יום חמישי בבוקר מצאתי את עצמי בדרך לתל אביב.

ראיון עבודה, מיונים, תפקיד שאני לא ממש רוצה וכנראה לא אקח (אם יציאו לי בכלל).

ואז, ביציאה משם, פתאום נפל לי האסימון. רגע. אני בתל אביב. ליד הים. פחות מקילומטר מהנחלה.

אהה…

תקשיבו, אני מבינה עכשיו למה בנות אומרות שצריך לקחת טרולי קניות כאשר מגיעים לשם.

אני מבינה עכשיו את כל ההתלהבות מהמקום.

מבחר מטורף. וזול. כל כך זול.

כותנות מבדים למעצבים ומחנות ללא שם 15-28 שקל מטר, רובן ב 15

הדמוי עור נקנה כשארית ב 10 שקלים. יש שם מספיק לתיק נכבד או להמוני סוליות.

קורדרוי, כן, גם הזה עם הכלבלבים. מחירים 25-28 שקל למטר.

קושי ובדים למעצבים.

הולכים להפוך למכנסיים לילד.

אתם רוצים לדעת כמה לוקחים על זה בצפון?

הזולים מתחילים ב 40 שקל.

מרגיז ומדהים. רק על ההפרשי מחירים שווה לנסוע לתל אביב.

קניתי ג'ינס בגולדשטיין ב 25 שקל למטר והוא דיבר על כך שאין מה לעשות, זה המחירים.

בקרית אתא, על אותו הג'ינס לקחו לי 60 שקל למטר.

(אגב, מישהו יודע איך מרככים ג'ינס? גם אחרי הכביסה הוא יצא לי נוקשה כמו קרטון).

וקניתי גם כאלו.

אין לי מושג מה אני אעשה איתם. אבל הם מדהימים.

רעיונות למה זה יכול לשמש?

והאם מותר לגהץ אותם לסרט אלכסון או שהם יימסו?

אין לי מושג איך קוראים לבדים כאלו או איך תופרים אותם אבל הם מדהימים ועולים בנחלה 30-35 שקל למטר.

(לדבר שוב על המחירים של החנויות בצפון?)

לקחתי חצי מטר מכל אחד.

עכשיו רק להפסיק ללטף אותם ולמצוא להם שימוש.

***

זה היה ככה:

רק עם בדים.

כיף. יכל להיות הרבה יותר כיף לעשות את זה עם עוד מישהו, כדי לחלוק התלהבות, אבל עדיין כיף.

ואז בעלי התקשר ואמר שהילד רוטח, וזה אחרי יומיים של אנטיביוטיקה אז חתכתי לכביש ראשי, מונית, רכבת והביתה.

בשעה טובה החום ירד והילד בריא.

ואם לא הייתי מפסיקה את הקניות איפה שהפסקתי לא יודעת איך הייתי וסחבת את הכל הביתה 🙂

רציתי להזמין בדים מחו"ל עם חבר של המשפחה שמגיע לבקר אבל אחרי הביקור בנחלה נראה לי שכבר אין בכך צורך.

מי רוצה לבוא ביחד בפעם הבאה :-)?