלי באמת לסיים את השכתוב,
ואולי, בתקווה, להתחיל לשכתב גם את הספר השני.
