הוכן בהמון אהבה ליום הולדת של גיס אהוב.

תודה מיוחדת לבעל שפירגן, לקח את שני הילדים לסבים, ונתן לי סופ"ש שקט לעצמי. סוף שבוע של יצירה והכי חשוב שקט! משהו שלא קרה מאז שאורן נולד 🙂

למי שמתעניין, זה הצבע שאני עובדת איתו. לא מתוך העדפה מיוחדת אלא כי זה הצבע בד היחיד שמצאתי אצלנו באזור:

שלב הצביעה, תמיד מפחיד 🙂 מה אם ימרח? מה אם יזלוג דרך? מה אם לא יצא? מה אם החלקים הקטנים יתרוממו או יזוזו תוך כדי?

והתוצרים הסופיים:

ואחרי שבלונה נוספת:

ואחרון חביב :

יואב, המון מזל טוב!

שבוע טוב לכולם,

יעל

כי אין דבר כזה יותר מדי חולצות דינוזאור, נכון?

תראו איזה אותיות יפות יצאו מזה, שמרתי את חלקן, היה לי חבל לזרוק

ומגהצים לחולצה .לא לשכוח כמה דפי נייר בתוך החולצה כדי שהצבע לא ייכתים את גב החולצה.

ועכשיו, עם המון סובלנות , עם חודו של הסכין ממקמים את החלקים הקטנים שצריכים לחזור חזרה לתמונה (אני שומרת אותם בצד בתוך קערית קטנה בזמן החיתוך)

ממקמים אותם אחד אחד, מכסים עם נייר אפיה, כדי שלא יזוזו, ומגהצים לצורך קיבוע. ממליצה למספר כמו שעשיתי כאן כדי לזכור מה הולך לאן.

ועכשיו החלק הכי מפחיד, הצביע. אני משתמשת בצבע בד, הוא שורד טוב יותר כביסות ולא הופך את הבד לקשיח. ניסיתי בהתחלה אקרילי אבל הוא נסדק לי אחרי היבוש (מי שעוקב אחרי הבלוג בטח זוכר את ים של דמעות שהיה כאן כאשר נהרסו לי חולצה אחרי חולצה).

בזמן שזה מתיבש, קופסת הצבעים שלי:

והנה התוצאה המוכנה:

שניה, ניקי, זוזי מכאן!

אוקי, הנה זה:

בדיוק בזמן למעבר לבגדי החורף

שבוע טוב לכולם!

יעל