גיליתי על קיומו של החומר בפוסט הבא:

פוסט טוב ומקיף על סוגי חומרים לגילוף (פוסט באנגלית)

כאשר באתי להזמין ציוד מהרשת(על כך בהמשך), הזמנתי גם כמה חתיכות של הויניל הזה. בתיאוריה הוא נשמע מאוד מבטיח. יש לו צד ירוק, צד כחול ואמצע אפור, ככה שניתן לראות בצורה נוחה את הגילוף.

בפועל, כאשר באתי לגלף ולהדפיס איתו, לא התרשמתי לטובה.

יתרונות:

•  בגלל הצבע השונה של האמצע, ניתן לקבל קנה מידה לגבי עומק החיתוך, ולראות האם הגילוף עמוק מספיק.
• החומר הוא סוג של גומי (האמת, מאוד דומה לחומר של משטחי חיתוך), בזכות החומר הזה הגלופה יוצאת עמידה וניתן לשטוף אותה ולהשתמש בה פעמים רבות בלי שתשחק (אומרת כבר עכשיו, זה יתרון משמעותי, אבל יש חומר אחר, softcut, שאכתוב עליו בהמשך ושעושה את אותה העבודה, רק הרבה יותר טוב).

חסרונות:

• מאוד נוקשה ולא נעים לגילוף.
• הסכין נוטה להחליק על פני השטח במקום לחרוץ.
• קשה להוציא את החתיכות שגולפו, הן לא רוצות להתנתק וצריך לתלוש אותן.
• החומר יחסית קשיח ולא מעברי לחץ טוב בזמן הדפסה.

אנשים חותכים עליו, ויש כאלו שעובדים בלעדית רק איתו, אבל אני אישית לא ממליצה.

נסיון הדפסה על בד

בפוסט הבא סוף סוף אגיע לדבר על חיתוך לינולאום,

המשך שבוע טוב!

יעל

אחרי הנסיון ראשון עם השבלול וחומר דמוי גומי, פניתי לרשת לקרוא על מה אנשים חותכים בעצם.

החומר המקובל הוא כמובן לנוליאום. זהו חומר שהיסטורית היה מיוצר משמן פשטן (linseed oil), שעוות עצים, נסורת ועוד כמה חומרים. בימים עברו, השתמשו בו לריצוף ולקירוי, והיום, בלתי אפשרי למצוא אותו בחנויות. באמת. עברתי בכמה וכמה חנויות של חומרי ריצוף, והלינוליאום היום הוא חומר PVC שלא מתאים למטרה שלנו.

בשלב הבא ניסיתי את כל חנויות האומנות בעיר (את כל השתיים), גם ללא הצלחה יתרה.

משם עשיתי את מה שאני בדרך כלל עושה במצבים כאלו, הלכתי לחנויות הספקה טכנית, לחפש משהו שיכול להוות תחליף ראוי.

ראיתי ברשת שאנשים חותכים על משהו שקוף, לא ידעתי מה זה, וזה לא היה חייב להיות שקוף, אבל הלכתי לחפש.

פוסט טוב ומקיף על סוגי חומרים לגילוף (פוסט באנגלית)

זה לקח קצת זמן, בעיקר היא מאתגר להצליח להסביר בחנויות השונות מה בדיוק אני רוצה, אבל לבסוף, באחת החנויות, בפינה מרוחקת של המחסן, הם הוציאו גליל של משהו ושאלו: "אולי זה זה?"

לקחתי חתיכה הביתה, וזה אכן היה "זה".

מדובר על רצועות של וילון קירור, שתולים ביציאה מחדרי קירור ומחסני קירור. בטח ראיתם כאלו בלא מעט מקומות. זהו חומר pvc שקוף, גמיש ומספיק עבה כדי לגלף. נמכר בחנויות הספקה טכנית לפי משקל.

אמ;לק

יתרונות – זמין, עמיד, אפשר להניח אותו מעל תמונה ולהעתיק את התמונה אליו, מתאים לגילוף.

חסרונות – קשיח ופחות נוח לגילוף מאשר חומרים אחרים (עליהם אכתוב בפוסטים הבאים), בהדפסה על בד, יותר קשה להעביר ממנו את הציור כי המרקם שלו פחות טוב להעברת לחץ.

כמה תמונות של ניסיונות שלי עם החומר:

כל ההדפסות הללו היו עם ספוג חותמת ישן שהיה לי. אבל רגע, אמורים לעבוד עם צבע על משטח וגלגלת, לא?

במקביל, לאט לאט, התחילתי להתארגן על ציוד רציני יותר.

גלגלת מקצועית מידיד שלי (תודה מתן!)!

הצבע כאן הוא צבע אקרילי רגיל, שנשאר לי מימי הדפסה על חולצות.

כאן למדתי שלטובת הדפס עם גלופה צריך צבע מיוחד, שמיועד לזה. צבע סמיך הרבה יותר מהאקרילי הרגיל. אחרת יוצר הדבר הבא…

העברת ציור לוילון קירור : זה שהוא שקוף זה בונוס רציני

חסרונות, זה יחסית קשיח וקשה לגילוף

וההדפס לא יוצא מספיק אחיד כי החומר לא מעביר לחץ בצורה טובה (בנייר זה פחות בעייתי וניתן לעקוף, אבל על בד זה ממש מורגש)

לסיכום, וילון קירור יכול להוות תחליף אם אין שום אלטרנטיבה אחרת, אבל הוא עוד לא "בדיוק זה".

בפוסט הבא, אם אין בארצי לי, אינטרנט לי…

פתאום, באמצע החיים, אי שם בתחילת 2019, ממש ממש רציתי לנסות הדפסה עם גלופות. כי הרי אין לי מספיק תחביבים, לא ולא.

הזמנתי משטח גילוף דמוי גומי מאלי אקספרס, הזמנתי סכין זולה מאלי אקספרס עם להבים מתחלפות, הדפסתי שבלול וישבתי לגלף.

ניקיתי את הגלופה שוב ושוב עד שנעלמו רוב הפספסים מסביב לשבלול עצמו.

בשלב הזה הדפסתי עם צבע של חותמת שהייתה לי בבית. הייתה חוויה מעניינת, אבל לא הגיוני לקנות גומי כזה לכל גלופה. הוא לא זול והמשלוח מסין לקח נצח. יצאתי לקרוא על חומרים מתאימים ולחפש מה יש בארץ.

ועל כך בפוסט הבא.