אורן בן שבועיים היום :-)

הוא מרים את הראש.
ממקד מבט.
עוקב עם העיניים.
מתגלגל על הצד (זה דיי מדאיג, אני כל הזמן דואגת שיתהפך לבטן)

הוא זוחל. באמת. בעיקר על ידי זריקת הראש קדימה,
אבל אם הוא רעב ויש אוכל באופק, הוא דיי מצליח להתקדם.

הלילות הפכו… מעניינים. אם בהתחלה היו לנו כמה לילות של כל 3-4 שעות, עכשיו רוב הלילות הפכו להיות שעה עד שעתיים.
או שהוא גודל ואין לי עדיין מספיק חלב,
או שיש לו גזים.
מאוד קשה להרדים אותו לשינה הראשונה של הלילה.
נראה לי שנפסיק לחתל אותו אחרי הנקה אלא נחזור לחתל אותו לפני.
הוא צועק אם מחתלים אותו לפני שמניקים,
אבל לפחות ככה לא יצא שאנחנו מעירים אותו אחרי שהוא נרדם בסוף הארוחה.

היום עשיתי עוד ניסיון עם המנשא.
אותה הקשירה:

הוא נכנס פנימה ולפני שסיימתי את כל עניין המתיחה של הבד לכל הכיוונים הוא כבר ישן.
מקווה שזה בגלל שהיה לו נוח ולא בגלל שצפוף וחנוק לו והוא נמחץ בתהליך.
החזרתי אותו למיטה.
אנסה שוב כאשר יתעורר.
בינתיים, לי היה לא כל כך נוח, הברכיים שלו ננעצות לי בצלעות 😛

מצאתי גם את הסרטון הברור הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=uC8iQI50E_k&feature=related
אבל אשמח להמלצה לדרכי קשירה פשוטים נוספים ולחוות דעת ממי שמכיר האם הקשירות הללו בכלל מתאימות לגיל שבועיים.

***
*כתיבה*

לא כתבתי כלום כמה חודשים, אז כדי לא לבזבז את הנאנו,
החלטתי לסיים לשכתב את הספר שלי.
לא נגעתי בו כמעט חצי שנה ונראה לי שהגיע הזמן.
בינתיים אני דיי מרוצה ממה שאני קוראת. מצליחה להפתיע את עצמי בפרקים מסוימים 🙂
מחר בטח אגיע למקומות שסימנתי לעצמי בזמנו שצריך לעשות בהם שכתוב מסיבי יותר ואז נראה.

עכשיו מה שחשוב הוא שמישהו ילחץ עלי באמת לסיים את השכתוב,
ואולי, בתקווה, להתחיל לשכתב גם את הספר השני.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

בוטן קטן גדול יהיה

בוטן קטן גדול יהיה,
ושמו בישראל, אורן מיכאלי 🙂

ברית. פעם הבאה אני רוצה בת.
אורן מסכן שלי.
לזכותו יאמר שהשתין בקשת גאה על המוהל,
לזכותו של המוהל יאמר שכנראה עשה עבודה מצוינת.

עכשיו שרק יחלים מהר. בא לי לבכות כל פעם שאני מחליפה לו חיתול.

עשינו אירוע קטן עם המשפחה.
אבא של רונן החזיק את אורן.

נראה שהברית עשתה על אורן פחות רושם מאשר הגלוקוז והיין המתוק שהרופא נתן לו עם פיפטה.
הוא התלהב מאוד משניהם,
ואז סבל מגזים משניהם.
צעק ללא הפסקה כמעט שעה לאחר הברית ונרגע רק כאשר רונן לקח אותו לידיים.

המוהל: ד"ר קנדליס כירורג ילדים בכיר מבני ציון.
דאג שנשים משחת אמלה לפני ושניתן אקמול,
לפני הביצוע עצמו נתן זריקת הרדמה מקומית.
עשה רושם מקצועי מאוד,
ובן אדם נחמד באופן כללי.

***

גודש, ושוב, לנשים בלבד

בעקבות כל ה"חוויות" של הערב, אורן דילג על ארוחה,
הבעיה היא שאף אחד לא סיפר את זה למפעל החלב שלו.
גודש זה לא נחמד.
ממש לא נחמד.
לילה ראשון שבמקום לחכות שהוא יתעורר וידרוש אוכל,
נתתי לו אוכל על כל פיפס קטן וכל פעם שפתח עיניים.
פחות שעות שינה, אבל לפחות עד הבוקר הוא השלים את
רוב המלאי שהצטבר.

***

יש לי שני מנשאים,
אחד אירופאי, שהביאו לי
ואחד שבטי, שקניתי.
ניסיתי היום את הקשירה הזאת:

נקשר בקלות, האורן מוכנס בקלות,
ואז עולה השאלה, מה עכשיו?
אורן לא הבין את הרעיון.
זה משהו שהילד אמור להתרגל אליו?
אולי התנוחה הזאת מיועדת לילדים טיפה יותר גדולים?
או שאולי פשוט עדיף לא להתעלל בו כל כך קרוב אחרי הברית :-)?

שבוע הבא אנסה להבין איך לובשים את האירופאי,
מסובך לי כל הרצועות האלו.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

תפרים אחרי לידה זה לא כיף

פעם ראשונה מאז הלידה הגעתי לכדי דמעות.
התפרים הורגים אותי
הרוב החלים אבל אזור אחד פשוט הורג אותי.
נפוח וכואב.
אי אפשר לשבת, אי אפשר לשכב,
שוקלת להתחיל להניק בעמידה.
הכל נצבע תחת תחושת הכאב הזאת.
לקח לי זמן לשים לב לזה,
כל דבר שקורה מאז הבוקר אני מפרשת באור הכי עגמומי שאפשר.
זה לא דיכאון, זה לא דכדכת לידה,
זה סתם כאב.

זהו, פשוט רציתי להוציא את זה מהמערכת.
מקווה שמחר יהיה טוב יותר.

נ.ב
הקטן מתוק בטירוף.

נ.ב 2
עדכון קטן.
נשברתי ונסעתי לרופאת הנשים שלי.
אז לא סתם כואב לי.
יש דלקת בתפרים.
לפחות נפשית יותר טוב,
מרגישה שאני לא סובלת בלי סיבה, ולא מדמיינת את זה.
ולגבי הכאב, נתנה טיפול, יהיה בסדר,
פשוט ייקח עוד כמה ימים.
מדהים איזו הקלה לדעת שיש סיבה לכאב ושזה יגמר עוד מעט.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

26.10.2009

הקטן מאולף אחרי אמבטיה ובין שתי ארוחות.
רונן בעבודה,
ואני עושה שטויות במקום ללכת לישון.
(לפחות עושה אותם בשכיבה)

На самом деле все великие дела начинаются не со слов "Я смогу! Я сделаю!
Я достигну этой цели и пойду дальше!" как это принято говорить на бизнес-семинарах и писать в книгах типа "Как стать миллионером".
Все великие дела начинаются со слов "Ну ладно, х@й с ним, давай попробуем…"

> במציאות המעשים הגדולים לא מתחילים מהמילים: "אני יכול! אני אעשה את זה! אני אשיג את המטרה ואמשיך הלאה!"
למרות מה שמקובל להגיד בסימנרים לעסקים ולרשום בספרים מהסוג של "איך להפוך למליונר".
במציאות, המעשים הגדולים מתחילים מהמילים: "נו בסדר, ucK it@, בוא ננסה".

– Алло! Ирина Николаевна, добрый вечер.
– Егорушка, здравствуй. Тебе, наверное, Свету? А она не может подойти –
она в душе.
– Да, да… Я в курсе. Вы нам полотенце сюда принесите, пожалуйста.

>
– הלו? אירינה ניקוליבנה? ערב טוב.
– איגורוש, שלום! אתה בטח מחפש את סבטלנה? היא לא יכולה לגשת, היא במקלחת.
– אה, כן, כן… אני יודע. תוכלי אולי בבקשה להביא לנו מגבת?

אהבתם? תשתפו הלאה :)