תכירו את מלינזה.

מלינזה היא סוג של חתול בספרדית. ספציפית, חתול שמנמן "מעט", שאוהב לישון פרוס על כל משטח זמין, ושבעת נחיתה עושה ספלאח מלא חן אך לא חתולי בעליל

אם אתם יודעים ספרדית אתם מבינים למה קוראים לה מלינזה.

הציור הוא חלק מפרויקט מגזרות מקור ישראליות שאני מריצה והוא צוייר על ידי רביד ברק-מיכאל (להק דגים, שתי כבשים על ענף).

היה תענוג לחתוך את המגזרת הזו ולראות את הפרח והחתולה עולים מתוך הנייר 🙂

ציור המקור:

צילומים נוספים של המגזרת:

והדף המגן

ועוד צילום של מלינזה

היא (בצורה לא משוחדת לחלוטין) נהדרת

***

שבוע טוב,

ממשיכה למגזרת הבאה 🙂

התמונה היא מתחום האנימה (אנימציה יפנית) ומתייחסת לתת ג`אנר של "בישונאן" (בחור יפה).

ציור המקור צוייר על ידי אלה ברס, אומנית צעירה ומוכשרת. אלה מעידה על עצמה שהיא טבעונית מירושליים ועוסקת בעיקר בשירה וציור.

אלה מצטרפת לרביד ברק מיכאל (להק דגים, שתי כבשים על ענף) בפרויקט של מגזרות מקור ישראליות.

אם אתם מכירים ציירים נוספים, או מציירים בעצמכם, ומעוניינים לשיתוף פעולה, אשמח אם תיצרו איתי קשר

***

אני אוהבת את המגזרת הזו. יש בה לא מעט אזורים שמחוברים לשאר המגזרת רק בקו דקיק. זה מסובך לחיתוך אבל התוצאה הכללית היא של אוריריות של המגזרץ המתקבלת. מקווה לחתוך עוד כאלו.

ציור המקור:

והתוצאה:

ממשיכה למגזרת הבאה

נ.ב

ממשיכה מאוד לאט למגזרת הבאה.

פרק כף היד עדיין כואב ובחג הצלחתי להרים תיק בצורה לא מוצלחת ועיקמתי אותו בנוסף להכל.

למה כבשים?

כי ביקשתי מרביד: תציירי לי כיבשה.

קיבלתי את הציור הזה בטענה שזה מספיק קרוב כדי להיות כבשה.

אני לי בטוחה איך בדיוק זה אמור לעבוד. אולי אלו פרפרים שאכלו כבשים?

מי יודע. כך או כך, קבלו שתי כבשים על ענף.

ציור המקור:

וכמו קודמו, להק של דגים, הוא של רביד ברק מיכאל. כמו שאתם יכולים לראות, היא חסרת רחמים

היד שלי שונאת אותי. הפרק כואב ונראה לי שמתחילה להתפתח שם דלקת, מצד שני, תראו את הכבשים האלו

אני חושבת שזו אחת המגזרות הקשות והיפות שחתכתי.

כמה תובנות מהחיתוך:

אני צריכה זכוכית מגדלת גדולה עם תאורה. אם אני רוצה להמשיך לחתוך מגזרות ברמה כזאת אני צריכה משהו שיתמוך מעט בעיניים. מישהו אולי יודע על אחד כזה למסירה או למכירה בזול?

אני צריכה סכין חיתוך עם להב קטן יותר – זו בעיה רצינית. ממה שבררתי, הדרך היחידה למצוא להב קטן יותר היא לעבור לסכיני סקלפל מסוג מאוד מסויים. אני לא בטוחה איפה למצוא אותם אבל אני יודעת שהם יקרים (מספר שקלים ללהב), ואם החיי להב שלהם זהים לחיי להב של סכין יפנית, אז אני אוכל דרכם יותר מהר ממה שאני רוצה לחשוב. כרגע, אני מסיימת בממוצע 5 להבים למגזרת.

ואולי התובנה החשובה מכולן. בפעם הבאה שהיד שלי מתחילה לכאוב צריך לעצור ולתת לה לנוח, לא להמשיך לחתוך עוד כמה שעות כי אני רוצה לראות איך זה יראה גמור בסוף.

כמה תמונות נוספות ותקריבים:

דף המגן

המגזרת למכירה 🙂

ממשיכה למגזרת הבאה

נ.ב

בסדר, נותנת ליד שלי לנוח, שמה טראומיל, ורק אז ממשיכה למגזרת הבאה.