נכתב ביום שלישי [חכו, בהמשך יש גם יום רביעי]

ימי מחלה ומי נתן לי רישיון

זה התחיל ביום שלישי. החמיר ברביעי. חמישי נשארתי בבית כי פחדתי לנהוג עם הסחרחורות שהיו לי. היה שישי ובשבת היתה מסיבת 27 שנה ליובלים. המוני פעילויות כיפיות, אבל בחוץ וקר אצלנו.

ביום ראשון החלטתי שאני הולכת לעבוד. טעות. הבנתי את זה כאשר האוטו קפץ, פתחתי עיניים וגיליתי שהפגוש שלי עשה היכרות צמודה מדי עם האוטו שלפני. לשתי המכוניות לא הייתה אפילו שריטה, בסוף אפילו לא החלפנו פרטים, אבל זה יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע.

אני קמה בחמש לעבודה וזו לא הפעם הראשונה שנעצמות לי העיניים על ההגה, אבל זו פעם ראשונה שהייתי כל כך מטושטשת שאפילו לא שמתי לב שזה קורה.

מפחיד.

עשיתי חצי יום בעבודה, שתיתי עוד כוס קפה ונסעתי הביתה.

יום שני כבר לא לקחתי סיכון ונשארתי בבית, וכמובן שהתעוררתי בריאה.

יום חופש בבית זה כיף, גם אם צריך לחלות בשפעת בשביל זה.

ובצד החיובי.

ביום חמישי בערב, אחרי ליטר של תה חם ושני אקמול, הלכתי לסדנה של קרן פרפרים אצל מיכל פ. תענוג. אין מילה אחרת. האפשרות להכיר בנות שעד עכשיו היו רק כינויים והאפשרות ללמוד מקרן.

תודה למיכל ותודה לקרן על הסדנה הנהדרת.

ותודה לבעיקר פורמת על הכיסויי דרכון הצבעוניים 🙂 , מקווה שהפרח התאים לתיק.

מקווה שלא נשמעתי מטושטשת כמו שהרגשתי.

תודה מיוחדת לבעלי ולילד שלקחו אותי לשם ואז חיכו אצל הגיסים עד סוף הסדנה.

כמה דברים קטנים שעשיתי לקראת הסדנה:

שני מגזרות של פרפרים שהגנתי לקרן ומיכל:

(לפי המגזרות של האמן William Oellers )

הלבן זה הצד האחורי של הדף מדפסת שעליו הייתה הדוגמה.

כלומר "שאריות"

ומקרוב:

והפרפר השני עם השאריות:

ומקרוב:

וארוז למסירה:

הפרפר השחור ברקע הוא הצד השני של השאריות.

ופרח סרוג מחוט רקמה שהכנתי בהחלפה לבעיקר פורמת (כבר אמרתי שהכיסויי דרקון שהיא הכינה מקסימים :-)?)

והשלמות יום רביעי:

אתמול, בשלוש, קמתי כדי לנסוע הביתה ולפתע התחילה אצלי סחרחורת מטורפת. משהו לא שפוי, כל החדר מסתובב. וזה שלוש, בארבע וחצי נסגר הגן. וזה שעות של הפקקים.  אני מתקשרת לרונן, הוא לא עונה. אז שתיתי כוס קפה, למקרה שזה מלחץ דם נמוך, ונסעתי.

תרשו לי לספר לכם שזה לא כיף לנסוע עם סחרחורת. ההתקף הבאמת גרוע עבר תוך רבע שעה ואז התחילו כאבי ראש. וכך נסעתי, מנסה לא לעצום עיניים כאשר הכאב ראש מחמיר לרגע. אני לא בטוחה איך הגעתי הביתה. כנראה עם הרבה מזל. את אורן כבר הלכתי לאסוף ברגל, לא רציתי להסתכן ולנוסע שוב.

אז גם היום אני בבית. הסחרחורות קלות יותר אבל עדיין כאן. הלכתי לרופא, היא בדקה אותי, עשתה מסדר שלם של בדיקות כדי לוודא שזה לא שבץ וכאשר ראתה שאין שום סימן לכלום אמרה שזה כנראה וירוס של האוזן התיכונה.

לא אוהבת להיות חולה,

מצד שני, עוד יום בבית! כיף!

הולכת לתפור לאורן מכנסיים 🙂

נ.ב

ואני עדיין תוהה, מי נתן לי רישיון?!?

***

עדכון 3/11/2010

תראו מה בעיקר פורמת עשתה עם הפרח הזה 🙂

http://poremet.blogspot.com/2010/10/blog-post.html