אוקי, בוא ננסה שוב, בתקווה שהפעם ה LJ לא יאבד לי את הפוסט.
*טמטמת הריון*
זה התחיל בערך באיקון והתדרדר מאז.
מרגיש כאילו הראש שלי מלא בערפל.
יכולת ריכוז אפסית. כל הזמן שוכחת מה רציתי או תכננתי לעשות
מטופש ביותר.
טוב שהעבודה שלי לא דורשת יותר מדי מחשבה.
***
*שמחות הריון, או "אני יכולה לללכת! אה, רגע, לא"*
ביום שלישי באיקון גיליתי לפתע שאני הרבה יותר ניידת.
את האמת, מי ששמה לב הייתה ורד.
לפתע היה לי יותר מרץ, זה כמעט ולא כאב, היה יותר קל לנשום.
כבר שמחתי שאולי הבוטן התמקם מעט נמוך יותר וההקלה המדוברת של
ממש לקראת הסוף, סוף סוף כאן.
אז לא באמת. אולי זה היה ההתרגשות או אולי ההתלהבות איקון, אבל זה החזיק בדיוק עד מוצ"ש,
וביום ראשון התעוררתי כדי לגלות שאני בקושי יכולה לקום מהמיטה.
שוב אין אוויר, שוב כואב, רק גרוע יותר.
נו מילא, לפחות היו כמה ימים נחמדים, וכבר באמת שלא נשאר הרבה 🙂
***
*מגזרות*
המגזרת שהייתה מיועדת כמתנת חנוכת בית לחברה שלי
בגרסתה הגמורה 🙂
בהמלצתכם היא קיבלה רקע אחר, בסוף של קפה בהיר. יצא ממש נחמד, התקבלה היטב 🙂
אני עובדת עכשיו על מגזרת מטורפת לחלוטין. לא יודעת אם אהיה לי את הסבלנות לסיים אותה אבל מאוד מקווה שכן.
טיזר קטן:
הולך לאט.
ממש קשה לי לשבת כפופה מעל שולחן.
***
*מדבקות*
היי! יש קיר שלם גם מהצד השני של המיטה!
חתול רודף אחרי פרפר (קטיפה שחורה)
ובשילוב עם המדבקה שכבר הייתה שם קודם:
מתברר שאלו לא מרמיטות אלא סוריקטות (מה שזה לא יהיה)
הדוגמה למדבקות לקוחה מהאתר הבא:
http://www.e-glue.fr/en/stickers-c-5.html
מחכה כבר שיהיה לבוטן חדר אמיתי שנוכל לעשות את המדבקות בגודל מלא 🙂
ומדבקה אחת נוספת שחמקה מהחדר החוצה
שילוב של קטיפה ירוקה ושחורה.
אני עשיתי את הגזע, רונן עשה את העלים.
***
*חתולים*
סיימתי לקרוא את "דיואי"
ספר מקסים, לא כולו על החתול אבל כולו מרגש, גם אם מעט דכאוני לפרקים.
בהשראת הספר, כמה תמונות של ניקי וזאתי.
(לא שבאמת הייתי צריכה תירוץ להעלות תמונות שלהן, אבל שיהיה 🙂 )
ניקי והסל שלה
מה שרואים מאחוריה זה החלון דרכו הן נכנסות ויוצאות החוצה. הרשת בחלון? כן, זה חור.
עבודתה הגאה של זאתי. עכשיו היא נכנסת ויוצאת דרכו.
ניקי מצידה, ממשיכה לפתוח ולסגור את המסגרת של הרשת. החור הוא לא לרמתה.
ה "סל" של זאתי
(לרגעים בהם היא לא ישנה בכיור)
ניקי בוחנת את הסל של זאתי
לא עבר אישור והיא חזרה לסל שלה.
מה יהיה כאשר יהיו תמונות בוטן?
***
*צירים*
ביום שישי – שבת הם כבר היו בצפיפות דיי יפה.
כל עשר דקות בערך, לא כואבים, אבל אני אופטימית בעניין.
מאז אתמול, שוב כמעט ונעלמו. צירצירון פה ושם, וכל פעם כשאני קמה ואז הם גם כואבים.
(הגעתי למצב שאני פוחדת לקום).
בוטן! מחכים לך כאן!
בוא כבר 🙂
אני יודעת שבהריון ראשון נוטים לסחוב עד הסוף,
אבל גם אני וגם רונן נולדנו בשבועות 36-37,
יש איזה אפקט תורשתי בעניין, לא?
מחשבה לעצמי, אולי כדאי להתחיל ללכת יותר?
***
נ.ב
במהלך כתיבת הפוסט הוא נאכל פעם נוספת,
אבל הפעם הייתי מוכנה ושמרתי בין לבין.
מה קרה לשיחזור האוטומטי שהיה ל LJ עד עכשיו?
