לילות לבנים ובכלל

חודש מאי היה חודש עמוס. כמעט כל יומיים היו לנו חגים, אירועים משפחתים, ימי הולדת (בין השאר גם שלי), עוד חגים ואפילו חתונה יוצאת דופן ומגניבה בספארי.

חודש מאי היה חודש עמוס והוא עוד לא נגמר.

כתוצאה מכך נסענו לרוחבה ולאורכה של הארץ, עם לינות מפעם לפעם אצל ההורים של בעלי ועם חזרות מאוד מאוחרות הביתה.

אורן נהנה מאוד מהתקופה הזאת (שעוד לא נגמרה, כבר אמרתי?)

אבל נראה לי שלכל העומס הזה היה גם מחיר (ואני לא מדברת על צינון ו 40 חום שהיו לנו פעמיים החודש).

עד תחילת מאי, אחרי ארוחת ערב טובה הוא היה ישן עד ההשקמה שלו לגן, אבל בשבועיים האחרונים הוא הפסיק לישון לילה שלם.

הוא מתערר כל לילה מספר פעמים, לפעמים בצרחות ולא מסכים לחזור לישון בלי בקבוק של אוכל (שאותו הוא גם מסיים).

אז אני תוהה לעצמי,

חודש עמוס והורים שקצת טרטרו את הילד או פשוט קפיצת גדילה?

כי הוא ממש מסיים את הבקבוקי אוכל האלו, לפעמים גם 3-4 בקבוקים בלילה.

וקצת אנקדוטות של אורן:

ספארי, מול המכלאה של הפיל.

אורן מסתכל, מסתכל, מסתכל עוד קצת ואז מתחיל להתלהב, מקפצץ, מצביע למטה וצועק: "גה גה!"

על הברווז הקטן שהסתובב לו למרגלות הפיל.

***

אורן עוזר לנקות אחרי היום הולדת שלי:

זהו, נראה לי שמספיק לרשומה אחת 🙂

רק נ.ב אחד קטן

המתכון של "כדורי פנינה" מאודים זכה לביקור בעמוד השער של תפוז, הידד!

 

טוב, נ.ב אחד נוסף

הולכת להיות לנו בת!

 

 

 

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

רוץ בן סוסי

נסענו לטייל לכרמל. זאת הפעם הראשונה שהגענו לשם מאז השרפה הגדולה.

בהתקרבנו לבית אורן מצאנו את מסעדת קאטבלו. מסעדה שבילינו בה פעם באירועה מאוד מוצלח ושמחנו לראות שהמקום שלם ועובד. מסביב למסעדה ישנה חוות סוסים וברגע שאורן הבחין בסוסים מחלון האוטו ידענו שאין ברירה אלא לעצור 🙂

אורן אוהב סוסים, אפילו מאוד.

במקום, בנוסף לסוסים שניתן לראות מקרוב, ניתן גם להרכיב ילדים על הסוס לכמה סיבובים. תראו את הפרש הקטן שלי 🙂

הוא רכב שניים וחצי סיבובים ואז הסוס נחר ואורן בבאת אחת רצה "אמא!" (נו יותר נכון "אבא!" אבל הוא התכוון אלי, נכון ?)

משם המשכנו למוזיאון לאומנות יפנית בחיפה היכן שמתקיימת החודש תערוכת עצי בונסאי. אחד העצים, או יותר נכון, חורשה שלהם, הם של אבא שלי, שעוסק בתחום כבר לא מעט שנים. עצים לא צילמתי, אבל צילמתי עת אורן מתרוצץ במקום:

ועם סבתא:

***

יופי. כבר הרגשתי שאני מזניחה את הפן "המשפחתי" בבלוג 🙂

אחרי הכל, זה לא רק בלוג יצירה.

***

אורן למד להגיד "לארוצה". בדיוק ככה. כמילה אחת. ונכון להיום זו המילה האהובה והעיקרית שלו. "לארוצה!" ואולי איזו צרחה קטנה, כידי שיהיה ברור שהוא מתכוון לזה. לא ממש עובד לו, אנחנו בעיקר צוחקים על הניסיונות שלו לתמרן. קצת מכעיס אותו שאנחנו צוחקים בזמן שהוא צורח, אבל מצד שני הוא לא מנסה לאורך זמן כי כבר הבין שאין טעם.

מקווה שנצליח להתמיד עם זה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

הויקינגים באים :-)

מזהירה מראש, הפוסט הולך לעסוק בתחפושת פורים ויכיל המון המון המון תמונות 

אז, אם אתם קוראי בלוג חפים מפשע, אתם מוזמנים לגלול מטה או לעבור לפוסט הבא ואם אתם חובבי המוני תמונות, או בני משפחה,

תתרווחו בנחת ובוא לראות.

נ.ב

אני רוצה באותה ההזדמנות להודות לבעיקר פורמת על כך שהכירה לי את התוכנה החינמית להכנת קולאג'ים http://www.picnik.com

ואת ההדרכה לתוכנה שנמצאת כאן. פשוט, מהיר וחינם.

התחפושת של הקטן הורכבה השנה ממספר חלקים:

כובע סרוג (אפשר לקרוא על זה יותר כאן)

 

2 טוניקות שונות – יוצאות שיניים ואורן מירר כאילו אין מחר.

 

 טוניקה אחת מפליז עם תך שמיכה מסביב  וטוניקה אחת מבד דמוי זמש ירוק

מכנס מבד דמוי זמש ירוק

חגורה מרופדת עם אבזם סרוג (שהורד בסוף כי היה גדול מדי לילד)

אפודה פרוותית עם כפתורי עץ ( הפרווה משוורץ פרוות בנחלה, ואוו, חוויה של מקום, גם אם יקר)

גרזן בד אימתני (לא, זה לא לבד. זה בד פרוותי מעט לחלק המתכת ובד ריפוד לידית)

וכמה תמונות מתהליך התפירה:

מה קורה כאשר גוזרים פרווה?

הגזרן ששימש כהשראה לגרזן שלנו (תודה לגוגל):

המקור לגיזרה של האפודה הפרוותית:

 http://www.dana-made-it.com/2008/07/tutorial-and-pattern-frontier-vest.html

***

ובשימוש:

יום שישי – תהלוכת פורים בגן.

(מתחילה הצפת תמונות. לא הצלחתי לבחור מה להשמיט, והבלוג ממילא משמש קצת כמו אלבום תמונות, אז תתכוננו)

בגן עם אבא, לפני היציאה החוצה.

אבא? מה אתה עושה כאן?

הממ… הגזרן דיי טעים…

יוצאים החוצה.

אמא? גם את כאן?!?

ומתחילם ללכת

והולכים

והולכים עוד קצת. מתחיל להיות מעניין מסביב. תראו את זה! ואת זה! ואת…

עצירת מנוחה קצרה:

לא לשכוח לשתות:

ואפשר לחזור לטייל. הפעם לבד. הממ… מעניין כאן…

אולי נבנה משהו?

לא רע…

כל הכבוד על העבודה!

אני מתחיל להרגיש כמו ויקינג אמיתי…גררר!!! תראו כמה אני מפחיד!

אבל ויקינג עם נפש שפתוחה לשירה! תראו: "פלוטו כלבלב מקיבוץ…."

לאיפה כולם הלכו?

מה, זהו? חוזרים לגן?

נו, אם אין ברירה…

טוב שיש פורים גם ביום ראשון 🙂

ותמונות נוספות.

עם סבא וסבתא רבה:

בסיבוב בגרנד עם חברה טובה שהסכימה לתת סיבוב במכונית שלה:

בנוסף, נפגשנו ליום יצירת תחפושות פורה במיוחד עם גיסתי, אמא של כרמלון. אז קבלו את צמד הויקינגים שלנו בהופעה משולבת.

***

חודש של עבודה. תכנון, קניית בדים. תפירה. פרימה ושוב תפירה. הכל בשביל שעתיים וחצי של תחפושת 

אני אוהבת את פורים 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

כובע ויקינג סרוג

 

בכנס עולמות הקרוב יהיה דוכן יוצרים. אני מביאה לדוכן סט של מגזרות וכמה עבודות סרוגות.

הכובעים באים במידות NB עד מבוגר, ונסרגים מחוט רך, סינטטי והיפואלרגי.

אני הולכת לסרוג כעשרה מהם, אם אתם רוצים להבטיח לעצמכם מידה מסויימת, או אם אתם רוצים צבע מיוחד או מידה מסוימת כמו פג, היקף ראש מסויים או כובע גדול במיוחד אתם מוזמנים ליצור איתי קשר בבלוג, במסרים או בדוא"ל. (נ.ב 2017, לא, לא מוכרת יותר 🙂 )

מחיר הכובע: 60 ש"ח

***

זה התחיל מזה:

והמשיך:

והמשיך:

והמשיך…

ו…

נו, הבנתם את הרעיון.

ואיך אפשר בלי דוגמני הבית?

קבלו את אורן (שהפעם לא ממש הסכים לשתף פעולה עם התקפת הצילום של אמא)

ובהופעת אורח, קבלו את כרמל (בן דוד לאורן ואחיין אהוב  )

וביחד 🙂 (תודה לדוד, אבא של כרמלון, ששימש כמשטח צילומים)

אורן: אמא, למה הקרניים של כרמלון קטנות יותר? זה לא הוגן! הנה כרמלוני, קח שלי.

אורן: אמא, את פשוט לא מבינה אותי.

הנה, תראי. הקרניים שלי כ-א-לו-ו-ו גדולות!

זהו, נראה לי שמספיק צילומים 

מישהו רוצה לנחש למי אורן מתחפש השנה?

***

הכובעים, עם שינויים מספר, נסרגים לפי ההוראות האלו ונמכרים באישור היוצרת.

מחיר כובע: 60 ש"ח

אהבתם? תשתפו הלאה :)

לפעמים פשוט נמאס

רדיו.

"פרסומות"

תשדיר על סכנה בכבישים.

תשדיר על "ישראל מתייבשת"

ואז, זה מגיע:

>כשהילדים שלי מחוץ לבית אני כל הזמן דואגת

רק כשהם בבית אני רגועה. כי הבית זה מקום בטוח.

רעידת אדמה בישראל… >

ואני, רגע.

סליחה גברת, אבל את מפגרת?

בית זה מקום בטוח?

רוב התאונות קורות בבית.

הילד יכול להתחשמל. לטבוע באמבטיה. להפיל על עצמו טלוויזיה או רהיט אחר.

למחוץ אצבעות. ליפול במדרגות. ליפול מהחלון. להיכנס בזכוכית ולהיחתך. להפוך על עצמו סיר רותח.

וזה רק אחרי שתי שניות של מחשבה, או אחרי חמש דקות שלא שומרים עליו.

זה לא שרעידת אדמה זה לא מסוכן, אבל @$!#@ !

אז יקירתי, ושאר האנשים החכמים מאחורי תשדירי "ההפחדה" של הזמן האחרון (מתייבשים, מתים מרעב, מובטלים, ריבית, רעידות אדמה, חינוך קורס, סכנה בכבישים ומה לא) תעשו לכולנו טובה ותשתקו.

ולפוסט בבלוג אחר שמנסח את זה הרבה יותר טוב (גם אם מזווית פוליטית). (תודה ל kenny66 על הלינק)

לפעמים פשוט נמאס.

מספיק.

תלמדו קצת פרופורציה!

***

אתמול בזמן שאני עובדת במטבח, אורן ניגש לכיסא האוכל שלו, מטפס עליו, נעמד על המושב וצווח בשמחה. תוך כדי שאני עושה צעד כדי להוריד אותו הוא עושה עוד קפיצה, מועד על הידית של הכיסא, מתהפך ועף למטה. מול העניים כבר ראיתי את כל הסיוט ההוא חוזר על עצמו, רק מגובה כפול כמעט.

הוא נפל, היד שלו חלפה מולי ואיך שהוא תפסתי בה והורדתי אותו על הרגליים במקום על הראש.

אורן צועק כי נבהל וכי אני מוחצת לו את היד ואילו אני מחזיקה בחוזקה את היד שלו ולא יודעת אם לבכות או לכעוס.

אז תסלחו לי אם אני חסרת סובלנות לתשדיר המטומטם הזה.

אהבתם? תשתפו הלאה :)