סוף סוף סיימתי את הפוף הזה

סרגתי את רובו עוד לפני הקיץ אבל לא היה לי טריקו בשביל הפנימית, ואחרי שכבר קניתי את הטריקו, לא היה לי זמן והיו הרבה עבודות ופרויקטים אחרים שמשכו את תשומת הלב. ולא היה קלקר ו…

בקיצור. נגמרו התירוצים 🙂

ניצלתי את זה שאני ישובת בבית וסיימתי אותו.

אז הנה הפוף עם הפנימית הממולאת

תקריב על הפנימית בצד של הרוכסן

 

הפנימית היה בעצם 5 "עלים" או אליפסות שהן בעצם צורה שאני מעתיקה מדף A4 שגזרתי באלכסון ואז אני מסובבת את המשולש שהתקבל ומסמנת על הבד עד שיש לי צורת מעוין , ואז גוזרת.

 

לא צריך כאן יותר מדי דיוק או עדינות.

א. טריקו דיי סלחני

ב. אף אחד לא יראה את הפנימית. מה שחשוב הוא שהיא תחזיק את פתיתי הקלקר.

והנה הפנימית בתוך הפוף

מסיימים לסרוג (אוי האצבעות, האצבעות! דחוף קרם ידיים)

 

והנה מוכן לדגמן עם הפוף הקודם שלי

 

וועוד אחת

 

ובשביל תחושת הגודל (תמונות ישנות):

 

 

כמה הערות כלליות על סריגת אצבעות וחוטי טריקו

את הפוף הסגול סרגתי בשיטת בה מסיימים כל שורה ואז עולים למעלה ומתחילים שורה חדשה.

את האפור סרגתי בספירלה, בלי לסיים שורות.

התוצאה היא שהסגול עגול והאפור משושה.

המשושה הרבה יותר קל לסריגה אבל מתמלא, לפי דעתי פחות טוב.

שניהם מאוד קלים לסריגה.

זה 18 שורות הרחבה

5 או יותר, שורות בלי הרחבה

ואז צמצום עד שנגמר.

אם עובדים ברצף, והאצבעות עומדות הזה, אפשר לסיים פוף כזה בשעתיים.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מגזרת לכותב

לחבר טוב שלי היה יום הולדת אי שם בחודש שעבר. המרחקים (מדינה מאוד גדולה וכו'), וחוסר הזמן ואיך שהו, לא יצא לנו להיפגש עד עכשיו.

אבל מתנה הכנתי, והיום, אני הכנסתי אוטו למוסך ונתקעתי בצ'יק פוסט,

הוא לקח יום חופש מהצבא, על על הרכבת ובא צפונה ובילינו יום של שיטוטים ושטויות בלב המפרץ.

כיף. שיטוט בין חנויות, ספרים, שטויות. דיבורים על החיים וישיבת כתיבה פוריה במיוחד.

ומתנה, זה חשוב.

מכיוון שגם חברי כותב, היכנתי לו מגזרת שכבר מזמן שמתי עליה עיין וחיפשתי לה יעוד.

המגזרת היא מכונת דפוס של Tina Tarnoff

חיתוך שלי.

נייר:

מגזרת ורקע – נייר כחול וכחול בהיר של איקיאה (אני מאוהבת הניירות האלו)

רקע – קרטון מודפס של ניירות סקרפ מקסם שימושי

נסיון ראשון שלי עם מגזרות של יותר משכבה אחת.

המגזרת:

הרקע:

ומקרוב:

לא פיקניק לחתוך קרטון. ממש לא פיקניק.

(וכאן תודה לאדלרי שעזרה לי לבחור את הנייר התאים לרקע  אני ותיאום צבעים לא הולכים ביחד)

ורק להמחשה עד כמה הנייר עבה, תקריב נוסף:

והכל ביחד:

וממוסגר:

וטאצ' קטן מקרוב,

בעלי התעקש שאני אחתום.

מוזר לי כל העניין, אבל חתמתי.

(בקטן קטן, שלא יראו ;))

אז נים, המון המון מזל טוב לך, גם אם קצת באיחור 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

ארנבון סרוג מופתע

נסרג לפי ההדרכה בקישור הבא ( 2017- עדכנתי לקישור חדש ופעיל)

הארנבון הזה אכל בלי למצמץ 4 כדורי חוט כותנה. אני באמת צריכה לשים לב לכמויות של החוט הדרוש לפני שאני מתחילה לסרוג ;)

הוא היה אמור בכלל להיות כולו סגול.

העיניים נקנו באיטסי אצל 6060 

הגיעו תוך שבוע וקצת. מחירים סבירים מאוד.

הדבר הראשון שאורן ניסה לעשות היה לאכול אותן החוצה, הן עמדו בכך בכבוד.

אז הנה הארנב המופתע שלי (זהירות, המוני תמונות):

מדגמן

רגע, מה-

לאן הלכת?

אמא, מה זה?

ארנב? מה זה ארנב?

אה… ארנב.

אוקי. בואי ניקח אותו לטיול:

אמא, למה את רודפת אחרי עם המצלמה?

אני אברח לך!

היי, תראי מה מצאתי!

אמא, בואי, בואי

קחי!

אני: מה זה? אה! כיסוי למצלמה. מצלמה! נכון, ארנב!

אז, איפה הינו? אה, כן, ארנב:

אורן: אמא, את לא רצינית.

למה את מצלמת אותו לבד?

אני: אבל חשבתי שזה מה שאתה רוצה.

אורן: אוי ארנבוני, אף אחד לא מבין אותנו.

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

כובע דינוזאור מפליז לקטן

תפר לפי ההדרכה הזאת שלצערי אני לא מצליחה לגשת אליה יותר.

מה שהוא לא עובד לי במידות.

בניסיון ראשון יצא קטן מדי (טוב שיש אחיין שניתן למסור לו )

בניסיון שני כבר יצא במידה הנכונה אבל איך שהוא, הרצועה של ההיקף יצא קטנה יותר מהיקף הכתר של הכובע ונאלצתי ל"צמצם" קצת פה ושם. רואים את הקיפולים אבל רק אם יודעים להסתכל.

אורן, כמובן, לא הסכים שהכובע יישאר עליו ליותר מ 2 שניות ברצף,

לכן הטוטורו שלנו התנדב לדגמן.

יצא כובע עבה וחם.

 

עכשיו רק לשכנע את אורן להישאר אתו.

***

נ.ב

מתחילה לחשוב על לשנות את השם של הבלוג.

לאחרונה אני משתמשת בו יותר בתור יומן ופחות בתור רשימת קישורים.

נ.ב 2017 (הבלוג באותה התקופה נקרא בלוג הקישורים של יולי והשם אכן שונה לשמו הנוכחי)

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מתקפת הפונצ`ויים ותיק עופרה משודרג

שבוע שעבר, חברה שלי בא לבקר ממקסיקו, יחד עם הבן שלה. ילד מתוק, חבר ילדות של אורן.

(אורן מצד שמאל, חורף שעבר)

חושב על זה, ואז:

 

בכל מקרה, יצא לנו להיפגש רק פעם אחת. לה יש משפחה, לי יש בעיה לנהוג בחושך.

איך שהו, בין לבין התפספסו להם ימי הולדת וחגים אחרים ומאוד רציתי להביא להם משהו קטן.

אז מה מביאים למישהי שבא ממקסיקו?

נו, מובן. פונצ'ו, לא?

אז תפרתי 3 פונצ'ויים. אחד לאורן, אחד לילד של חברה ואחד לבת של חברה שפגשתי באותה ההזדמנות.

הפונצ'ויים נתפרו מפליז, ובעיקרו של דבר פשוט מלבן גדול עם חור לראש.

הוכנו לפי פונצ'ו של אדלרי (תודה )

פונצ' לבן של חברה

ומקרוב

כיס רקום עם שמו של הילד וארנבון מטייל

***

פונצ'ו לבת של חברה

עם פרח סרוג וגימור לאורך הצווארון

הגימור היה סיוט. החוט הזה הוא חוט סריגה. הוא נכנס נהדר למחט צמר, רק מה, מחט צמר כהה לא עוברת דרך פליז, אז דחפתי את החוט לתוך מחט רקמה. אבל מחט ריקמה לא עושה חור גדול מספיק כדי שהחוט יצליח לעבור אחריה. בקיצור, הרבה קללות ומלחמות על כך תך, אבל יוצא ממש יפה. אני ממש מאוהבת בצמר הזה.

והנה הפרח עם הארנב, שלצורך העניין היה כאן ארנבה וקיבלה שרשרת נוצצת עם אבן חן סרוגה.

***

ולחברה עצמה תפרתי תיק עופרה משודרג.

אני ממש אוהבת את השדרוג הזה.

הוא מוסיף שני כיסים גדולים, ואם ממש רוצים, ניתן להוסיף גם אחד מאחורה, לשטח אכסון נוסף.

ומה אורן חשב על התיק?

הוא חשב שלתיק הזה יש יופי של נפח

ואישר אותו באופן כללי:

הבד הוא בד ירוק עדין מהנחלה.

התיק עצמו הוא ג'ינס רך.

מה שמזכיר לי שאני עדיין לא מצליחה לרכך את הג'ינס שקניתי בנחלה. עדיין קשה כמו קרטון (שזה שיפור מהקרש שהוא היה)

שבוע טוב וגשום לכולנו!

***

נ.ב

ביליתי חצי יום בלי חשמל.

מילא אין חימום.

מילא אין אור.

אבל גם בלי רשת?!?

אהבתם? תשתפו הלאה :)