קיפול שיבורי ו tie dye בעזרת גומיות, גולות, גוגויים, שועית גדולה וכל דבר אחר שהצלחתי למצוא כדי להכניס לתוך החיתולי בד כדי לייצור את הקיפולים והבועות עם הגומיות
יצא צבע עסיסי ויפה אבל המשיך להוריד צבע אז כיבסתי עוד פעמיים. הצבע הסופי יצא יותר דהויי אבל עדיין ממש יפה. ממש נהנינו להכין אותם ונהיננו להתשמש בהם עם קשת 🙂
ובשימוש
הילדה עוד מעט בת שנתיים… אמרתי שזה פוסט שמגיע מעט באיחור 🙂
לגבי השקים האלו אפרסם בהזדמנות פוסט בנפרד, גם הם עניין מעניין שאני כבר ממזמן רוצה לשתף 🙂
השבוע הגיע הערסל שהזמנתי בשביל הכיפה גאודזית שלנו 🙂
ספיר בוחנת את העניין
האמת, אם נשכבים על זה זה דיי נוח
וגם אורן בוחן את החידוש
בוריטו שלנו
האמת זה נהדר. אני כבר כמה ערבים יוצאת אליו עם ספר, לפעמים עם קשת ומבלה כמה שעות… טוב שעה… נו חצי שעה (או לפחות כמה דקות)
בשקט קריר עד שהיתושים (או שאר הילדים) מגיעים
ושימוש חשוב במיוחד
הערסל עשוי בד מצנחים, במידות 260X150 ס"מ. הוזמן מכאן (אליאקספרס) ועלה בזמן הקנייה $ 19.87. יש גרסאות יותר זולות שלו אבל התיאור כאן עשה עלי רושם טוב. לקח לו קצת פחות מחודש להגיע ולפי תיאור המוצר הוא יכול לשאת עד 300 ק"ג. לא יודעת אם זה נכון אבל הוא מחזיק בכיף (בלי להתלונן) משקל של שני מבוגרים ושלושה ילדים.
פעם אחרונה היינו באילת לפני שש שנים. נסענו שלושתינו (רונן, אני ואורן בן שנה) מהעבודה של רונן לסופ"ש הכל כלול. היה חם, משמעם (נו באמת, מי רוצה סופ"ש של "זקנים", עם פעילויות מאורגנות מהבוקר עד הערב והפעלות שסובבות סביב אוכל וילדים) והנסיעה הייתה סיוט צרוף.מתוך מעל שבע שעות נסיעה, יותר מחצי היו מלוות בקול בכי בלתי פוסק של אורן. אחרי שחזרנו הביתה, אמרתי לרונן שאני, לאילת, לא חוזרת.
הרבה מים זרמו מאז לים סוף. נולדה ספיר (וגדלה), נולדה קשת. ולפתע רונן הביא מהעבודה חוברת של "נוסעים לאילת" ופתאום גיליתי שהגעתי למקום בחיים שבו "סופ"ש של זקנים, עם פעילויות מאורגנות מהבוקר עד הערב והפעלות שסובבות סביב אוכל וילדים" נשמע לי כמו גן עדן. רק מה… נסיעה עם שלושה ילדים?!? במיוחד שספיר סובלת מבחילות נסיעה נוראיות, אורן סובל משעמום נסיעה זוועתי וקשת באופן כללי נוסעת טוב אבל לא ליותר משעה וחצי… בקיצור לא.
אז טסנו במקום 🙂
זה לא זול, זה עלה כמעט פי שלוש מהסופ"ש עצמו (נו, הוא היה ממומן מהעבודה וכו') אבל זה היה שווה כל שקל.
נסענו לחיפה
החנינו את הרכב, נכנסנו לנמל התעופה
ואחרי שעה וכמה דקות כבר היינו באילת! תענוג.
קשת : מה תענוג?!? אמא, לא הזכרת בכלל שאני הייתי חולה!
אכן, הקטנה קמה עם חום. הקיאה פעמיים בבית ועוד פעם בדרך לנמל תעופה אבל אחרי זה הייתה מתוקה להפליא, רק קצת שפוכה.
ותוך 24 שעות כבר הייתה בריאה לחלוטין והאמת, כבר בערב הרגישה מספיק טוב כדי לבדוק מה טעים בחדר האוכל
ובאותו הערב (היה חתיכת יום אינטנסיבי… הילדים היו גמורים לחלוטין) הייתה הופעה קצרה (את הארוכה פיספסנו) של טררם (שהייתה מדהימה) והופעה קצרה (כי זה מה יש) של סטטיק ובן אל תבורי (שהייתה בסדר, המוזיקה נחמדה אבל אין הפקה מעבר לשירה וקצת קפצוצים מסביב). הגדול מעריץ רציני שלהם אבל עד שנגמרו על מופעי החימום והם עלו לשיר הוא בעיקר רצה ללכת לישון.
וקשת חורשת על הים (נגעה במים עם קצות אצבעות הרגליים והסבירה לנו שזה קר)
מצד שני, כמה כיף להתכרבל לישון על החוף…
וכמה כיף זה חופשה הכל כלול עם ארטיקים, ענבים, אבטיחים, בירות ועוד הרבה מכל טוב
לגדולים, חוץ מהנישנושים הבלתי פוסקים היו גם כל הזמן הצגות בחוף ובהמשך מוזיקה טובה ותותח קצף.
אפילו קשת ניסתה (בערך)
וכמובן ארוחת צהריים, תראו את הליידי הצעירה שלנו
ועוד אטרקצייה חמודה להפליא, במיוחד בחום של אילת
ואז הגענו לשבת וליום כיף בבריכה ובטן גב.
תקשיבו, אל תשפטו. לא מצאתי סביב הבריכה כיסא אחד פנוי. אבל קשת לא התלוננה במיוחד
והאמת, גם אני לא.
וגם ספיר לא (כי התמקמנו בצמוד לבר ילדים)
מתברר שקשת ממש אוהבת בריכה, במיוחד כאשר המים שם חמים ונעימים
ועוד טיפ טיפה של זמן שקט בזמן שהגדולים רצים מסביב (כבר שנים רציתי לעשות צילום כזה…)
המוני פינוקים לילדים, כבר הזכרתי?
והביתה. בשלוש יצאנו מבית המלון ונסענו לנמל התעופה. בשש כבר היינו בחיפה. בשש וחצי כבר היינו בבית.
