חיים, עבודה ורצון ליצור
אומן מגזרות נייר יפני, או אולי אומנית, או אולי לא בדיוק מגזרות נייר, אבל ניתן להשתמש בעבודות שלו ככאלו.
בין האומנים המדהימים שיצא לי לראות או לחתוך.
***
חתכתי שתי מגזרות שלו ושניהן נמסרו, הקטנה (גודל מעטפה) במסגרת החלפה, והגדולה (A4), של שתי הבנות בכחול, נמסרה לחברה שלי אחרי שלא מצאתי איפה לתלות אותה בבית:
והבנות (הלבן זה דף השאירות, המגזרת עצמה בכחול):
ומקרוב:
***
יש לאומן הזה עבודות מדהימות,
מקווה יום אחד למצוא זמן ולחתוך עוד כמה מהן.
זה התחיל לאט לאט. בלוג אחד, ואז שני. כתר פה וכתר שם. כאשר הגיע הזמן למסיבת יום ההולדת של אורן ידעתי שהוא הולך לקבל כתר.
גיגלתי, קראתי, הסתכלתי, מצאתי הדרכה נהדרת, ויומיים לפני היום הולדת ישבתי לתפור.
***
מה עושה אמא לא שפויה שיש לה דלקת בגיד ביד והיא בקושי יכולה להזיז אותה? מובן, יושבת לתפור כתרים מלבד 
***
אבל רגע, יש כזה מבחר, איך בוחרים אחד?
ורגע, צריך גם להביא משהו לילדים בגן, לא? ואיפה יש לי זמן ללכת לחנות?
ואני כבר תופרת.
ויש רק שישה ילדים…
אז,
הכתרים לפני הגומיות:
וביחד:
ועם הגומיות:
(דמינו אתמול בלילה, אורן יושן ומהמהם משהו בזמן שאמא קצת לא שפויה מנסה למדוד עליו כתר)
זה ברווז (אם מישהו בולבל על ידי ההבאה המטורפת מעט):
ובהשראת סדנת החבובות שתמונות ממנה עלו לפורום טקסטיל:
ועם צפרדע:
וכל החבורה ביחד:
ובשימוש:
(אזהרה אמא מתלהבת והמוני תמונות של הילד ממסיבת יום ההולדת בגן)
(נ.ב
אחרי המון מחשבה הכנו (כלומר בעלי הכין) כדורי שוקולדבמקום עוגה. עבד טוב, עם כמות מינימלית של נזק ולכלוך היקפי).
אז, ילד, כתרים ותמונות:
יותר מדי שוקולד…
ושתי תמונות אחרונות, בחוץ עם אבא (שעזר, והיכן כדורי שוקולד, ותמך, ועודד, וצילם):
לשם!
מזל טוב קטן שלי 
ממשיכה את פרויקט מומינים חלק א`
והפעם, מאי הקטנה.
כך זה מתחיל:
רגע, נתקרב:
ונתחיל לצבוע:
ועוד קצת צבע:
וזהו, נגמר:
ולצד האמא מומין:
וזהו 🙂
***
חשבתי למלא את הקומקום בירוק עם נקודות לבנות אבל זה כבר היה נותן כתם צבע גדול מדי וזה דיי טירוף למלא שטח כל כך גדול עם חוט רקמה בריקמה רגילה. נראה לי בפעם הבאה, אם יהיה לי שטחים כאלו אני אנסה לצבוע עם צבעי בד/ אקריל לפני הריקמה.
ממשיכה לריקמה הבאה
נכתב ביום שלישי [חכו, בהמשך יש גם יום רביעי]
ימי מחלה ומי נתן לי רישיון
זה התחיל ביום שלישי. החמיר ברביעי. חמישי נשארתי בבית כי פחדתי לנהוג עם הסחרחורות שהיו לי. היה שישי ובשבת היתה מסיבת 27 שנה ליובלים. המוני פעילויות כיפיות, אבל בחוץ וקר אצלנו.
ביום ראשון החלטתי שאני הולכת לעבוד. טעות. הבנתי את זה כאשר האוטו קפץ, פתחתי עיניים וגיליתי שהפגוש שלי עשה היכרות צמודה מדי עם האוטו שלפני. לשתי המכוניות לא הייתה אפילו שריטה, בסוף אפילו לא החלפנו פרטים, אבל זה יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע.
אני קמה בחמש לעבודה וזו לא הפעם הראשונה שנעצמות לי העיניים על ההגה, אבל זו פעם ראשונה שהייתי כל כך מטושטשת שאפילו לא שמתי לב שזה קורה.
מפחיד.
עשיתי חצי יום בעבודה, שתיתי עוד כוס קפה ונסעתי הביתה.
יום שני כבר לא לקחתי סיכון ונשארתי בבית, וכמובן שהתעוררתי בריאה.
יום חופש בבית זה כיף, גם אם צריך לחלות בשפעת בשביל זה.
ובצד החיובי.
ביום חמישי בערב, אחרי ליטר של תה חם ושני אקמול, הלכתי לסדנה של קרן פרפרים אצל מיכל פ. תענוג. אין מילה אחרת. האפשרות להכיר בנות שעד עכשיו היו רק כינויים והאפשרות ללמוד מקרן.
תודה למיכל ותודה לקרן על הסדנה הנהדרת.
ותודה לבעיקר פורמת על הכיסויי דרכון הצבעוניים 🙂 , מקווה שהפרח התאים לתיק.
מקווה שלא נשמעתי מטושטשת כמו שהרגשתי.
תודה מיוחדת לבעלי ולילד שלקחו אותי לשם ואז חיכו אצל הגיסים עד סוף הסדנה.
כמה דברים קטנים שעשיתי לקראת הסדנה:
שני מגזרות של פרפרים שהגנתי לקרן ומיכל:
(לפי המגזרות של האמן William Oellers )
הלבן זה הצד האחורי של הדף מדפסת שעליו הייתה הדוגמה.
כלומר "שאריות"
ומקרוב:
והפרפר השני עם השאריות:
ומקרוב:
וארוז למסירה:
הפרפר השחור ברקע הוא הצד השני של השאריות.
ופרח סרוג מחוט רקמה שהכנתי בהחלפה לבעיקר פורמת (כבר אמרתי שהכיסויי דרקון שהיא הכינה מקסימים :-)?)
והשלמות יום רביעי:
אתמול, בשלוש, קמתי כדי לנסוע הביתה ולפתע התחילה אצלי סחרחורת מטורפת. משהו לא שפוי, כל החדר מסתובב. וזה שלוש, בארבע וחצי נסגר הגן. וזה שעות של הפקקים. אני מתקשרת לרונן, הוא לא עונה. אז שתיתי כוס קפה, למקרה שזה מלחץ דם נמוך, ונסעתי.
תרשו לי לספר לכם שזה לא כיף לנסוע עם סחרחורת. ההתקף הבאמת גרוע עבר תוך רבע שעה ואז התחילו כאבי ראש. וכך נסעתי, מנסה לא לעצום עיניים כאשר הכאב ראש מחמיר לרגע. אני לא בטוחה איך הגעתי הביתה. כנראה עם הרבה מזל. את אורן כבר הלכתי לאסוף ברגל, לא רציתי להסתכן ולנוסע שוב.
אז גם היום אני בבית. הסחרחורות קלות יותר אבל עדיין כאן. הלכתי לרופא, היא בדקה אותי, עשתה מסדר שלם של בדיקות כדי לוודא שזה לא שבץ וכאשר ראתה שאין שום סימן לכלום אמרה שזה כנראה וירוס של האוזן התיכונה.
לא אוהבת להיות חולה,
מצד שני, עוד יום בבית! כיף!
הולכת לתפור לאורן מכנסיים 🙂
נ.ב
ואני עדיין תוהה, מי נתן לי רישיון?!?
***
עדכון 3/11/2010
תראו מה בעיקר פורמת עשתה עם הפרח הזה 🙂
והנה גם המכנס הקיצי מוכן.
יש לי היום יום פרודוקטיבי.
ההדרכה לתפירה היא עדיין ההדרכה הבסיסית של שני חלקים זהים. הגימור למטה הוא עם סרט באייס עבה (או איך שקוראים לסרט אלכסון לא אלכסוני).
את המפשעה תפרתי לפי ההדרכה הזאת . באמת יוצא איקס חמוד ומסודר. צריך לזכור זאת גם להבא.
הבד הוא בד כותנה דקיק שנמכר כרגע במבצע בקריית אתא (12 שקל למטר, יש גם ירוק וורוד).
והשאלה שלי היא על הבד.
הוא בא "מקופל" שכזה. ניסיתי לשמור על זה בזמן התפירה אבל זה דיי מטופש, והייתי חייבת לגהץ בשביל הסרט אלכסון.
מה אתם ממליצים? לגהץ את כל המכנס או שאולי להרטיב אותו או לכבס שוב כדי ש"קיפלולים" שהיו לו יחזרו? (אם הם בכלל יכולים לחזור).
המכנס:
תקריב על הגימור של הסרט אלכסון:
אם יהיה לאורן נוח אני אתפור לו כזה גם בירוק 🙂
אז מה אתם אומרים לגבי הגיהוץ?