לקח לי יומיים לכתוב את ההודעה.
מדהים כמה קשה להתרכז 🙂
אמבטיה ראשונה
מגבת גימיק ראשונה
לא נוח, לא באמת.
מהגיסים קיבלנו מגבת גימיק נוספת, כזאת ששמים כמו סינר על הצוואר.
הרבה הרבה יותר נוח. הקטן ממש אהב אותה. ממש ממש אוהב אותה. אבל ממש.
לא משנה, הכל יורד בכביסה 🙂
הלבשה overprotective ראשונה
הוא שונא את הכפפות ואחרי חמש דקות הוא קרא לנו חזרה בצרחות מבוהלות כי הכובע החליק מטה וכיסה לו את האוזניים והעיניים.
כאשר הוא ער
יש בערך חצי שעה כזאת ביום פרט לזמן חיתול/הנקה
אבל איזה עיניים יפות 🙂
הנקה
(בלי תמונה, מצטערת :-P)
ההתלהבות שלו כאשר הוא מחפש פיטמה.
התנועות ניקור הקטנות.
ההתכרבלות שלו על הצוואר שלי כאשר מעלים אותו לשיהוק.
וכמה דברים שלא קשורים ישירות לקטן
רונן נפלא. אין לי מילים לתאר כמה נפלא וכמה זה חשוב בן זוג תומך בשלב הזה.
הוא מבשל, הוא מנקה. הוא קם בלילה, מחליף לקטן חיתול ומביא אותו כך שאני אצטרך רק להניק.
***
התפרים כואבים. ממש ממש ממש כואבים.
זה משתפר מיום ליום, אבל… אוף.
לשבת זה ממש לא כיף.
אני עייפה. לא בדיוק מחוסר השינה, כי למרות שזה בהפסקות אני יישנה המון.
אבל יש התקפי עייפות/תשישות שאין לי כוח לעמוד, או לקום, או… כל דבר אחר בעצם.
אולי רק לשכב ולנשום בשקט.
זה בה וחולף, בינתיים הצלחתי להפחיד עם זה את רונן ואת אמא אבל היד עוד נטויה 😛
הנקה זה דבק כואב. מתיש וכואב.
הייתי בטוחה שהוא מתחבר לא נכון אבל היום בא אלינו אחות טיפת חלב שהיא גם יועצת הנקה והיא אמרה שהחיבור שלו הוא בסדר גמור. יכול להיות שהוא פצע אותי בהתחלה ומאז זה כואב.
הישועה הגדולה זו המשחת לנסינו
שתבורך השפופרת. אני לא מגזימה. מעלים את הכאב כמעט לחלוטין.
קבעתי למחר תור לטיפת חלב, ללכת לשקול את הקטן.
מקווה שלא מיהרתי עם זה, אני לא בטוחה שאני כבר מספיק ניידת ללכת ברגל עד לשם.
יום חמישי ברית.
ד"ר יפים קנדליס, מוהל וכירורג מבית חולים בני ציון.
קוראת עליו המלצות ברשת ומקווה שיהיה בסדר.
מפחיד על הקטן.
נ.ב
סיפור לידה אני מבטיחה עוד שבוע שבועיים.
עדיין לא רוצה לחשוב על זה יותר מדי.
