אורן
בקרים בסופ"ש זה כיף.
לא צריך לקום, רונן בבית.
לוקחים את אורן למיטה ומשלימים שעות שינה.

הוא מתוק.
חודש ושבוע.
4.200 בשקילה האחרונה.
הוא פשוש, אבל גדל היטב בתוך העקומה שלו.
כבר היו כמה לילות שנתן לנו לישון שש שעות ברצף.
זה עוד לא עקבי, אבל אנחנו שמחים על כל לילה שכזה.

היום בכלל היה יום טוב. הוא אוהב כאשר שנינו בבית,
כמעט ולא בכה היום בכלל, רק לכמה דקות בערב, כאשר הבטן הציקה לו.

תמונות שינוי מצב צבירה:

לפני

אחרי

מתעקש לשבת איתנו בזמן הארוחות
מחכה כבר לגיל שניתן יהיה לתת לו טעימות

מי אמר שילד צריך אריסה קטנה והדוקה כדי שיוכל לישון?
אורן הוא טיפוס של מרחבים.

ומי המציא את האוניברסיטה הזאת?
היא מזכירה לי יותר מכל את התמונה הבאה:

שמים פנימה את הילד והוא לא יודע לאיפה להסתכל קודם 🙂

***

*מגזרות*

סיימתי שתי מגזרות

ראשונה:
(המון עבודה ואני לא ממש מרוצה ממנה) – הזכיר לי את אהבה בימי הכולרה.

ותמונת המקור:
(של דוד פולונסקי, האומן שצייר את הואלס עם באשיר)

לקח לעצמי, לא לחתוך יותר על בריסטול כל כך עבה. מרחוק נראה ממש טוב, מקרוב רואים שהבריסטול לא עמד טוב בחיתוך. נקרע והתקמט באזורים מסוימים.
לקח נוסף, פעם הבאה כאשר אני עושה עיבוד של תמונה למגזרת, לחתוך פחות צפוף ולהיצמד בעיקר לקווי מתאר עיקריים. נראה לי שזה שניסיתי לחתוך גם את הקווים הדקים הפך את התמונה ליותר צפופה ולפחות ברורה.

אין לי מושג מה לעשות עם המגזרת הזו, בינתיים נכנס לקלסר.

שנייה:

את התמונה מצאתי בחיפוש אקראי בגוגל.
לא הרבה עבודה אבל גזירה קשה יחסית, במיוחד בעננים

ולשם תחושת הקנה מידה

ואחרי מסגור
(נייר הרקע – בריסטול כחול עבה ממוחזר עם מרקם)

יש סיכוי שבאחד הכנסים יהיה שוב יריד יוצרים?
מתחילים להצטבר אצלי מגזרות 😛

זהו, לישון.

אלוהים כמה שאני רוצה לישון.
אני כבר יומיים כותבת את הפוסט הזה.

***

כמה דברים ששעשעו אותי.
מובא ברוסית עם תרגום מאולתר.

Говорят, в момент смерти админ вспоминает все свои пароли…

>אומרים שברגע המות האדמין נזכר בכל הססמאות שלו…

Мысли, написанные с грамматическими ошибками, невозможно воспринимать как умные.

> אי אפשר לקבל כנבונות, מחשבות שנכתבו עם שגיאות כתיב.

***

*אורן*

בן 23 ימים.
מסובב את הראש בעקבות צליל.
מתמקד בפנים.
דורש להיות על הידיים כאשר אוכלים.
3.910 ק"ג

ילד ספרותי.
סיפרתי בזמן ההריון שכל פעם שהייתי קוראת מה צפוי לי בשבוע ההריון הבא,
זה ישר היה קורה. בינתיים אורן דיי נאמן לעניין. נראה לי שאפסיק לקרוא על "מה צפוי"
בתוך הספר.
כתוב שלוש שעות של בכי, בשעות הערב, כנראה גזים.
למחרת, שלוש שעות של בכי, בשעות הערב.
אחרי כמה ערבים כאלו,הגענו למסקנה שבינתיים זה לא גזים
אלא פשוט רצון ליחס.

אורן מתבכיין כבר כמה ימים.
היה לילות של השקמה כל שעתיים,
וימים דומים.
הוא כל הזמן רוצה לידיים.
מבקש לאכול.
מתחבר ברעבתנות ואז זונח אחרי שנייה.
חסר מנוחה.
אולי קפיצת גדילה?

*האם הוא אמור לעשות את זה?*
לעשות קנאקים (של מפרקים) כאשר מרימים אותו.
לנסות לשתות את מי האמבט.
לחרחר בלילה.
לפתח חום של 37.6
(חום הגוף שלי הוא 36, אז אורן מרגיש לי רותח בהשוואה)

לקחנו אותו לביקור ראשון אצל רופא ילדים.
ילד בריא ומוצלח.
מעל לשעה של תור.
(עמדנו בחוץ, במרחק בטוח מכל הילדים החולים)
ואמא מותשת לחלוטין.

ועוד כמה (בסדר, דיי הרבה) צילומים, אורן בחוץ

אורן ונסיון עם כדור פיזיו (לפעמים עוזר, לפעמים לא)

מכתב ראשון לאורן, ועוד רשמי.

(תעודת לידה בשבילו,וספחים לת"ז לנו)

***

*מגזרות*
לקחנו את החתולים והמעגל למסגר.
(הם בגודל לא סטנדרטי)
הגעתי למסקנה שאני מעדיפה לחתוך אותם מלמסגר אותם.
זה לא כיף.
אני רדומה מכדי לבחור צבעים,
ורונן לא בין כל הצבעים יכול להבדיל, אז ההתייעצות היא יותר כללית.
בסוף השארנו את המעגל למסגר, אני אפילו לא ממש זוכרת איזה צבע בחרנו לו לרקע.
מקווה שלא אופתע לרעה.
את החתולים לקחתי חזרה הביתה. הם חתוכים על נייר ששחור מצד אחד ולבן מהשני. כלומר רואים את הלבן של הגב בזווית מסוימת.
לפי דעתי זה נראה דיי רע. רונן חושב שאני מדברת שטויות.
לא משנה. ישכבו בקלסר עוד כמה שבועות.

מגזרת חדשה שסיימתי לפני כמה ימים.
מסגרת פשוטה מחנות.
ניתלה בבית.

ומגזרת חדשה שאני עובדת עליה.
מנסה גישה קצת שונה. הפעם, התמונת מקור אינה מגזרת (ציור של דוד פולונסקי).
יוצא מעניין אבל עשיתי טעות והתחלתי לגזור על בריסטול 230 גרם.
עבה מדי וגס מכדי להיגזר כמו שצריך.
נראה לי שאני אסיים כמה שאפשר ואז אעשה את זה שוב עם בריסטול דק יותר.

(ככה זה נראה מאחורה, דף התמונה מודבק מהצד השני)

התחיל אתמול,
לזה נוסף קורס הכנה ללידה שהיה קפוא מהרגיל (המזגן שם משהו אימתני),
ובבוקר קמתי עם כל תופעות השפעת,
בלי, כרגיל, כל סימן לחום.
אני צריכה פעם אחת לבדוק אם ה 36.0 שלי הוא באמת חום נמוך
או מדחום מקולקל 😛
יום ארוך ומעייף מכלום,
מלהרגיש רע, בעיקר.

***
לא הייתי מסוגלת לעבוד מול מחשב היום אז ישבתי לחתוך.
תוצאה, מגזרת אחת ומדבקה אחת מהממת לקיר.
לגבי המגזרת, בהמשך.
המדבקה נהרסה כאשר ניסינו להדביק אותה.
הטפט ממנו חתכתי היה עדין מדי (הולוגרמה כחול).
אנסה אותה שוב בסופ"ש.
***

מיועד כתוספת למתנה לחנוכת בית של חברים.
הדגלון הוא עם שם הילדה שלהם 🙂
מה אתם אומרים.
רקע ירוק, או רקע לבן-קרם?

(המגזרת עצמה היא בירוק כהה)

אני אעלה עצות חיתוך כאשר ארגיש קצת יותר טוב 🙂
כמעט ובלתי אפשרי למצוא הנחיות חיתוך ברשת,
טוב שזה יהיה מתועד ולו בבלוג.

***

אתמול היה במסגרת הקורס הכנה ללידה מיילדת שהדגימה רפלקסולוגיה.
דיי מגניב, ודיי כיף.
שעתיים של עיסוי רגליים (לי) וגב תפוס (לרונן)
כיף, נחמד, חוויתי ואז כאשר ירדנו חזרה ללובי של הבית חולים
התחילו הכאבים.
כאבי דקירה חדים, כמו כאבי מחזור, רק ממש כואבים.
חלקם מלווים בציר אמיתי, חלקם לא.
כמעט עלינו ישירות חזרה למחלקת לידה.
הסתובבנו בלובי עוד כחצי שעה,
קצת עבר ונסענו הביתה.
עכשיו לקראת הערב זה חזר שוב.
מנסה לא להילחץ מזה.
קצת מוקדם, אבל כמו שאומרים,
במקרה הכי גרוע, יהיה תינוק 😛
בינתיים.
הבוטן שוחה לו בכיף,
יום ראשון יש לנו הערכת משקל אצל הרופאת נשים.
אני שותה הרבה מים,
ומקווה שהוא יחכה עוד שבוע וחצי.

***

הייתי היום אצל שיננית.
אני ממש אוהבת את השיחות נפש העמוקות האלו,
שהרופא שיניים/השיננית מדברים, מספרים
ואני יכולה לעשות רק צלילי "מממ", "מממ" מפעם לפעם.
🙂

בכל מקרה, השיננית סיפרה לי על הלידות שלה.
לידה ראשונה, עשרים דקות.
לידה שנייה, שעה וחצי.

זהו, החלטתי.
גם אני הולכת ללדת ככה.
טבעי, בלי אפידורל,
והכי חשוב, שעה וחצי והיינו שם.