רשמית נקודת שפל חדשה בהריון הזה.

אוסף של סיפורים ותמונות שיכולים למלא חמשה פוסטים אבל מכיוון שאני לא מגיעה לכתוב אותם אז ארכז את כולם לאחד

בעיקר, המון מהון תמונות אורן שהצטברו.

***

בדיקת העמסת סוכר. סחרחורת. אחות טיפת חלב מודדת לי לחץ דם. 100 על 40. תגובה שלה: זה מוזר…

על הצד חיובי, לפחות לא התעלפתי הפעם 🙂 בהריון הקודם נשכבתי להם שם לשעה.

נכון לדקות אלו, אני בשבוע 27 +0

והפשושית שוקלת 800 גרם בעטים וחמודים

ומה איתי?

דלקת בכף יד ימין (לא חתכתי דבר כבר חודשים). דליות ממש גרועות ברגל ימין. צריכה גרב אלסטית אבל חם מדי בבית. הימגלובין נמוך. כאבים ברצועות של הרחם ובאגן בזמן הליכה. צרבת.

הריון קל, בקיצור.

***

שעת אמבטיה של אורן.

פשושית בועטת לכל הכיוונים כך שהבטן קופצת. רונן שם שתי ידיים על הבטן, מנשק (היא נרגעת מעט). אורן רואה את זה ורוצה גם. מניח בזהירות שתי ידיים (מאוד רטובות ומסובנות) נותן נשיקה רטובה.

אני: אורן, זאת אחות שלך בפנים.

אורן, מושך את הידיים לאחור ובקול מבוהל: "לא!"

***

וכמה סיפורים מהטיולים בגן משחקים:

אורן אוסף חרובים, לוקח אותם לקצה השני של מגרש המשחקים, לקולר, נותן לי שאני אשטוף אותם אחד אחד, וכאשר הם מגיעים למצב הניקיון הרצוי, הוא מסתובב, ומולו עומדת שי, ילדה מהגן שלו שהוא מדבר עליה בבית ללא הספקה. היא לוקחת לו את החרובים ובורחת. והכל חוזר על עצמו. שוב ושוב ושוב. אני די מרוצה. אני לא בטוחה שבאמת אמורים לאכול את הדבר הזה 🙂
סופרים מדרגות:

שתים, שתיים, עוד שתיים, ארבע – רגע של מחשבה – שתיים, לא שתיים, עוד שתיים…
לאורן יש 4 צבעים: אדום, חום ,כתום ולא אדום. כל שאר הצבעים מסווגים אל תוך אחד מה 4.
טעות של אמא מתחילה…

אספתי את הילד מהגן עם העגלה. הלכנו למכולת וקניתי לי טילון במחשבה שאני אכבד אותו קצת. הורדתי את נייר העטיפה, נתתי לאורן שיחזיק את הטילון (לזה קוראים טמטמת הריון…) והלכתי לזרוק את הנייר. חזרתי. אורן מחזיק את הטילון ומסתכל עליו בסקרנות. ביקשתי שיביא לי אותו בחזרה. ואז נפל לו האסימן מה יש לו בידיים… על הצד החיובי, טילון הרבה פחות מלכלך מארטיק.
אורן מוצא עוד חרוב, הולך לקולר. אין לי כבר כוח לעמוד. נשארת לשבת על הספסל. הוא מגיע לקולר ואז מגלה שאין לו אמא שתלחץ על הכפתור. מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה ותוך דקה מארגן לעצמו ילדה גדולה יותר שתשטוף לו אתה החרובים ושתרים אותו לשתות. דון ג'ואן קטן.

גן משחקים, מתקן מתסובב, כזה עם הגה במרכז. אורן ושי מסובבים בכל הכוח. לי יש בחילה אבל צריך לקום כדי לרדת ואין לי כוח.

***

שמנו סוף סוף אבני מדרך!

אורן חושב שזה להיט. אפשר לצאת לגינה עם עגלת סופר, או ברווז על מקל וללכת מאבן לאבן איתם. או יותר נכון, ללכת צעד וחצי לאורך האבן, להרים אותם, ללכת עוד צעד וחצי וכך סביב כל הבית. מעסיק אותו דקות ארוכות כל יום 🙂

אורן עוזר בגינה:

ועם כבר עבודה בגינה,

אורן בודק שהמנגל תקין:

אבא, הכל תקין, תביא את הסטקים!

***

קיץ, חם, גיגית מים וקצת צבע…

כרמלון (בן דוד) , אורן ושתי אמהות שנזכרו שלצייר זה כיף.

נגמר המים?

אמא! זה כבד!

וקצת אומנות:

נבדוק את הצבע. קצת יבש, לא?

נוסיף מים:

נבדוק, הממ… הרבה יותר טוב:

אפשר לשבת לצייר:

***

מסיבת סיום בגן.

מתנפחים ומים, שילוב נהדר 🙂

אורן: עוד פעם!

וכל מה שיש לי להגיד על זה הוא: איזה מזל שהגן עדיין רץ עד סוף השבוע!

***

בקיבוץ עם הסבים.

בדרך לקיבוץ:

בבריכה:

אמא, זה קר!

ועוזר לקלף תירס לכל המשפחה:

****

ולסיום, טוב שקנינו לאורן מיטת תינוק.

לא, הוא עדיין לא ישן בה (מיטת מעבר, זוכרים),

אבל לפחות יש לה שימוש.

ורן יושן.

רונן בעבודה.

החתולה מטיילת.

אני יושבת לבד מול המחשב ומפתחת בשעתיים האחרונים תסמיני שפעת. הידד.

***

שני שירים קצרים מאת חגית בנזימן ( הוצאת דביר, 1984)

 אולי נתחלף?

אתה חוזר בערב הביתה

תמיד מטושטש והרוג-

אתה חושב שלהיות פה בבית

זה יום שכלו תענוג.

אם אתה משכנע

שגדול ילדים

זה משחק ילדים,

אני מוכנה

להחליף תפקידים

לימים אחדים.

***

וכדי להיות הוגנים

***

אולי נתחלף?

אני רק מופיע בדלת

את עושה מין פרצוף מענה-

יש לך אלף דרישות ממני-

"תקח, תסדר ותנקה".

אם אינך מבינה שאני קצת עיף

אולי מדי פעם פשוט נתחלף?

 

***

בחודשיים האחרונים אני עובדת בקידום אתרים מהבית. במקור זה אמור היה להיות 3 שעות עבודה ליום, אבל במציאות,

מכיוון שזה עבודת פרילנס ומשלמים לפי הספק, אני עובדת מהבוקר ועד שאני צריכה לאסוף את אורן מהגן.

אחר כך אני רצה אחריו, לוקחת אותו לגן משחקים, קצת על הידיים, קצת ברגל, קצת בעגלה והבעיקר בחוץ ובחום.

אחרכך רונן חוזר מהעבודה, או שלא.

ארוחת ערב, אמבטיה וטקס שינה.

קצת שקט אם אורן מסכים ללכת לישון.

וכמה שעות מול הטלויזיה (מחשב במקרה שלנו).

ולישון.

בוקר, ושוב חוזר על עצמו.

מצד אחד, זה טוב.

מצד אחר, אני מתגעגעת לעבודה מחוץ לבית.

אני מתגעגעת לכך שלא צריך לבשל ארוחת צהריים,

או שלפחות לא צריך לבשל אותה רק לעצמי.

אני אוהבת שגרה, אבל אני מתגעגעת לקצת שינוי.

ללצאת מהבית.

ולעבודה עם אנשים.

זהו, מספיק התפלספות ללילה אחד.

חוזרת ללראות glee , לסרוג ולחכות לרונן שיבוא הביתה.

הגרון שלי כואב, וגם הראש, והאף שלי נוטף.

מתכון מושלם למצב רוח פילוסופי 🙂

לילה טוב לכולם.

שם שניתן לו על ידי סבתא ולפי דעתי הולם אותו היטב

תראו את עמידת הפיטר פן הזאת

ואם כבר משחקים עם מים:

מספיק מלא?

אולי עוד קצת?

יאמי!

איך זה עובד?

אה, ככה!

אמא: אהההה!!!

אורן: אופס?

וקצת תירס חם עם סבתא:

טעים!

קיץ זה כיף