תפרים אחרי לידה זה לא כיף

פעם ראשונה מאז הלידה הגעתי לכדי דמעות.
התפרים הורגים אותי
הרוב החלים אבל אזור אחד פשוט הורג אותי.
נפוח וכואב.
אי אפשר לשבת, אי אפשר לשכב,
שוקלת להתחיל להניק בעמידה.
הכל נצבע תחת תחושת הכאב הזאת.
לקח לי זמן לשים לב לזה,
כל דבר שקורה מאז הבוקר אני מפרשת באור הכי עגמומי שאפשר.
זה לא דיכאון, זה לא דכדכת לידה,
זה סתם כאב.

זהו, פשוט רציתי להוציא את זה מהמערכת.
מקווה שמחר יהיה טוב יותר.

נ.ב
הקטן מתוק בטירוף.

נ.ב 2
עדכון קטן.
נשברתי ונסעתי לרופאת הנשים שלי.
אז לא סתם כואב לי.
יש דלקת בתפרים.
לפחות נפשית יותר טוב,
מרגישה שאני לא סובלת בלי סיבה, ולא מדמיינת את זה.
ולגבי הכאב, נתנה טיפול, יהיה בסדר,
פשוט ייקח עוד כמה ימים.
מדהים איזו הקלה לדעת שיש סיבה לכאב ושזה יגמר עוד מעט.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

26.10.2009

הקטן מאולף אחרי אמבטיה ובין שתי ארוחות.
רונן בעבודה,
ואני עושה שטויות במקום ללכת לישון.
(לפחות עושה אותם בשכיבה)

На самом деле все великие дела начинаются не со слов "Я смогу! Я сделаю!
Я достигну этой цели и пойду дальше!" как это принято говорить на бизнес-семинарах и писать в книгах типа "Как стать миллионером".
Все великие дела начинаются со слов "Ну ладно, х@й с ним, давай попробуем…"

> במציאות המעשים הגדולים לא מתחילים מהמילים: "אני יכול! אני אעשה את זה! אני אשיג את המטרה ואמשיך הלאה!"
למרות מה שמקובל להגיד בסימנרים לעסקים ולרשום בספרים מהסוג של "איך להפוך למליונר".
במציאות, המעשים הגדולים מתחילים מהמילים: "נו בסדר, ucK it@, בוא ננסה".

– Алло! Ирина Николаевна, добрый вечер.
– Егорушка, здравствуй. Тебе, наверное, Свету? А она не может подойти –
она в душе.
– Да, да… Я в курсе. Вы нам полотенце сюда принесите, пожалуйста.

>
– הלו? אירינה ניקוליבנה? ערב טוב.
– איגורוש, שלום! אתה בטח מחפש את סבטלנה? היא לא יכולה לגשת, היא במקלחת.
– אה, כן, כן… אני יודע. תוכלי אולי בבקשה להביא לנו מגבת?

אהבתם? תשתפו הלאה :)

אמבטיה ראשונה

לקח לי יומיים לכתוב את ההודעה.
מדהים כמה קשה להתרכז 🙂

אמבטיה ראשונה

מגבת גימיק ראשונה

לא נוח, לא באמת.
מהגיסים קיבלנו מגבת גימיק נוספת, כזאת ששמים כמו סינר על הצוואר.
הרבה הרבה יותר נוח. הקטן ממש אהב אותה. ממש ממש אוהב אותה. אבל ממש.
לא משנה, הכל יורד בכביסה 🙂

הלבשה overprotective ראשונה

הוא שונא את הכפפות ואחרי חמש דקות הוא קרא לנו חזרה בצרחות מבוהלות כי הכובע החליק מטה וכיסה לו את האוזניים והעיניים.

כאשר הוא ער

יש בערך חצי שעה כזאת ביום פרט לזמן חיתול/הנקה
אבל איזה עיניים יפות 🙂

הנקה
(בלי תמונה, מצטערת :-P)
ההתלהבות שלו כאשר הוא מחפש פיטמה.
התנועות ניקור הקטנות.
ההתכרבלות שלו על הצוואר שלי כאשר מעלים אותו לשיהוק.

וכמה דברים שלא קשורים ישירות לקטן
רונן נפלא. אין לי מילים לתאר כמה נפלא וכמה זה חשוב בן זוג תומך בשלב הזה.
הוא מבשל, הוא מנקה. הוא קם בלילה, מחליף לקטן חיתול ומביא אותו כך שאני אצטרך רק להניק.

***

התפרים כואבים. ממש ממש ממש כואבים.
זה משתפר מיום ליום, אבל… אוף.
לשבת זה ממש לא כיף.

אני עייפה. לא בדיוק מחוסר השינה, כי למרות שזה בהפסקות אני יישנה המון.
אבל יש התקפי עייפות/תשישות שאין לי כוח לעמוד, או לקום, או… כל דבר אחר בעצם.
אולי רק לשכב ולנשום בשקט.
זה בה וחולף, בינתיים הצלחתי להפחיד עם זה את רונן ואת אמא אבל היד עוד נטויה 😛

הנקה זה דבק כואב. מתיש וכואב.
הייתי בטוחה שהוא מתחבר לא נכון אבל היום בא אלינו אחות טיפת חלב שהיא גם יועצת הנקה והיא אמרה שהחיבור שלו הוא בסדר גמור. יכול להיות שהוא פצע אותי בהתחלה ומאז זה כואב.
הישועה הגדולה זו המשחת לנסינו