חיים, עבודה ורצון ליצור
זה ברווז.
באמת.
או יותר נכון psyduck
הפוקימון הברווזי שתופס ומנענע את ראשו מצד לצד.
לא זכרתי אותו בכלל עד שראיתי את ההדרכה לסריגה שלו אצל wolfdreamer
אבל ברגע שראיתי, ידעתי שאני רוצה כזה.
אז ישבתי לסרוג.
וסרגתי.
וסרגתי עוד קצת.
ואז פרמתי וסרגתי שוב.
היצורון הקטן הזה הוא הדבר הכי מורכב שסרגתי (נו, אני לא סורגת כל כך הרבה זמן)
הנה הגודל שלו
והנה סיבת הסיבוך
אצבעות
וכפות רגליים
היה מאתגר, יצא מכוער להפליא אבל אני דיי גאה בעצמי 
ממשיכה לאמיגורימי הבא.
באמת. למרות מה שכולם אומרים אחרי שהם רואים את זה.
קבלו את התוספת האחרונה למדף השימורים שלי 🙂
נסרג לפי ההדרכה הזאת
קל, מהיר ומלא נוסטלגיה.
לפחות בשבילי.
ומשומרים:
ועם מבט מלא חזון בעיניים:
והנה המקור
דומה?
סרגתי את רובו עוד לפני הקיץ אבל לא היה לי טריקו בשביל הפנימית, ואחרי שכבר קניתי את הטריקו, לא היה לי זמן והיו הרבה עבודות ופרויקטים אחרים שמשכו את תשומת הלב. ולא היה קלקר ו…
בקיצור. נגמרו התירוצים 🙂
ניצלתי את זה שאני ישובת בבית וסיימתי אותו.
אז הנה הפוף עם הפנימית הממולאת
תקריב על הפנימית בצד של הרוכסן
הפנימית היה בעצם 5 "עלים" או אליפסות שהן בעצם צורה שאני מעתיקה מדף A4 שגזרתי באלכסון ואז אני מסובבת את המשולש שהתקבל ומסמנת על הבד עד שיש לי צורת מעוין , ואז גוזרת.
לא צריך כאן יותר מדי דיוק או עדינות.
א. טריקו דיי סלחני
ב. אף אחד לא יראה את הפנימית. מה שחשוב הוא שהיא תחזיק את פתיתי הקלקר.
והנה הפנימית בתוך הפוף
מסיימים לסרוג (אוי האצבעות, האצבעות! דחוף קרם ידיים)
והנה מוכן לדגמן עם הפוף הקודם שלי
וועוד אחת
ובשביל תחושת הגודל (תמונות ישנות):
את הפוף הסגול סרגתי בשיטת בה מסיימים כל שורה ואז עולים למעלה ומתחילים שורה חדשה.
את האפור סרגתי בספירלה, בלי לסיים שורות.
התוצאה היא שהסגול עגול והאפור משושה.
המשושה הרבה יותר קל לסריגה אבל מתמלא, לפי דעתי פחות טוב.
שניהם מאוד קלים לסריגה.
זה 18 שורות הרחבה
5 או יותר, שורות בלי הרחבה
ואז צמצום עד שנגמר.
אם עובדים ברצף, והאצבעות עומדות הזה, אפשר לסיים פוף כזה בשעתיים.
לחבר טוב שלי היה יום הולדת אי שם בחודש שעבר. המרחקים (מדינה מאוד גדולה וכו'), וחוסר הזמן ואיך שהו, לא יצא לנו להיפגש עד עכשיו.
אבל מתנה הכנתי, והיום, אני הכנסתי אוטו למוסך ונתקעתי בצ'יק פוסט,
הוא לקח יום חופש מהצבא, על על הרכבת ובא צפונה ובילינו יום של שיטוטים ושטויות בלב המפרץ.
כיף. שיטוט בין חנויות, ספרים, שטויות. דיבורים על החיים וישיבת כתיבה פוריה במיוחד.
ומתנה, זה חשוב.
מכיוון שגם חברי כותב, היכנתי לו מגזרת שכבר מזמן שמתי עליה עיין וחיפשתי לה יעוד.
המגזרת היא מכונת דפוס של Tina Tarnoff
חיתוך שלי.
נייר:
מגזרת ורקע – נייר כחול וכחול בהיר של איקיאה (אני מאוהבת הניירות האלו)
רקע – קרטון מודפס של ניירות סקרפ מקסם שימושי
נסיון ראשון שלי עם מגזרות של יותר משכבה אחת.
המגזרת:
הרקע:
ומקרוב:
לא פיקניק לחתוך קרטון. ממש לא פיקניק.
(וכאן תודה לאדלרי שעזרה לי לבחור את הנייר התאים לרקע 
אני ותיאום צבעים לא הולכים ביחד)
ורק להמחשה עד כמה הנייר עבה, תקריב נוסף:
והכל ביחד:
וממוסגר:
וטאצ' קטן מקרוב,
בעלי התעקש שאני אחתום.
מוזר לי כל העניין, אבל חתמתי.
(בקטן קטן, שלא יראו 
)
אז נים, המון המון מזל טוב לך, גם אם קצת באיחור 🙂
נסרג לפי ההדרכה בקישור הבא ( 2017- עדכנתי לקישור חדש ופעיל)
הארנבון הזה אכל בלי למצמץ 4 כדורי חוט כותנה. אני באמת צריכה לשים לב לכמויות של החוט הדרוש לפני שאני מתחילה לסרוג
הוא היה אמור בכלל להיות כולו סגול.
העיניים נקנו באיטסי אצל 6060
הגיעו תוך שבוע וקצת. מחירים סבירים מאוד.
הדבר הראשון שאורן ניסה לעשות היה לאכול אותן החוצה, הן עמדו בכך בכבוד.
אז הנה הארנב המופתע שלי (זהירות, המוני תמונות):
מדגמן
רגע, מה-
לאן הלכת?
אמא, מה זה?
ארנב? מה זה ארנב?
אה… ארנב.
אוקי. בואי ניקח אותו לטיול:
אמא, למה את רודפת אחרי עם המצלמה?
אני אברח לך!
היי, תראי מה מצאתי!
אמא, בואי, בואי
קחי!
אני: מה זה? אה! כיסוי למצלמה. מצלמה! נכון, ארנב!
אז, איפה הינו? אה, כן, ארנב:
אורן: אמא, את לא רצינית.
למה את מצלמת אותו לבד?
אני: אבל חשבתי שזה מה שאתה רוצה.
אורן: אוי ארנבוני, אף אחד לא מבין אותנו.
