מכתב שהופץ על ידי הגננת של אורן :
"אתחיל בחוויה שחווינו בסופו של הטיול כאשר בעודנו מטפסים במעלה הסלעים הבוציים, הבחין אורן שלנו בצב לכוד בין שני סלעים ענקיים. אורן, העיר את תשומת ליבו של חן(מדריך הטבע שלהם) שחילץ את הצב.
חן הניח את הצב ואפשר לילדים לעקוב אחרי הצב באמצעות שקט, וממש כמו בסיפור הצב הוציא יד אחת ועוד אחת ואחר כך גם את הראש ובכך וידאנו שאינו פגוע, החזרנו את הצב חזרה לטבע.
כמו שאתם בטח מתארים לעצמכם עשינו "מטעמים" מהסיפור, לא לפני התייחסות לרגישותו הרבה של אורן וביכולתו להבחין במצוקה. הסיפור ופרטיו בעל ערכים אין ספור של אהבה לטבע ולבעלי החיים שמצויים ממש בקרבת הגן. בחזרתנו לגן סיפרנו את השתלשלות הסיפור לקבוצה השנייה."
בגרסתו של אורן זה היה מרתק במיוחד והכיל מכשפות שקלעו את הצב בין האבנים 
ולפני כמה ימים, הוא רדף אחרי ספיר ברחבי הבית וחילץ לה מהפה חתיכת פלסטיק קטנה שלא שמנו לב בכלל שהיא ניסתה לבלוע.
ילד נהדר שלי 
***
גם לספיר מגיע סיפור, לא?
בת שנה ו 16 יום.
מילים שהיא אומרת: תודה, את זה, אמא, אבא, ניקי, דה (בהקשר של אבא בעבו- דה!), אף (מצביעה, מצביעה גם על פה). בננה.
עושה קולות של: צפרדע, כלב, חתול, אריה, דג, חמור וסוס.
ספרים אהובים – איה פלוטו וחתול גדול חתול קטן. היא הולכת, לוקחת אותם לבד, יושבת עם עצמה ומספרת לעצמה בקול את הסיפורים.
מאוד נהנית מהשחיה, ומאוד מנסה לשחות כמו דג (פירפורים עם הרגליים וראש אל תוך המיים). מעט מופתעת שזה מערב מים…
ראתה שאורן בא אלי כדי שאקנח לו את העף. הלכה, מצאה טישו והביא אלי עם קולות של אף! אף!
לקחתי את הטישו, הושטתי לה, היא חשבה על זה רגע, פתחה פה גדול וצללה עם כל הפנים אל תוך הטישו.
ישנה עם התעורריות לארוחת לילה ב שתיים ולצרחות אימיה בחמש. הארוחה זה בסדר, ההתעוררות של חמש מעט מדאיגה. זה ממש התעוררות מבוהלת של צרחות. מצד שני, אחרי שהיא נרגעת היא יכולה לישון גם עד שמונה (כל הזמן שהיא עוברת בחמש אלינו למיטה).
הולכת, מניידת חפצים ברחבי הבית. חמודה להפליא ושוקלת 7.800. פיצית שלנו
באיחור של חודשיים אבל מגיע לזה פוסט 🙂
