רדיו.
"פרסומות"
תשדיר על סכנה בכבישים.
תשדיר על "ישראל מתייבשת"
ואז, זה מגיע:
>כשהילדים שלי מחוץ לבית אני כל הזמן דואגת
רק כשהם בבית אני רגועה. כי הבית זה מקום בטוח.
רעידת אדמה בישראל… >
ואני, רגע.
סליחה גברת, אבל את מפגרת?
בית זה מקום בטוח?
רוב התאונות קורות בבית.
הילד יכול להתחשמל. לטבוע באמבטיה. להפיל על עצמו טלוויזיה או רהיט אחר.
למחוץ אצבעות. ליפול במדרגות. ליפול מהחלון. להיכנס בזכוכית ולהיחתך. להפוך על עצמו סיר רותח.
וזה רק אחרי שתי שניות של מחשבה, או אחרי חמש דקות שלא שומרים עליו.
זה לא שרעידת אדמה זה לא מסוכן, אבל @$!#@ !
אז יקירתי, ושאר האנשים החכמים מאחורי תשדירי "ההפחדה" של הזמן האחרון (מתייבשים, מתים מרעב, מובטלים, ריבית, רעידות אדמה, חינוך קורס, סכנה בכבישים ומה לא) תעשו לכולנו טובה ותשתקו.
ולפוסט בבלוג אחר שמנסח את זה הרבה יותר טוב (גם אם מזווית פוליטית). (תודה ל kenny66 על הלינק)
לפעמים פשוט נמאס.
מספיק.
תלמדו קצת פרופורציה!
***
אתמול בזמן שאני עובדת במטבח, אורן ניגש לכיסא האוכל שלו, מטפס עליו, נעמד על המושב וצווח בשמחה. תוך כדי שאני עושה צעד כדי להוריד אותו הוא עושה עוד קפיצה, מועד על הידית של הכיסא, מתהפך ועף למטה. מול העניים כבר ראיתי את כל הסיוט ההוא חוזר על עצמו, רק מגובה כפול כמעט.
הוא נפל, היד שלו חלפה מולי ואיך שהוא תפסתי בה והורדתי אותו על הרגליים במקום על הראש.
אורן צועק כי נבהל וכי אני מוחצת לו את היד ואילו אני מחזיקה בחוזקה את היד שלו ולא יודעת אם לבכות או לכעוס.
אז תסלחו לי אם אני חסרת סובלנות לתשדיר המטומטם הזה.
