חיים, עבודה ורצון ליצור
לאיטסי של היוצרת הזו הגעתי לגמרה במקרה, אבל נראה לי שאני עוד אחזור לבקר שם.
מבחר מגזרות נייר, בעיקר בנושא ציפורים, אבל לא רק.
חלק מהתמונות באיכות מספיק טובה כדי לקחת לצורך גזירה.
הפתעה נחמדה ממשיטות ספונטני לחלוטין באיטסי.
http://www.etsy.com/shop/ruralpearl?ref=top_trail
סדר, אז אם מצב רוח נוסטלגי אז עוד אחד קצרצר.
גם מ 2003, מבטיחה פעם הבאה להביא משהו יותר חדש 🙂
תיק ותק
שמו הוא תיק, הוא נוצר לפני חצי שניה ועוד חצי שניה הוא יפסיק להתקיים, אבל בהווה הוא חי ומחכה.
שדון הזמן הקטן מחכה לה, לאהובתו היחידה, לתאומת נשמתו הנצחית. הוא יודע שהיא תבוא, היא תמיד מגיעה כדי לחלוק איתו את הרגעים האחרונים של קיומו. וכאשר הוא יפסיק להתקיים, תעלם גם היא, משאירה אותו לחכות לה מחדש כאשר ייווצר שוב.
כך היא אהבתם, חלקיק זעיר של שניה בין קיום לבין חוסר קיום, חלק זמן זעיר, שבו הם משלימים אחד את השני לנפש אוהבת אחת.
ויש שיגידו, שרסיס של שניה זה מעט מדי, שאהבה אמיתית, בוערת וסוחפת, לא יכולה להתקיים בזמן כה מועט, אבל לתיק ולה לא אכפת.
גרגיר אחרי גרגיר, הם צוברים את זמנם ומאחדים אותו לדקות ולשעות. וכך, קמצוץ ועוד קמצוץ, מלאים באהבה, מתאספים לכדי חיים, שהם חולקים בין מחוגי השעון.
תיק ותק.
***
פורסם במקור בפורום כותבי מד"ב ופנטזיה
משהו ישן, מאוד ישן. אי שם ממחוזות 2003, כאשר הייתי רק כותבת צעירה ומתחילה.
עומס תיאורים, הווה ממושך ושאר ירקות.
קיטש במיטבו.
אבל אתמול בדרך הביתה, הסתכלתי על מדרונות הגליל ונזכרתי בו לפתע,
אז הנה הוא, חפור מארכיון של פורום כתיבה.
נכתב במקור כסיפור תמונה.
***
המעיין
זורניה ניערה את ראשה אל מול משב הרוח הקריר. רעמת שיערה הירוק רשרשה כעלוות העצים אשר סביבה. המעיין כבר היה קרוב, היא יכלה לשמוע את פכפוך המים הולך ומתחזק עם כל צעד. שטיח העלים הצהובים החריש את נקישת פרסותיה, והדבר היחיד שהסגיר את התקדמותה היה ריח הריקבון המתקתק אשר עלה מהם עם כל דריכה.
הסתיו הלך והתקרב. עם כל עלה שנשר, עם כל ציפור שעזבה לנדוד, זורניה ידעה שזמנה הולך ואוזל. בקרוב יגיעו רוחות החורף, ושלטונה על היער יגמר. היא תתכרבל במערתה העמוקה מתחת לגבעת הירח. תשהה שם, נטולת כוחות ויכולת, עד ששירה של הסנונית יבשר את חזרת השמש ליער.
ענפי הערבה הסתירו את המים, היא רכנה, והסיטה את הוילון הבוכה. המים הקפואים שרו בצלילות, כאשר זרמו בזרם מהיר סביב רגליה. נחיריה רפרפו, והיא שאפה מלוא החזה את הריח החי סביב המעיין.
היא ירדה על ברכיה, הפרווה שעל רגליה מגנה עליה מהקור. לגמה מהמים, אשר נתנו חיים ליער. לשונה השתרבבה שוב ושוב בעת שהיא שתתה מהנוזל המשכר. לבסוף שבעה, ומלאת דיי כוח להחזיק מעמד עד השלג הראשון, התרוממה למלוא גובהה.
עכשיו תוכל לוודא שכל בעלי החיים מוכנים לתחלופת העונות. שכל הדובים והמכרסמים נכנסו לתרדמת החורף, וששום ציפור לא נשארה מאחור, בניסיון לחרוף באגם הקטן של ממלכתה.
זורניה התמתחה, מושיטה את ידיה אל על. עורה הירוק מתענג על קרניה החלושות של החמה הסתווית.
היא עשתה צעד ראשון בחזרה לכיוון החוף. אחת מפרסותיה נתפסה בין אבני הקרקעית ובכבדות היא ירדה על ברכיה. ניביה הבליחו בשנהב כשחייכה משועשעת. מתכוונת לקום, זורניה, נשענה על ידיה, ובין נצנוצי השמש על המים, ראתה את השתקפותה.
השתקפות אנושית הביטה בה חזרה. גוף נשי, שופע ודק מותן. שיער ערמוני הדגיש את העור הבהיר, וזוג עיניים כחולות ונבונות, החזירו לה מבט. היא הייתה אנושית, היא לא תצטרך לישון חסרת אונים, בזמן שהיער שלה סובל תחת עול החורף. היא לא תצטרך שוב לשוטט בודדה בין העצים, דואגת לכל יצור חי, חוץ מאשר לעצמה. היא תוכל ללדת ילדים, ולגדל משפחה, היא תוכל…
רחל ניתקה את מבטה מהמים וניערה את ראשה בהשתאות. היא הביטה שוב מטה, אך רק השתקפותה החזירה לה מבט. אצבעותיה חלפו מעצמן דרך השיער הפזור כאשר ניסתה לעשות סדר במחשבותיה. לשנייה היא הייתה משוכנעת שהיא אינה היא. לרגע קט היא הייתה אלת היער. ראשה מתנשא מעל צמרות העצים. ישות פראית וחופשייה. רצונה מכוון את דופק החיים. חסרת כבלי מוסר משוחררת ממוסכמות החברה. היא כיווצה את ידיה, פרקי האצבעות מלבינים. היא הייתה חופשייה מהכל. מהעבר המכביד, מההווה החדגוני ומהעתיד הלא נודע. בעלת יכולת לעשות כל העולה ברוחה, היא יכלה…
צפירת המכונית חילצה אותה מתוך אגם הכיסופים הטובעני. רחל התיזה מעט מהמים הקפואים על פניה, ונזהרת שלא לראות שוב את השתקפותה, טיפסה על שפת הגדה. סנדליה הישנים היו מונחים שם. היא נעלה אותם, ומיהרה לעבר המכונית. בעלה ושלושת הילדים חיכו לה שם. רחל כפתה על חיוך חם לשוב ולהאיר את פניה. סידרה את חולצתה, ויצאה מבין עצי היער אל עבר משפחתה.
מוסתר בין ענפי הערבה, המעיין הזך שרופכפך. מערבל חלום, תקווה ומציאות, בתוך מימיו הקרים.
***
פורסם במקור בפורום כותבי מד"ב ופנטזיה
***
מתגעגעת לכתיבה.
יום חמישי בבוקר מצאתי את עצמי בדרך לתל אביב.
ראיון עבודה, מיונים, תפקיד שאני לא ממש רוצה וכנראה לא אקח (אם יציאו לי בכלל).
ואז, ביציאה משם, פתאום נפל לי האסימון. רגע. אני בתל אביב. ליד הים. פחות מקילומטר מהנחלה.
אהה…
תקשיבו, אני מבינה עכשיו למה בנות אומרות שצריך לקחת טרולי קניות כאשר מגיעים לשם.
אני מבינה עכשיו את כל ההתלהבות מהמקום.
מבחר מטורף. וזול. כל כך זול.
כותנות מבדים למעצבים ומחנות ללא שם 15-28 שקל מטר, רובן ב 15
הדמוי עור נקנה כשארית ב 10 שקלים. יש שם מספיק לתיק נכבד או להמוני סוליות.
קורדרוי, כן, גם הזה עם הכלבלבים. מחירים 25-28 שקל למטר.
קושי ובדים למעצבים.
הולכים להפוך למכנסיים לילד.
אתם רוצים לדעת כמה לוקחים על זה בצפון?
הזולים מתחילים ב 40 שקל.
מרגיז ומדהים. רק על ההפרשי מחירים שווה לנסוע לתל אביב.
קניתי ג'ינס בגולדשטיין ב 25 שקל למטר והוא דיבר על כך שאין מה לעשות, זה המחירים.
בקרית אתא, על אותו הג'ינס לקחו לי 60 שקל למטר.
(אגב, מישהו יודע איך מרככים ג'ינס? גם אחרי הכביסה הוא יצא לי נוקשה כמו קרטון).
וקניתי גם כאלו.
אין לי מושג מה אני אעשה איתם. אבל הם מדהימים.
רעיונות למה זה יכול לשמש?
והאם מותר לגהץ אותם לסרט אלכסון או שהם יימסו?
אין לי מושג איך קוראים לבדים כאלו או איך תופרים אותם אבל הם מדהימים ועולים בנחלה 30-35 שקל למטר.
(לדבר שוב על המחירים של החנויות בצפון?)
לקחתי חצי מטר מכל אחד.
עכשיו רק להפסיק ללטף אותם ולמצוא להם שימוש.
***
זה היה ככה:
רק עם בדים.
כיף. יכל להיות הרבה יותר כיף לעשות את זה עם עוד מישהו, כדי לחלוק התלהבות, אבל עדיין כיף.
ואז בעלי התקשר ואמר שהילד רוטח, וזה אחרי יומיים של אנטיביוטיקה אז חתכתי לכביש ראשי, מונית, רכבת והביתה.
בשעה טובה החום ירד והילד בריא.
ואם לא הייתי מפסיקה את הקניות איפה שהפסקתי לא יודעת איך הייתי וסחבת את הכל הביתה 🙂
רציתי להזמין בדים מחו"ל עם חבר של המשפחה שמגיע לבקר אבל אחרי הביקור בנחלה נראה לי שכבר אין בכך צורך.
מי רוצה לבוא ביחד בפעם הבאה :-)?
ביום חמישי נסעתי בטעות לתל אביב (על זה בפוסט נפרד, כי בטעות גם הגעתי לנחלה).
שעתיים ברכבת, צריך לעשות משהו.
ספר?
הסוני רידר שבור ובעברית אני קוראת עכשיו את שרלוק הולמס והוא לא עשה לי חשק של ספר רכבת.
אז סריגה.
חיפשתי משהו קליל שאפשר לסיים תוך כדי הנסיעה.
הנחתי בצד את שני האמיגורימי שאני עובדת עליהם כרגע, ולקחתי הדרכה וחוט חדש.
(בהקשר זה, בעלי ביקש שאני אפסיק לפזר חלקי חיות בבית, אז בתקווה שבימים הקרובים אני אסיים את שאר האמיגורימי ויעלה גם אותם.)
וזאת התוצאה:
מדובר בארנבונים שנסרגו לפי ההדרכה הזאת והם יצאו הרבה יותר קטנים ממה שחשבתי.
מצד שני, הם קטנים בשבילי אבל הם מתמקים בנוחות בידו של ילד סקרן בן שנה.
זה הסרוג הראשון שאורן ממש התעניין בו. הוא טייל איתו ברחבי הבית. איבד, מצא והתעניין בו באופן כללי.
אחד לאורן, אחד לבן דודו שלו (נלעס בשמחה) ואחד לבן של חברים שהגיעו לארץ לבקר.
זמן סריגה – כשעה וחצי לארנב.
מכדור של 50 גרם יוצאים 3-4 ארנבים.
בכל ארנבון, פעמון קטן.
נראה לי שזה ארנבון שאני עוד אסרוג בהמשך.
הוא מטופש מעט אבל יש בו קסם מסויים והוא מפתיע כל פעם מחדש כאשר מסתובבים ופתאום רואים אותו מסתכל בך בחזרה.
עשה לי חשק לסרוג חבורה של ארנבונים ולפזר במקומות אקראים בבית.
***
למה מטיילים? כי הארנב מקור הוא ארנב מטייל, וכי רוב הארנבים שאני סורגת ימסרו ויטיילו ברחבי הארץ והעולם 🙂
***
והכי חשוב, אורן סוף סוף בריא.