חיים, עבודה ורצון ליצור
בפוסט הקודם , כתבתי על כמה רחוק אפשר לקחת את הויניל ותוך כדי כתבתי שויניל מסדרת siser easyweed מאפשר חופש עבודה גדול יותר. אני עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי אבל רוצה לציין שגם פלוק לא מפגר הרבה מאחור.
היתרון הגדול של פלוק הוא שאם בטעות הוא נחתך יותר מדי וחתיכה נותקה או נפלה, אפשר לגהץ אותה למקום בלי שיראו את זה בתוצר הסופי 🙂
אז, חולצה אחת גם לעצמי (תוך כדי שבעלי ברקע : "את לא נורמלית!" ואני "שקט, אני נהנית כאן…")
וככה הוא נראה מאחורה, הצד עם הדבק
ועל חולצה
אחרי החולצה הקודמת החלטתי לבדוק את גבולות החומר ולקחתי דוגמה מעט מורכבת יותר.
כאן מבחינתי עמדו במבחן כמה דברים:
התשובה לכולם – כן.
ויניל זהב – ובעצם כל סדרת siser easyweed, טיפה יותר דקים וקלים לחיתוך מאשר פלוק ומאפשרים עבודה עדינה יותר.
מאוד קל לעשות עישוב (להוציא את החלקים שנחתכו) בסוף העבודה והוא מתגהץ ונצמד מעולה.
והתוצאה הסופית 🙂
ועל דוגמני הבית (טוב, אולי בתמונה הזאת לא רואים הכי טוב, אבל נכון שהדוגמנים ממש מתוקים?):
לראשונה שמעתי על החיה זאת בקבוצת סילואט ישראל – הקבוצה המקורית. אני כבר שנים מכינה חולצות בשיטת פריזר פייפר ובהתחלה לא התייחסתי לזה כי בעצם אין לי מכונת סילואט (מדפסת חותכת). אבל זה צץ שוב ושוב והחלטתי לבדוק על מה בעצם כל הבלגן.
מדובר בעצם על ויניל שאפשר לגהץ על בד והוא נדבק ונשאר שם.
מחשבה ראשונה שלי – מה, כמו האפליקציות האלו ששורדות בקושי כביסה אחת?
אז מתברר שלא. קבוצת הסילואט עובדת עם חנות הרשת מדלין שמיבאת ויניל איכותי של חברת סיסר.
הדבק של הויניל הזה נמס ומאחד את הויניל עם הבד. התוצאה היא אחידה, מקצועית ושלא יורדת בכביסה.
בהערה צדדית – אלא אם הוא לא גוהץ לפי ההנחיות ובמקרה כזה, אם רואים התרוממות אחרי כביסה, עושים גיהוץ נוסף, הפעם לפי ההנחיות, וזה מתחבר חזרה. איך מגהצים נכון? הדרכה בהקדם 🙂
אז בלי להאריך במילים, הזמנתי מהחנות וישבתי לחתוך:
התחלתי עם משהו פשוט, לראות איך החומר מתנהג:
הדפסתי דוגמה, שידכתי אותה לויניל (עם שדכן). זה הצד העליון של הויניל, כלומר הצד שנראה בסוף.
לויניל יש צד עליון שמוגן בויניל שקוף שמקלפים בסוף אחרי גיהוץ (כמו מגן מסך במכשירי חשמל) ומצד תחתון ששם נמצא הדבק ושהוא צריך להיות מונח על הפריט
אפשר לשדך ולחתוך גם מהצד השני, אבל אז צריך לזכור לעשות תמונת ראי. לי היה נוח לחתוך מהצד הזה ואם אתם חותכים ידנית כמוני, ממליצה לעבוד ככה וזהו.
חתכתי אותו מהויניל ואז חתכתי אותו לפי הציור. החומר לא זול ושווה לנסות למזער שוליים
גיהצתי וקילפתי את הויניל השקוף המגן. זהו ויניל שחור פלוק – כלומר קטיפה שחורה.
והתאהבתי. אין לי מילים לתאר כמה זה מדהים. אני בכנות לא חושבת שאוכל לחזור בחזרה להכנת חולצות עם הפריזר פיפר.
עדכונים אחרי כביסה:
קצה כנף אחת התרוממה (ראו למעלה – צריך ללמוד לגהץ נכון). גיהצתי שוב, הפעם כמו שצריך והיא חזרה למקום.
והנה אורן מדגמן את החולצה בכנס עולמות למדע בדיוני ופנטזייה:
מבוסס על הדפס של האומן Jacques Hnizdovsky . תלוי אצלנו בסלון.
יש משהו קסום בכבשה הזו. הפרווה הארוכה, הרגליים הקטנטנות. ברגע שראיתי אותה ידעתי שאני רוצה לחתוך אותה. זה היה פרויקט ארוך (מעל שנה) ועד לרגע שסיימתי אותו לא הייתי בטוחה שאצליח לחתוך את זה בלי שייהרס.
מסוג המגזרות שאני פוחדת לצלם לפני שהן גמורות כי לא לחלוטין בטוחה שאצליח לסיים אותן. אחת מהקשות שחתכתי.
המגזרת הזו הייתה קשה גם ללוח החיתוך
]
פס ועוד פס
וגמור 🙂
