אחרי חודשים של פוני קצר מדי או ארוך מדי (וכמובן תמיד עקום), אחרי חודשים של ילד שצריך להילחם בשיער שלו כדי לראות משהו (או כדי לאכול) החלטנו שמספיק וסיפרנו את אורן.

ואת אבא של אורן…. ואת אמא… ואת סבא (כי הוא כבר היה באזור).

וכל המבצע הזה התקיים בזכות תמר (הלוחשת לשיער), בחורה מקסימה וספרית מנוסה שמתמחה בין השאר בתספורות ילדים.

לתמר יש מספרה בהר חלוץ, אבל מה שבאמת חשוב, היא גם מספרת בבית הלקוח,

ובמקרה הזה, אצלנו 🙂

תמר, תודה על הסבלנות והעבודה הטובה, נתראה בעוד מספר חודשים

ואחרי פרגון במקום שמגיע בו פרגון, הגיע זמן גם לתמונות, לא?

***

מתכוננים למבצע:


אוי, רטוב

 

מתחילים בעבודה

ספיר צופה מהצד

חתולה יושבת על המשמר

כמעט ונגמר

מי זה הילד הגדול הזה?!?

לאן הלך כל הבלונד?

איך אני אזהה אותו בגן?

תספורת ראשונה,

ילד גדול שלי,

לא יאומן.

לקחנו את שני הקטנים לטייל לגבעת הרקפות. היה קר, עם רוח מטורפת, צפוף (כל עם ישראל וחבריו) ולמרות כל זאת, כיף.

אורן: איפה כולם?

אורן: או, הרבה יותר טוב

אמא: תשב בבקשה

ועכשיו, חיוך!

אחרי גבעת הרקפות המשכנו לשלוש משאלות. אני ממש אוהבת את המשתלה הזאת. לא כמשתלה אלא יותר כנקודת עצירה בשבת. יש שם חנות נחמדה, מעדניית גבינות, חנות חיות גדולה (עם אקווריומים) וגשר קטן עם ברכת דגי קוי מתחתיו. תעסוקה לילד ולהורים כאחד.

יצאתי משם עם מצעי פלנל זוגיים של תודן ומפת שולחן עגולה ומגניבה של אורני כרמל. למה אני מספרת לכם את זה? כי שתי החברות הן תוצרת הארץ, ושני המוצרים באיכות מצויינת וממש זולים. המצעים עלו לי 140 ש"ח והם מפלנל באיכות שלא פגשתי אפילו הבחנויות בדים. צפוף ועבה. פינוק. נראה לי שבשנים הבאות אני אזמין ישירות מהאתר שלהם.

(עדכון מאוחר יותר על המצאים… ואוו, כמה פלאפ הם מורידים. כל החדר היה מלא בפלאפ ורוד. לא קונה מהם יותר)

אורן יצא משם עם בטן מלאה בקנפה (יש דוכני מזון מגוונים במתחם) ותסרוקת חמודה:

אנחנו באמת צריכים כבר לספר אותו. איפה בכלל מספרים ילדים בגיל הזה?

וכמה תמונות מפוזרות:

אורן מתכרבל לקרוא קצת לפני השינה

ספיר מדגמנת כובע חדש.

יצא משהו לא ברור. גדול מדי וקטן מדי באותו הזמן.

הוא מכסה לה את העיניים אבל איך שהוא האוזניים נשארות בחוץ. לא ברור העסק 🙂

אורן מתכרבל על שאל שאמא סורגת.

עם סבא

ושני הקטנים עם כרמלון

ועכשיו, חיוך!

זהו לבינתיים,

שבוע טוב לכולם!

הילדה הקומפקטית שלי עברה בדיקה נוספת אצל האורטופד וקיבלנו רשות להתחיל להוריד לאט לאט את הרצועות. פיתאום התגלה שיש לה זוג רגליים ארוכות ומתוקות להפליא.

עם כל הנאמר, רגליים ארוכות, אבל מתברר שהיא עדיין פיצית ומגרדת את את ה 10% מלמטה. גם מבחינת הגובה וגם מבחינת המשקל. ספירי, תתחילי לאכול 🙂

ולא את היד שלך

רופאת התפתחות ניסתה לשכנע אותי היום שאני חייבת, ממש חייבת להתחיל להרגיל את ספיר למוצץ.

אני לא רואה סיבה לכך. נכון שיהיה יותר פשוט, אבל הסתדרנו איך שהו במששך שלושה חודשים אז למה להתחיל לדחוף עכשיו מוצץ לילדה?

ובמקרה הכי גרוע, תמיד יש את המוציצי, לפחות כל הזמן שאני עדיין מניקה.

תמונות קצת לפני הרצועות, ביום הולדת של סבא רבא:

ספיר בת חודשיים וחצי.

הי מחייכת, צוהלת, עושה מבחר של "אה-גו" שונים.

תופסת חפצים וגוררת אותם לפה.

אבל הכי חשוב, לא מפתחת חום בזמן שפעת.

טפו טפו טפו.

שפעת שניה בחודשיים,

בגיל שלה אורן כבר הצליח להגיע לאישפוז בגלל חשד לדלקת ראות.

אולי זה כי היא יונקת או שאולי כי אנחנו גרים במקום עם אוויר נקי יותר לעומת איפה שגרנו כאשר אורן נולד או שאולי היא פשוט עמידה יותר, אבל טפו, טפו, טפו, בינתיים בלי חום.

לא יורדת מהידיים, צועקת ללא הפסקה, אבל בלי חום.

גיבורה קטנה שלי, מקבלת את האינהלציה כמו גדולה

***

אורן מחלים מדלקת ראות ומפתח אופי עקשן להפליא.

אינהלציה למשל, הוא עושה לבד:

הוא גם דואג שיהיה לו טישו זמין לאף:

ואינהלציה ביחד עם כרמלון, הבן דוד. כולם חולים בחורף הזה…

כמה פנינים שלו מהזמן האחרון:

"אמא, הצרצר הזה מקולקל!" – ומי שראה תקלה מופלאה יודע על מה מדובר.

 

קוראים ספר "אוצר המילים המצוירות", עמוד על טרקטורים.

אמא: אורן אתה רוצה לנהוג בטרקטור? (מצביעה על טרקטור אדום).

אורן: לא אָמַא, אין מקום.

אני: אבל הנה כאן יושב איש (מצביעה על טרקטור צהוב ליד), אז יש מקום.

אורן מסתכל עלי: אָמַא, זה ספר.

 

וכמה תמונות עם ספירי:

רק שיהיו כבר בריאים.

נ.ב

והוא סוף סוף קרא לי אִמא השבוע!