השם הרשמי של זה ברשת הוא STRING ART

ראיתי את זה לראושנה בפינטרסט של המזבלה לעיצוב ומהרגע הראשון ידעתי שאני חייבת לנסות.

אז, לעבודה.

מצרכים:

קרש מנגריה

מסמרי פלדה מהספקה טכנית (4 ש"ח לחבילה של 100)

מתלים לקרש מהספקה טכנית (שקל לאחד)

חוטי רקמה

בעל מוכשר

הביצוע:

ממקמים את הקרש על הקיר:

מגלים שיש צינורות חשמל במיקום המתוכנן. מודדים קצת לימין, קצת לשמאל ומסמנים על הקרש את הנקודות קידוח למתלים.

המתלים:

מחברים אותם לקרש. מודדים, מודדים שוב, קודחים בקיר, שמים שני דיבלים, תולים את הקרש על הקיר, רואים שהמתלים מתלבשים בול על הברגים ונאנחים בהקלה. החלק הקשה מאחוריכם.

מכינים את הטקסט בגודל הרצוי, מדפיסים ומחברים לקרש עם מסקינטייפ:

שמים מסמר ראשון. מגלים שלתקוע מסמרים בעץ זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתם. ממשיכים למסמר שני.מגלים שאצבע זה איבר רגיש. מקשיבים לבעל ולוקחים פלאייר.

כלומר, ממקמים מסמר במקום רצוי

תופסים אותו עם פלאייר

מרחיקים את הילד מהפטיש.

חובטים על המסמר בתוך הפלאייר

מרחיקים את ראש הילד מהפטיש פעם נוספת (להראות לילד שאמא משתמשת באטב כביסה במקום בפלאייר בהתחלה לא היה רעיון חכם…)

שמחים שלאצבעות (ולראש הילד) שלום:

(מיישרים את המסמר לפי הצורך, התוצאה הסופית מאוד סלחנית אבל עדיין כדאי ליישר את  המסמרים האלו שהחליטו, נגיד, להשכב פתאום)

• אצלנו בממוצע כל אות לקחה 50 מסמרים.
• זו הפעם הראשונה (תהיה עוד אחת בהמשך) שמגלים שמסמרי פלדה זה יופי של המצאה ולמרות שהם קצת עבים, הרבה יותר קל לתקוע אותם בעץ קשיח (אצלנו היה קרש אלון)

וסרטון קצר מתהליך העבודה (אני ממש נהנית מהעניין שהנייד שלי מצלם וידיאו סביר ​ )

ממשיכים עד שעושים את כל הטקסט. זה לוקח זמן. אצלנו זו הייתה עבודת צוות אות אני אות הבעל וטוב שכך.  אני אגיד את זה שוב, לא ציפיתי שיהיה כל כך קשה ומעייף לתקוע מסמר.

450 מסמרים מאוחר יותר:

ועכשיו לחלק החשוב, הסרט הלוט… או הנייר במקרה שלנו:

נשארות חתיכות נייר בכל נמה מקומות נחבאים, מנקים אותן אחר כך עם מסמר או עם פנצטה.

ועכשיו החלק הכיפי. מתחילים בליפוף החוטים.

• אנחנו השתמשנו בחוטי רקמה כי זה מה שהיה בבית עם המבחר צבעים הכי טוב. חוטי כותנה לסריגה יעבדו גם כן נהדר, והם עבים יותר, כלומר פחות עבודה וצבע בולט יותר. עוד רעיון שהעלתה חברה שלי, הוא להשתמש בגומיות קטנות שנמתחות בין המסמרים. גם כיף, גם ניתן לשתף את הילדים וגם רחיץ.
• זו הפעם השניה שממש שמחנו שהשתמשנו במסמרי פלדה. יש להם כובע מספיק רחב כדי להחזיק את החוט ככה שלא יחליק. לא מזכירים את זה ברשת אבל זו ממש בעיה כי כל הלפוף הוא במתח והחוט שמח להחליק בכל הזדמנות.
• שמתי נגיעות של דבק מגע בקשרי החוט של תחילת האות ובסופה, ליתר בטחון.

רונן עשה את כל הליפוף:

ספיר נתנה תמיכה נפשית:

​

כן, אני יודעת שהיא על השולחן:

ולאט לאט התקדמנו לאורך האותיות.

עד שלבסוף:

ועל הקיר:

​

שבוע טוב לכולם,

יעל מיכאלי ​