יד קלה על הלובן

יש לי מספר צמחים שסובלים מאוד מהשמש. בביקורינו האחרון במשתלת וולך המליצו לי לרסס עליהם לובן.

לובן הוא אותו חומר שמורחים על גזעי העצים כדי למנוע את התחממות הגזע בקיץ ולהקל על העץ.

הלובן הוא אבקה של אשלגן (לא סיד) שבנוסף ללהחזר את קרני השמש אמורה גם להיות "לא טעימה" לחלק מהמזיקים ובתקווה להקטין את הנזקים שהם עלולים לעולל לעץ.

בתיאוריה, נהדר.

במעשה, מתברר שכאשר מרססים לובן על העץ לא ממש רואים את רמת הכיסוי שמתקבלת עד שהמים מתיבשים. התמיסה חלבית ונראת שקופה על העלים… ואז היא מתיבשת… והיא לא שקופה יותר.

כרגע יש לי עץ שנראה ככה

ושני שיחי פוקסיה שנראים ככה:

מקווה לשא הרגתי אותם ושנשאר להם מספיק שטח ירוק כדי לעשות פוטוסינטזה.

יאי…

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

רקמה עם חוטי טריקו

אילתרתי משהו דומה על השטיחון הזה, שסרגתי לסוף שנה בגן הקודם של הקטן (מזכיר לי שצריך להתחיל לעבוד על מתנה גם לגן הנוכחי).

הכוונה היא לרקמה בעזרת מסרגת קרושה, על פני המוצר הסרוג.

בכל מקרה, עכשיו קיבלתי למייל הסבר מסודר וברור לרקמה סרוגה וחשבתי שכדאי לחלוק

בתרגום מההדרכה באנגלית:

מקמו את חוט הריקמה מתחת לבד הסרוג עליו אתם מתכננים לרקום. החדירו את המסרגה דרך הבד, העלו לולאה של חוט רקמה. הכניסו את המסרגה אל תוך הבד במרחק קצר משם, העלו לולאה דרך הלולאה הראשונה. המשיכו כך עד האורך/הצורה הרצויים.

וזהו.

פשוט, לא?

אהבתם? תשתפו הלאה :)

כתבה מעניינת על "זה הכל שלי!"

קישור לכתבה מעניינת מ ynat בנושא:

הילד לא מוכן לשתף בצעצועים. מה עושים?

נותן כמה תובנות מענינות על מה שעובר על הילד + תובנות לאיך אפשר לעזור לו ולנו לעבור את התקופה הזאת.

לפי דעתי שווה קריאה, לפחות אם יש לכם זאטוט בבית שלפתע כל דבר שהוא רואה, או לא רואה, הוא שלו.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4090817,00.html

ולמי שלא מבין על מה כל המהומה:

Toddler's Rules

1. If I like it, it's mine.

2. If it's in my hand, it's mine.

3. If I can take it from you, it's mine.

4. If I had it a little while ago, it's mine.

5. If it's mine, it must never appear to be yours in any way.

6. If I'm doing or building something, all the pieces are mine.

7. If it looks just like mine, it is mine.

8. If I saw it first, it's mine.

9. If you are playing with something and you put it down, it automatically becomes mine.

10. If it's broken, it's yours.

11. If it's broken, but you are having fun playing with the pieces, it's mine again.

12. If there is ANY doubt, it's mine.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

ילד שלי מוצלח :-) + צילומים מהבריכה ובכלל

חוכמה של ילד בן שנה ו9.

מתעורר בחיוך. מטפס עלי, מניח עלי את הראש.

אורן: אמא?

אני: כן מתוק שלי.

זוקף את ראשו, מסתכל לי עמוק אל תוך העיניים.

"אמא, את אבא!"

***

ועוד אחת.

אני: אורן רוצה עוגיה?

אורן: כן!

אני: איפה אוכלים עוגיה? (בכוונה שילך לכיסא האוכל שלו)

אורן רץ למרכז השטיחון שמניחים מתחת לכיסא ומתישב.

אורן: אמא! עוגה!

***

וכמה צילומים מהבריכה, מזמן לא הבאתי 🙂

סבתות של אורן, זה בשבילכן!

אורן צולל:

אמא, את עדיין מצלמת?

אולי מספיק?

ומה עם כמה תמונות לא מהבריכה :-)?

אורן עושה ציח ציח:

מי לא יציב על הרגליים?

אורן: (א)ני!

ועוד כמה תמונות.

אמא: אורן, איך עושה סוס?

זהו, מספיק לבינתיים 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

חוויות מביקור בוולך

חזרנו לא מזמן מיום מלא חוויות במשתלת וולך

היה שם היום יום עיון שסיפרתי עליו כאן. היה כיף ואינפורמטיבי, כמו גם במפגש הקודם שהיינו, הגיעו כמה עשרות אנשים. בעלי התאמן על הרכבות. אני ספגתי את האווירה והרבה שמש :-). היה כיף לפגוש כמה אנשים שאחרי הגינות שלהם אני עוקבת בהערצה כבר לא מעט זמן.

לאחר מכן עשו לנו סיבוב בבוסטן. היה תענוג לראות את העצים שיש לי בגינה אבל בגודל בוגר. יש למה לחכות :-). קשה להאמין שעץ שאצלי כבר שנה וחצי בגובה ברך יכול להגיע לגודל שאפשר ללכת מתחתיו 🙂

הגענו בכוונה לרכוש שני עצים. אחד בגודל בינוני לשטח הציבורי מחוץ לבית ואחד בגודל קטן לגינה.

מתברר שהמבצע לא כל כך פשוט. כל העצים ששקלנו לשטח הציבורי התבררו כגדולים או כתוקפנים מדי, ואילו שלא היו כאלו, לא דיברו אלי. נמשיך להתלבט.

לגינה עצמה נתקלנו בבעיה דומה. או שלא אהבתי את טעם הפרי, או שהעץ לא עניין אותי, או שהוא לא התאים לתנאים אצלנו או, מה שהיה יותר נפוץ, כבר יש לי אותו 🙂

בסוף, אחרי הרבה התלבטות והתיעצות יצאנו עם עץ צעיר של דובדבן ריו גרנדה

העץ אמור לתת פרי בטעם דובדבן בעוד כמה שנים. כרגע הוא שתיל קטן וחמוד שיצטרף במהירה לגינה.

מחיר עץ צעיר 200 ש"ח.

עדכון 2017 – אחרי כמה 6 שנים של גסיסה העץ המשיך לעולם טוב יותר. מתכננת לקנות אחד חדש ממשתלה אחרת

***

היו כמה אנשים שהתלוננו במקום שהמחירים גבוהים מדי.אני לא ממש מסכימה עם זה. כן, זה לא ה 60 שקל של מחיר עץ הדר, אבל זה גם לא עץ הדר. אתם יודעים מה, אם אני מוכנה להוציא על ארוחה במסעדה את אותו הסכום, למה זה יקר להוציא את הכסף הזה על עץ שהולך לגדול אצלי עשרות שנים בגינה?

הייתי שמחה לקבל באותו סכום עץ גדול יותר, אבל זה כבר סיפור אחר.

מאוד שעשעה אותי ההצעה של אחת המבקרות לעשות על וולך חרם צרכנים. זו אחת המשתלות היחידות בארץ שיש לה את העצים האלו (אולי אפילו היחידה עבור רוב העצים), השתילים נחטפים כל כך מהר שבחלק מהשנים אם לא הזמנת מראש, פשוט לא יהיה. איזה חרם? הפוך, באינטרס שלנו שהמשתלה תצליח, תגדל ותביא עוד עצים.

(זהו, סיימתי את דקת התעמולה שלי, אני מאשימה את עודף שעות השמש).

***

בנוסף, סוף סוף, אחרי גיחה שלישית לשמתלה העונה, יצאנו עם ענפים זכריים בשביל העץ ביגני נקבה שלנו.

בעלי הרכיב אותם (אל תוך הלילה) וכולי בתקווה שהם יקלטו ושנה הבאה סוף סוף יהיו לנו פירות 🙂

עדכון 2017 – ההרכבה אכן נקלטה וכמה שנים היה לנו פרי, ואז מסרתי את העץ לידיד שלי כדי לפנות את המקום לעת פרי שגם טעים לאכול ולא רק להסתכל עליו. העץ נחפר החוצה ועבר בשמחה רבה למרכז הערץ ובמקומו נטענו גויבה מזן מיוחד.

***

זהו, הילד כבר יושן.

הבעל גם.

אני עיפה וקצת מיובשת אבל רציתי לחלוק חוויות.

אז כוס מים ולישון.

לילה טוב לכולם

אהבתם? תשתפו הלאה :)