חיים, עבודה ורצון ליצור
גם אם שני המושגים דיי סותרים אחד את השני 🙂
הפארק הגדול ברעננה
עם חברה:
ילד קטן ועצמאי, מי מוצא אותו בתמונה?
וחוזרים לאמא:
תוקפים עץ:
מנסים לתקוף שוב אבל העץ "בורח":
הידד, עוד עץ!
ועוד אחד (ממש טיול בסימן עצים):
וביובלים:
הפסקת גלידה אחרי הגן:
ובדרך לגן משחקים, עם שק של ציוד לחול:
ועם חברים מהגן:
וברוח פסח:
תוך כדי שירת השיר: "עבדים היינו, ה-י-י-נ-ו…"
עוזר לסבתא לכסח את הגינה:
ואנקדוטה קצרה:
אורן על דלת השירותים: טוק! טוק! טוק!
אני: מי שם?
אורן: את! אמא!
אוקי, ועוד אחת:
אני: אורן, אתה אוהב את אמא?
אורן: כן.
אני: ואת אבא?
אורן: כן!
ואת ספירי?
כן!
ואת ניקי (החתולה)?
כן!
עוברת כשעה, אורן במיטה, קורא לי שאני אכסה אותו.
אורן: אמא! אני אוהב גם דוד, ודוד אחר. ודודה וסבא וסבתא, וסבא אחר ו….
***
וקצת ספירי:
צחצוח שיניים מגיל צעיר זה חשוב
וגם גזר:
זה טוב לעיניים:
גם לעסנים זה חשוב:
עם רוני הבת דודה, יאי, ספיר זערורית…
ובקיבוץ:
אמא, גרבר שזיפים?
באמת?
עד עכשיו לא הצלחנו למצוא שום אוכל שספירי באמת אוהבת. היא מוכנה לסבול גרבר אגסים, אבל זהו זה.
עם הפטיש של אורן (ביוזמתו!)
עם החתול:
חה!
אמא, אולי מספיק?
עוד לילה וחוזרים לשגרה 🙂
הילדים שלי גדלים להיות ילדי כנסים. לשניהם הכנס הראשון היה בערך בגיל חודשיים ומאז, חוץ מאולי איקון, לא פספסנו שום כנס.
הכנס מד"ב ופנטזיה של פסח הוא עולמות. הכנס השני בגודלו בשנה. הוא מתקיים בחול המועד בתל אביב, באשכול פיס והיה יומיים של עייפות, שיגעון וכיף.
לא יצא לנו להיכנס להרבה הרצאות, ולאלו שכן נכנסנו, לא יצא לנו להישאר לכל אורכן (מתברר שאורן לא מתעניין במיוחד בצדדים ההזויים של האבולוציה או בספרי אסימוב – בעיה שצריך יהיה בהחלט לתקן כשיגדל מעט).
בנקודה מסויימת אני ורונן התפצלנו ונכנסנו להרצאות לסירוגין, אחד נכנס והשני שומר על הילדים.
אני רוצה להתלהב מעל דפי הבלוג מההרצאה "החייזרים דיברו גרוזינית: סרטי מדע בדיוני בברית המועצות" שהעביר איגור ארמיאץ'.
התקף נוסטלגיה והומור של שעתיים. וכמחווה ל Kin-dza-dza! שלא הכרתי לפני ההרצאה:
את רוב הזמן של הכנס בילינו בפונדק (אולם מרווח עם מזרונים וכריות לרביצה, שולחנות למשחקי שולחן, המוני אנשים ופינה עם קפה, תה ירוק, מצה בשוקולד ובמבה (חשוב כאשר יש ילד קטן, למרות שהוא העדיף לאכול את הבננות שהיו באותו השקית).
אורן למד את התוואי של המקום דיי מהר וכל פעם שהוא לא היה מרוצה מהרצאה הוא היה חומק החוצה ורץ לפונדק. נכנס, מוריד נעליים והולך לשחק עם אנשים או לבנות לעצמו קן מהמזרונים והכריות.
מנסים לשחד את אורן עם עוגיה כדי שיסכים ללבוש את הכובע:
לרגע קצר זה אפילו עובד:
ואז אורן החליט שלא הוגן לאכול לבד:
אורן נחשף לעולם הקוביות ומשחקי התפקידים:
ולעולם הקרניים:
ואיך אפשר כנס בלי נשק מגודל?
עוד משהו שדיי נפוץ בפונדק הוא אנשים עם גיטרה, וקצת פחות נפוץ אנשים עם מפוחית, הפעם אורן היה בגיל המתאים כדי להתרשם ולבוא לצטרף (אזהרה, קצת תמונות והמוני סרטונים):
***
אניקדוטות מהכנס:
אורן יוצא מהרצאה ומנסה להיכנס לאולם הצמוד, להרצאה אחרת.
אני: אורן, לא, אתה לא יכול להיכנס.
אורן עוצר ומסתובב אלי: למה?
אני אחרי רגע של מחשבה: אין לך כרטיס.
אורן: אה, נכון.
מסתובב ופונה מהדלת. שתי דקות אחרי זה, הוא רץ שוב לכיוון האולם.
אני: אורן, לא!
אורן, מרים את היד ומראה לי כרטיס שמצא על הרצפה.
***
חצי אניקדוטה (בין עצוב למצחיק) – אנחנו מכירים לא מעט מבאי הכנס, ופעם פעמיים אנשים הציעו לנו לשמור על אורן לחצי שעה שעה כדי שנוכל לסיים לראות הרצאה. אורן בלי לחשוב פעמיים הלך עם כל מי שקרא לו ומבחינתנו זה בסדר. זה כנס, זה אנשים טובים ואם יש מקום שניתן ללמד את הילד לסמוך על זרים אז זה שם. אחרי הכנס יצאנו לאכול בחוץ בתל אביב, באמצע הארוחה הוא החליט לצאת ולחקור את הרחוב.
אני: אורן, לא!
אורן: למה?
אני: כי זה לא כנס, האנשים פה יכולים להיות לא נחמדים.
אורן: זה כן כנס! כן נחמדים! (מסתכל על האנשים בשולחן ליד שגם באו להפסקת נשנוש מהכנס).
אני: מתוק, זה בחוץ, זה תל אביב. יש שם גם אנשים לא נחמדים.
אורן, מוטרד קלות, הולך וסוגר את הדלת של המסעדה.
***
ולסיכום, סרטון קטן של ספיר מהנסיעה:
נ.ב
ותודה מיוחדת לגיסים שאירחו אותנו ללילה 
אורן השנה התחפש לבוב הבנאי (מהסוג שעובד בנמל, הסבר בהמשך) וספיר התחפשה לפרח (לא, זה לא חציל).
מכיוון שאני מאמינה הדוקה בגישה של לצלם עשר תמונות בתקווה שאחת תצא מוצלחת, תתכוננו להצפה רצחנית של תמונות .
***
התחפושת: אפוד מחויט לגיל שנתיים וחצי,חגורת כלים, קסדה קנויה שקיבלה ריפוד פליז ורצועת גומי.
האפוד, (באדיבות סבא שעובד בנמל) לפני הפרימה והתפירה מחדש (נפרם לחלוטין, כולל הסרט אלכסון והפסים הזוהרים, נחתך למידה ונתפר מחדש):
תראו את כל השיער הזה 🙂
לא יאמן כמה התספורת ביגרה אותו.
וממשיכים עם פורים. יוצאים קצת לשמש.
אורן: אמא, איפה את רוצה שאני אעמוד?
היי, יש להם ריח…
אורן: "אמא, זה פרח חללית, אבל כזה שלא עושה שיר". (נרקיס חצוצרה, לקח לי חודש להבין שהוא מתכוון לחלילית, כזו שמנגנת, ולא לחללית שעפה).
וספיר עם אבא.
בכניסה לגן, רגע של דממה ואז הגננת :"אוי, איזה חציל חמוד!"
אני: 
הכובע פרח נסרג לפי ההדרכה שהבאתי כאן
ל nuky שדאגה, הוא שוקל פחות ממאה גרם
לצמצום החלק התחתון של הכובע ולהתאמה שלו לראש קטן תפרתי מבפנים גומיה רכה בצבע תואם (גומיית חזיה שמוכרים בסידקית, רך, חלש ועדין).
ומקרוב על הדוגמנית (לא חציל) שלנו:
וממשיכים לעדלאידע הישובית. הנושא השנתי היה אגדות והשלב שלנו התחפש לאליסה בארץ הפלאות.
ופוגשים חברה מהגן:
יום אחד עוד נזכיר להם את זה 🙂
וברחבה הסופית, צריך לתקן כמה דברים.
ובקיבוץ, עם כרמלון, הבן דוד, שהתחפש לעוגיפלצת.
התחפושת נתפרה אצלנו בבית במבצע משותף של הכנת תחפושות ואנחנו עדיין מוצאים פרווה כחולה בכל מקום אפשרי.
ואצל הסבא והסבתא רבא.
ספיר בתחפושת אסתר (שימוש חשוב לבגדי הבריתה שלה).
ולקינוח עוד כמה תמונות של הפרח הקטן שלנו.
מספיק, נכון?
שבוע טוב לכולם
אה,
וכמובן שאחרי הכל ספיר לא הסכימה לקחת את הבקבוק,
אבל זה לא באמת קשור, נכון ?
***
נכון לעכשיו, שלושה ימים אחרי, היא עדיין לא מסכימה לקחת בקבוק.
היום היה היום הראשון במעון וגם הגננת ניסתה (כדי שזה לא יהיה מהידיים שלי או של רונן).
ספיר, השפיות ושעות השינה של אמא שלך תלויים בכל שתקחי בבקבוק,
בבקשה?
***
הצעות ועצות יתקבלו בברכה.
עם אורן לא הייתה לנו את הבעיה הזאת אז אני לא ממש בטוחה מה לעשות עכשיו חוץ מלהמשיך להתעקש.
