ייאי! התגעגתי וגם הילדים כבר התחילו לשים לב.

התעוררתי היום בבוקר וגיליתי את אורן אצלנו במיטה. הוא שכבר לידי והסתכל עלי. ראה שהתעוררתי ואז לחש בשקט "אמא, איפה אבא?"

וספיר, נו, היא עם חום, וכל פעם שהתעוררה בלילה זה היה עם צעקות "אבא! אבא!" במקום זאת קיבלה אמא וחזרה לישון.

אני ממש שמחה שהוא חוזר.

יש לי תוכניות מופרעות לסופ"ש, שכוללות בעיקר המון המון המון…. שינה 

בנות, תודה על התגובות והתמיכה!
עדכון מהשטח:

רונן חזר ללילה ולקראת הבוקר הוא נוסע שוב. הפעם עם הנחיה לארוז לפחות לשבוע.

על הצד החיובי, הוא נמצא במקום לא מסוכן ותורם מאוד.

על הצד השלילי… הצילו. אני ממש לא רוצה לעבור שבוע לבד עם הילדים. זה לא טוב לא בשבילי ולא בשבילם. אנסה לארגן סבים לעזרה בערבים ונראה לי שאתחיל לחפש ביביסיטר. אני ממש חייבת עוד זוג ידיים בשעת האמבטיה/ההתארגנות שלהם בערב.

אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יהיה בבקרים ובלילות.

הסופ"ש הזה היה שילוב של לילות לבנים ובקרים מלאי צעקות.

יאי.

נו, לפחות לא יורים עלינו.