הייתה שבת פרודוקטיבית להפליא.

רונן לקח את הילדים לסבים ואני נשארתי בבית לנוח ולהבריא.

האם יש דרך יותר טובה להבריא מאשר לייצור?

בגן של אורן ביקשו לא להביא אוכל בשקיות חד פעמיות. את האוכל אני נותנת לו בקופסה, אבל את הפרי עד עכשיו הייתי שולח להם בשקית סנדוויצ'.

לא מוכנה פשוט לשים את הפרי בתוך התיק, סוג של איכס כזה. הוא יכול להימעך בפנים וגם תיק של ילד בן ארבע זה לא הדבר הכי נקי בעולם.

האמת השקית הייתה אמורה לצאת קצת יותר גדולה אבל חתכתי איפה שהוא עקום והייתי צריכה לישר מצד אחד, ואז מצד שני ואז שוב… טוב שנשארה שקית 🙂

וככה היא נראת מבפנים, זה בד עמיד למים שקניתי לפני מיליון שנה בנחלה ועד עכשיו שכב ללא שימוש. נראה לי יופי של שימוש בשבילו:

[{ loading … }]
לא הכי נקי ולא הכי מלוטש (אני תמיד מבתבכת בתפירת שקיות) אבל סה"כ חמוד, עמיד ומשרת אץ המטרה.

היום כבר השקית כבר נכנסה לשימוש, קיבלה תפוח והלכה עם אורן לגן.

עכשיו רק מקווה שהוא יזכור להביא אותה חזרה….

כרית חימום שהכנתי לאבא שלי בסוף החורף… (כן, אני לא מגיע לבלוג שלי מספיק)

הרעיון היה חלוקה נוחה שתאפשר לקפל את הכרית סביב המותניים בלי שהמילוי כולו ישפך לצד אחד. תופרים תפר אחד לכל הרוחב (מהחלק הצר לחלק הצר) ממלאים בשני החצאים שנוצרו מילוי לגובה רצוי, תופרים תפר לגובה, ממלאים עוד פעם, תופרים שוב. כך נוצרת חלוקה לריבועים. כן, למי שתוהה, יוצא שגם שתופרים קצת דרך המילוי, הוא לא רוצה להישאר בצד שלו כאשר באים לתפור. מילוי – זרעי פשתן + לוונדר. (בד, שרוול מכנס ג'ינס ישן)

הרצועה עם הסגירה של הקליפס הייתה רעיון טוב אבל נראה לי שיותר נכון בפעם הבאה יהיה לשים רצועה יותר רחבה או להוציא רצועה מהפינות (כלומר מכל צד שתי רצועות שנפגשות לצורת משולש ומהן יוצאת הרצועה לסגירה. כרגע זה קצת התקפל על עצמו כל פעם שניסו לעשות בזה שימוש על המותניים. (זה כן עבד ממש בסדר על הכתף בהצלבה)

אני אוהבת כריות חימום 🙂

סוף שבוע טוב לכולם.

בתהליך:

לפני תפירת הגב

במקום שלו במטבח

סלסלה עם שאר הציוד:

וקצת אוכל לבד, עדיין עובדת על זה:

אטיריות ורביולי (אורן לא זיהה, לא שזה הפריע לו לשחק איתם):

ועוגיות (צריך הרבה יותר מהם):

הכפית נקנתה עם חברותיה בשוק בעכו והתקבלה עלידי אורן בהתלהבות רבה.

ובשימוש משפחתי:

כבר הספקתי לשכוח כמה כיף זה לעבוד עם לבד 🙂