סוכות וחוויות – קטיף ועוד קטיף וקצת כינרת

37 שבועות + 6 ימים

הערכת משקל: 3300

אופי: חושבת שאמא עשויה מגומי ושהיציאה נמצאת אי שם באזור הכליות.

ברזל: אני לא רוצה לדבר על זה. אני צריכה לנוח כאשר אני הולכת מחדר לחדר.

מצד אחד, מפחדת לחשוב על הצירים. מצד שני, כבד לי כבר 🙂

אין לי כוח ומוטיבציה לעשות שום דבר

הכל במין מצב של המתנה.

אז בינתיים, עד שהפשושית מחליטה שהיא רוצה לצאת, קצת תמונות של אורן מהזמן האחרון.

***

אורן אצל הסבים, עוזר להכין תרכיז

קטיף פטל קדוש בגליל

כרמלון בפעולה

בזמן שכרמלון עמד וקטף,

אורן ניסה חשב על זה רגע ואז אמר:

"AMA, קשה, קשה זה".

לקח את קערת הפטל הקטוף והלך לשבת על מחצלת בצל.

אחרי זמן מה כרמלון ראה שזה באמת יותר פשוט והצטרף אליו.

חגיגת פטל:

אמא? איפה עוד פטל?

אם נום נום

שני הקטנים זללו עד למצב של מסטוליות מוחלטת

ולנוח…

כיף לפטם את הילדים

אז המשכנו…

***

ביקור בקטיף פירות במושב שעל, רמת הגולן.

מחיר מחוץ לעונה 20 שקל ושווה כל אגורה.

לא היה הרבה מה לקטוף, בעיקר פטל, תות שדה, סברס וענבים אבל החוויה נהדרת.

אמא, תות!

בתאבון מתוק שלי

***

 

ביקור קצר ליער האיילים ביער אודם

המלצה שלי, אלא אם יש לכם ילדים בגל המתאים תחסכו את זה לעצמכם. ואולי גם אז. יקר מאוד, 40 שקל למבוגר וחסר פואנטה. כמה פונים קטנים, כמה איילים, ג'ימבורי מטופש וקרטינג רעוע. חביב מינוס.

מסקנה עיקרית מהביקור במקום, לזכור פעם הבאה לקחת איתנו סיר באוטו. אורן לא הסכים לעשות קקי בשירותים ולא מתחת לעץ ויצא מכל החוויה בוכה ועם כאבי בטן.

החוויה החיובית העיקרית הייה הפוני.

אורן: "שחור!"

וכמה תמונות ישנות יותר (כן, כן, אני דיי משתמשת בבלוג בתור אלבום תמונות, אבל יש כמה סבים ודודים מאוד מרוצים כרגע 🙂 )

***

כינרת עם הגיסים וכרמלון

גילית את כינרת השנה. שלוש לינות בחודשיים, מאוד יכול להיות שזה יותר פעמים ממה שהגעתי לשם בכל השנים עד עכשיו. אני לא אוהבת ים. זה קר, מלוח והחול מטריף אותי. אבל מתברר שכינרת זה כיף.

וזהו 🙂

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

אמא! נחש!

אתמול. אחת עשרה בלילה.

אורן בוכה, אנחנו נכנסים לחדר שלו ומגלים ילדון מבוהל ומבולבל שמתלונן על נחש.

אורן: נחש! הנה נחש. איפה נחש? נחש, הנה? איפה נחש?

אז מצד אחד, מתוק. החלום הראשון של הילד 🙂

מצד שני, הילד, מתברר חוץ מלחלום על נחש גם עם 39 חום, מבולבל ומסטול ולא מצליח להירגע מהנחש.

אז חצי לילה היה לנו: נחש! איפה נחש? הלך? הינה נחש! איפה נחש? נחש….

את הלילה הילד ישן אצלנו במיטה, מחובק, תוך שאחד מאיתנו מרגיע אותו כל הזמן שאין נחש. ושזה נחש טוב. ושניקי (החתולה) שומרת שלא יבואו נחשים רעים ושהנחש הלך.

בבוקר אורן התעורר בריא. פתח את העיניים. שאל איפה נחש ולפני שהסתפקתי לענות הסביר לי שהנחש הלך ושאמא (AMA) צריכה קום כי יש גן.

אז כל החוויה הייתה סוריאליסטית מעט ובבוקר הזכירה לי את הסרטון הבא:

בהערת אגב, אחרי שלקחנו את אורן אלינו לחדר, הדלקתי את האור ובדקתי טוב טוב שבאמת אין נחש :P

אהבתם? תשתפו הלאה :)

סיפורי ברזל

נהדר. פשוט נהדר. אחרי שבועיים של כדורי ברזל בריכוז מפלצתי (הסיפור המלא כאן), ההמוגלובין שלי נותר ללא שינוי.

יש לי תחושה לא טובה לגבי העתיד שלי שמערבת אותי ועירווי ברזל באותו החדר. אוף.

על הצד החיובי, גיליתי את הסלק.

מתברר שאני לא ממש אוהבת סלק מבושל בסלטים אבל אוהבת לאכול אותו חתוך בלי שום טיבול.

לא ממש מצליחה לאפות אותו בצורה טעימה אבל  אוהבת סלק חיי ומגורד עם תפוח חמוץ, חמוציות, שזיף מיובש ולימון.

אז הברזל שלי עדיין למטה

אבל קדימה סלק!

אהבתם? תשתפו הלאה :)

יש למישהו מתכון טעים לסלק?

ההמגלובין שלי עדיין בקרשים (9.7), וזה אחרי חודש וחצי של 3 כדורי פריפול ליום.

מכיוון שאני מסיימת שבוע 34, הרופאה שלחה אותי דחוף להתיעצות עם המטולוג.

הבחור סירב בתוקף לתת לי עירוי ברזל (ואולי טוב שכך) ובמקום זאת שכנע אותי להשתדרג לאיזה כדור ברזל עם ריכוז מפלצתי.

היתרון, יש סיכוי שההמגלובין יספיק לטפס בזמן.

החסרון… נו, אתן יודעות מה הכדורים האלו עושים.

אז המליצו לי על סלק.

סלק הוא לא מוצר שנכנס אלינו הביתה. לא כי אני לא אוהבת אותו אלא כי אני לא ממש בטוחה מה עושים איתו אם הוא לא מגיע אלי כסלט.

הלכתי, קניתי סלק מבושל.

אכלתי עם קצת מלח.

אכיל.

בנות, צריכה ממכן עזרה.

א. איך מבשלים את החיה הזאת

ב. איך מכינים סלט קל וטעים מסלק?

כן, אני יודעת שאם אני אגגל "סלט סלק" אני אקבל רשימה בלתי נגמרת של מתכונים,

אבל קיוויתי למשהו יותר אישי וביתי 

אז, יש המלצות?

ואחרי שהעירו לי שזה בכלל לא סלק אלא צנון 🙂

 

וההדרכה:

http://www.cutoutandkeep.net/projects/beets

 

וקישור למתכונים שנתנו לי בבלוג המקורי בתפוז,

מי יודע, אולי אצטרך את זה בהריון הבא 🙂

http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/2151599

אהבתם? תשתפו הלאה :)

החופש מתחיל ברגע שהחופש נגמר

החופשה של הגן הסתיימה, הילד בגן.

אני בבית. בשקט, בנחת, עם זמן לעבוד וקצת לעצמי.

מצד אחד, כיף לחזוק לשגרה, מצד שני, היו אלו שבועיים וחצי יוצאי דופן.

לא יאומן כמה הילדון הזה גדל :-). היה קשה אבל שמחתי להזדמנות להכיר אותו טוב יותר.

אז מה היה לנו בשבועים האלו?

***

גמלנו את אורן ממטרנה.

גמלנו את אורן מחיתול (חוץ משינת צהרים ולילה).

גילינו שהילד חושב שקוראים לו דן.

אני: איפה אורן?

אורן: כאן! (מצביע על עצמו)

אני: איך קוראים לך?

אורן: דן!

וכך זה חוזר בלי לטעות כבר שבועות.

למה דן? אין לו אף אחד בשם הזה בגן.

מה עוד היה?

התקינו אצלנו מזגן. אורן התרשם עמוקות,

וכך גילינו שהילד מאוד אוהב פטיש וסולם ויכול לדבר עליהם ללא הפסקה במשך שעות.

אורן: אמא, עץ, חור! (הוא לא אומר אמא, הוא אומר AMA…)

אני מסתכלת על העץ, ומתחילה להסביר לו שיש ציפור שקוראים לה נקר, שיש לה אף גדול וקשה ושהיא עושה איתו טוק טוק טוק לעץ ויוצא חור.

אורן מסתכל עלי, ממשש את האף שלו, ואז מסביר לי,

אורן: אמא, לא. לא אף. פטיש. עץ. טוק טוק טוק. חור!

***

אורן יורד לבד במדרגות.

אני: אורן, לא ליפול!

אורן: לא נפל. לא נפל. לא…. אוי. נפל.

***

וקצת תמונות:

רגע היסטורי, אורן יושן במיטה.

נו, חצי במיטה.

עברנו לקערה גדולה יותר.

אוי, מה יש כאן? (עוד גילוי שהיה החופש…)

אמא, נעליים?

מה?

***

בכינרת:

ולפני הירידה השניה לכינרת, הפעם עם לינה, בדיקת המזרון לאוהל:

***

עושה ביקורת בפארק הקופים ביודפת.

אורן: as you were…

לאמי:

(בדיאבד התברר שזה בכלל אלפקה)

אמא! תראי!

היו בפארק הזה גם קופים אבל הם היו החלק הכי שולי במקום. לפי דעתי, הנכס העיקרי של הפארק היה ריבוי הצל.

***

בגן חיות בחיפה עם כרמלון והדוד.

וכמובן שגם כאן אורן מוצא חרוב

וגם כאן יש לאמי (כן, שוב אלפקה)

הגן חיות הזה ארוך…

ובכל הגן חיות הגדול הזה, האטרקציה הכי גדולה הייתה בכניסה (שהיא גם היציאה)

טוב שיש שם צל (גם אם זה אומר שאורן מנסה לחמוק פנימה)

ועל מה כל המהומה?

שהתבררו לא כדבר הוורוד היחיד שם…

משהו באוכל, אם הבנתי נכון.

***

בבית. אורן מדגים שוב ששימור עצמי זה לא אצלנו.

אתם מבינים למה התמונה הזאת מטושטשת, נכון  ?

***

הקיבוץ, גם כאן צריך לעשות ביקורת.

הורגת אותי ההליכה הזאת. היא אומצה דיי מהר גם על ידי כרמלון, חבל שאין לי צילומים של שניהם הולכים ככה.

ממש ועדת מיכאלי קטנה.

***

בבריכה בקיבוץ עם כרמלון והדודים

וזהו,

חופש ארוך, מעייף וכיפי.

טוב שהיה וטוב שנגמר 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)