4.9.2010

היינו בסופ"ש בצימר.מישהו יכול להסביר לי למה אחרי יומיים וחצי של מנוחה אני יותר עייפה ממה שהתחלתי?

אורן היה אצל ההורים שלי. אני חושבת שהוא בכלל לא שם לב שהלכנו, וחוץ מהתקף הקאות ביום שישי הימים עברו עליו חלק לחלוטין.

הוא למד לעשות "איך עושה דג?" – לא מעט בזכות איה פלוטו ("ובא אליו דג ואומר לו ככה…")
הוא מתחיל לעשות דג ברגע שאני מתחילה להקריא את הספר 🙂
הוא מנסה לעשות "כלבלב" – אבל כרגע זה נשמע בעיקר כמו "אה – אה – אה" אבל גם זו התחלה.

והילדון הקטן הזה פיתח תוך שבוע חתיכת אופי. יש לו דעה על כל דבר. זה "אה!" ו "ממ!" ועוד "אה!" ולא יעזור שום דבר אם הוא לא רוצה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

31.8.2010

מה? זה החתולה. באמת!

עובדה בגינה, כל אחד עוזר.

סב!1 תראה, תראה! אני עדיין קטן!

יאמי.

אמא, אני חושב שנשאר לי קצת לכלוך על האצבע.

והנה זה עף!

(תדמיינו לכם "ספלאח" דביק על החולצה שלי)

ולסיום, שקיעה מהסלון שלנו. שמתם לב שכבר כמה ימים יש שקיעות ממש יפות?

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מה עושים עם הצעצועים כדי שלילד לא ימאס מהם

http://www.theadventureofmotherhood.com/2009/07/rotating-toys-yeilds-greater-joys.html

כן, מובן שזה מה שעושים. רק למה זה לא היה מובן לפני שקראתי על זה :-)?

כרגע, כל הצעצעוים שלו נמצאים בשק רשת אחד וכל כמה ימים הוא צד מתוכו צעצוע ומצליח להיות מופע מחדש.

אני חושבת שזה זמן טוב לפצל את זה לכמה שקים/שקיות/ארגזים/ערמות ולהחביא חלק.

לא לתמיד יהיה לקטן זיכרון של דג זהב.

נ.ב 2017

זה חמוד כמה תמימה הייתי כאשר הייתי אמא לילד אחד

למי יש כוח לזה עם שלושה :)?

ויותר מזה "כל הצעצעוים שלו נמצאים בשק רשת אחד"…

אפשר ללכת לאיבוד במערום הצעצועים שלהם אם לא נזהרים

אהבתם? תשתפו הלאה :)

תיק עופרה נוסף

המידה היא 300 אחוז הגדלה מהתמונה שיש בהדרכה המקרית.

נראה לי שעכשיו זה מתחיל להתקרב לגודל טוב.

מקדימה

מאחורה

הצצה פנימה

ועוד אחת

והפוך (אני חושבת שהוא נראה חמוד גם ככה )

הוספתי לו כיס קדמי ואחורי גדול שתפור אל תוך תפרי החיבור בין גוף התיק לחלקי הצד. (כלומר לא רואים את החיבור של הכיס לתיק).

בדומה למה שעשיתי בתיק הזה.

וכיס בגודל זהה בפנים.

חומרים :

כותנה

ג'ינס – עם הג'ינס הייתה לי פאשלה. בחרתי, קניתי, ורק כאשר הגעתי הביתה, התברר לי שזה ג'ינס סטראץ'.

מאוד קשה ולא נעים לעבוד עם הבד הזה, במיוחד לתופרת מתחילה כמוני. הוא נמתח, לא נתפר באותה מידה כמו הכותנה, לא מתגהץ. בקיצור, סיוט ולא כיף. בשלב האחרון, של חיבור הבטנה לבד החיצוני, החיצוני נמתח בתפירה וכאשר סיימתי את הסיבוב, נשאר קיפול והתברר שהבטנה התישבה עקום. לא בולט לעין, אבל אני יודעת שזה שם.

התיק מיועד כמתנת יום הולדת לחברה טובה. במקור רציתי לתפור שניים כאלו. אחד בשבילה, ואחד, קטן יותר, לבת שלה אבל אחרי המלחמה עם הבד הנוראי הזה החלטתי לוותר וקניתי מתנת השלמה.

זהו, תיק הבא, לעצמי 🙂

נ.ב

ולמי שתוהה לגבי קנה מידה יותר מדויק של התיק, הנה קנה מידה לפוף כדי שניתן יהיה להשוות.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

היום אורן גילה שני דברים חדשים

ראשון, שאם לוחצים על המלבנים הקטנים והבולטים ליד המיטה של ההורים התריס עושה ורררווום ועולה או יורד.
השני, שיש כפית. והוא רוצה להחזיק אותה ולהכניס אותה לפה. ואם הוא לא עושה את זה בעצמו, אז הוא לא אוכל. נקודה.
היו לנו ככה שתי ארוחות מאוד… מעניינות. אני שוקלת לעבור לחלוטין לאוכל אצבעות ולפתור את הבעיה של המלחמה על הכפית. זה טוב שילמד להשתמש בה, אבל אני צריכה גם שחלק מהאוכל יגיע אליו לפה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)