שפתוני לחות תוצרת בית סבב ב'

על המתכונים כתבתי כאן

עבר פחות מחודש וביני לבין הילדים סיימנו את כל מה שהוכן… אפשר לחשוב שהם אוכלים את זה או משהו… אה רגע…

בכל מקרה, סבב ב'

הפעם השתמשתי במכלי מתכת שהזמנתי מ ebay. המכלי פלסטיק היו חמודים אבל המכסים שלהם נשברו אחרי כל נפילה ואצלנו הם נופלים הרבה.

ובינינו, המכלים מחו"ל גם יותר איכותיים וגם יותר זולים מאלו שבארץ (והמשלוח חינם).

אז,  להכנה עצמה:

נראה לי שאנחנו מסודרים לכמה חודשים קדימה

שבוע טוב לכולם,

יעל מיכאלי

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

שפתון לחות תוצרת בית

אתחיל ואגיד, אני לא בן אדם של "אורגני". אני בן אדם של "נוח" "וטעים".

אבל אני אוהבת שפתוני לחות. מאוד. השפתיים שלי מאוד רגישות לחום, לקור, לשינויי מזג האוויר ואלוהים יודע למה עוד. תמיד יש אצלי בהכן לפחות שפתון לחות אחד.

אם כך, לא מפתיע שגם הילדים שלי אוהבים שפתונים. במיוחד ספיר. אתם יודעים שאם קצת מאמץ אפשר למרוח תכולה של שפתון אחד על רוב הגוף?

חוץ מהעניין שאני נשארת בלי שפתון (ושכל שפתון עולה סביב ה 20 ש"ח) זה היה יכול להיות משעשע. אבל מה, שפתון לחות למבוגרים לא מתאים במיוחד לילדים.  האמת, הוא אפלו לא מאוד מתאים למבוגרים. אם תקראו את האותיות הקטנות תגלו מהר מאוד שאסור לקרב אותו לעיניים למשל (הוא שורף בטירוף, באמת, אל תנסו).

בכל מקרה, לא חיפשתי את זה במודע אבל כאשר זה בצבץ בפינטרסט הרגשתי תחושה של "ואוו" ו של "זה דווקא ממש מגניב!"

מתברר שמאוד פשוט להכין שפתון לחות בבית… והוא אפילו יוצא אורגני (אם למישהו אכפת).

אז מה צריך?

שלושה מרכיבים בלבד:

שמן קוקוס (קונים בחנות מזון, אם אין לכם במכולת או בסופר, אז יש בכל חנות טבע). הוא נראה קצת כמו חמאה בצנצנת כי הוא מוצק בטמפ' החדר [עולה 30-40 ש"ח לצנצנת]

שעוות דבורים (זה קצת יותר קשה להשגה, במיוחד אם אתם גרים במקום נידח על גבעה בגליל נגיד. אני את שלי הזמנתי מכאן ) [עולה כ 50 ש"ח לחצי ליטר]

שמן אתרי – לא חייבים אבל זה כיף. אני קניתי שמן לוונדר (כי הוא מותר לשימוש ישירות על העור וזה מיועד לילדים בין השאר) ושמן ברגמוט, כי ואוו. [25 שח ומעלה, תלוי בשמן]

יש המוני מתכונים ברשת אבל המתכון שאני אימצתי ממליץ שהחומרים יבואו ביחס משקלי של 2 יחידות שמן על כל יחידה של שעווה.

כלומר, 2 גרם שמן על 1 גרם שעווה.

מה עכשיו?

מחממים בבן מארי. או בגרסה לעצלנים שהמליצו ברשת ואימצתי בחום, בתוך כוס או צנצנת שמכנסים לסיר מים (מים קרים, כן? מחממים אחרי שהצנצנת כבר בפנים אחרת היא עלולה להתנפץ).

המיים אפילו לא צריכים לרתוח, הכל נמס הרבה לפני.

מחכים שימס, מוציאים את הכוס או הצנצנת למגבת, מוסיפים את השמן האתרי ויוצקים לכלים.

אני קניתי צנצנות פלסטיק קטנות (באותו מהקום שבו קניתי את השעווה), ברשת בנות קנו מקלות שפתון ריקות וטיפטפט פנימה ואז אחרי שזה התקרר זה יצא כמו שפתון קנוי לכל דבר.

יוצקים, נותנים לזה להתקרר (זה מתקשה תוך חצי שעה בערך) וזהו, נהנים.

החומר יוצא בריח נהדר, טבעי, ניתן לשימוש על כל הגוף, אם משחקים עם היחסים של החומרים ניתן להכין מקלות לחות ועוד מגוון מוצרים.

שמנים חלופיים:

שמן שקדים

שמן זית

חמאת שיאה

שמן קקאו

וכל שמן אחר שאתם מוכנים למרוח על עצמכם

תוספים אפשריים:

שמנים אתריים אחרים

לינולן (אני הוספתי, נשאר לי מתקופת ההנקה)

שוקלד  (יאמי!)

קפה

תמציות טעם

תמציות צבע

חתיכות שפתון רגיל שאחרי שימסו יתנו צבע

האפשרויות אין סופיות.

אני אספתי כמה מהמתכונים שאהבתי לספריית פינטרסט אצלי, מוזמנות לבקר 🙂

Lip balm

***

את הקופסאות קישטתי עם עטי שרפי ומלמעלה צבעתי עם לק כסוף לציפורניים (אחרת הצבע יורד בגלל השומניות).

הכנתי שתי נגלות, אחת עם לוונדר ואחת עם ברגמוט ואחרי זה עשינו פעילות בגן והכנו סבב נוסף.

מקופסת שעווה אחת וצנצנת חמאת קוקוס ניתן להכין מספיק ל 60 מנות בערך, ועוד תישאר מספיק שעווה.

כיף ופשוט.

לא קונה יותר שפתון בחנות 🙂

שבוע טוב לכולם,

יעל מיכאלי

נ.ב

סבב ב' של שפתונים

 

 

 

 

אהבתם? תשתפו הלאה :)

איך מחפשים תמונה באיכות טובה יותר באינטרנט

נגיד שמצאתם את ההדרכה הזאת:

אתם רוצים לשבת ולסרוג, אבל מה, איכות התמונה על הפנים. בקושי אפשר להבין את ההוראות והסימנים מטושטשים עד כדי תסכול.

תכירו את Google Images. הגוגל שמאפשר לכם לחפש בעזרת תמונות.

http://www.google.com/imghp

ממש ככה, במקום לרשום את הטקסט בתיבת החיפוש פשוט גוררים לתוכו את התמונה שאתם רוצים שהוא יחפש.

ובפעולה:

נגרור פנימה את התרשים שלנו:

נסתכל על התוצאות:

נבחר את תוצאות החיפוש בעלי גודל התמונה שמתאים לנו ביותר.

נוריד אותה 🙂

ונלך לסרוג 🙂

דרך החיפוש הזאת מאפשרת למצוא תרשימים וגזרות באיכות טובה יותר ובגודל קובץ גדול יותר.

בנוסף, היא מאפשר להגיע לאתרים ולבלוגים שמעלים תוכן בעל אופי דומה, אז מגזרה אחת או תרשים אפשר להגיע להגיע לעשרות גזרות ותרשימים נוספים.

למה עוד זה שימושי?

לגלות מאפה בעולם תמונת נוף כל שהיא, לגלות מי הצייר או האומן מאחורי יצירה מסויימת, למצוא בן אדם ברשת (לפעמים זה עובד)

ועוד.

ממליצה לנסות

אהבתם? תשתפו הלאה :)

מגזרות נייר- מדריך לחותך המתחיל ב`

מיקה העלתה בפוסט הקדם כמה שאלות והחלטתי שיהיה יותר קל לענות עליה ברשומה עם תמונות מצורפות, אז הינה השאלה ואחריה תבוא גם התשובה:

מה יותר עדיף לחתוך- את קוי המתאר או את פנים המגזרת ובמידה וחותכים את פנים המגזרת ומשאירים את קוי המתאר- איך נוצרת מסגרת למגזרת (אני מקווה שהבנת את השאלה….) כי אני רואה שאת משתמשת בשתי הדרכים- לפעמים גוזרת את הקוים ולפעמים את הפנים.
רציתי לדעת- מה לדעתך עדיף.
עוד שאלה: אחרי הנסיון של אתמול בערב- זה נראה כמו משהו שמחרב משטח מתרפא במהירות הבזק…. וכך גם לגבי הסכינים: כמה להבים הולכים לך על מגזרת אחת? (ככה שאני אוכל להבין סדר גודל של קניה)
שאלה שלישית: אם אני רוצה למסגר עכשיו את המגזרת שלי- האם אני מדביקה אותו על דף/בריסטול? או מבקשת ממי שיעשה לי מסגרת שפשוט ישים רקע לבן? האם זה לא מצריך הדבקה? אשמח להסבר או הפניה למקום המתאים.
 
תשובות 
א. מה לחתוך, תלוי במגזרת. רוב התמונות שאני חותכת הן מגזרות מראש, אז בהן זה ברור מה צריך להיחתך. ברוב המקרים, חותכים את החלקים הגדולים ומשאירים מן שלד שהוא בעצם המגזרת.
מצד שני, בחלקן, כמו בתמונה הזו:

(תמונה של דוד פולונסקי, האומן שצייר את ואלס עם באשיר)

אם נחתוך את הבפנים לא ישאר לנו כלום, אז כאן כן חותכים את הקווים של ה"שלד". כלומר את קווי המתאר של המגזרת.
בשיטה זו ניתן לחתוך כמעט כל רישום, צריך רק להקפיד שחותכים כל פעם פיסה קטנה, כדי שלא יווצרו קווים חתוכים ארוכים מדי ושהנייר לא יאבד מיכולת הנשיאה שלו (כלומר שלא יתקפל מהמשקל של עצמו).

הערת אגב על המגזרת הזו – נחתך על בריסטול קונסון עבה. מרחוק נראה ממש טוב, מקרוב רואים שהבריסטול לא עמד טוב בחיתוך. נקרע והתקמט באזורים מסוימים. בנוסף, בגלל שהבריסטול עבה רואים שנוצרת זווית מחדירת הלהב, כלומר יש מקומות שהנייר נחתך לעומק ויש מקומות אחרים שהוא נחתך בשיפוע ורואים את העומק והזווית של הנייר.

הערה נוספת, לקח לעצמי, פעם הבאה כאשר אני עושה עיבוד של תמונה למגזרת, לחתוך פחות צפוף ולהיצמד בעיקר לקווי מתאר עיקריים. נראה לי שזה שניסיתי לחתוך גם את הקווים הדקים הפך את התמונה ליותר צפופה ולפחות ברורה.
ובחזרה לענינינו.
בעיקרון, צריך שדף הנייר לא יתפרק בתהליך. כלומר שלא יווצרו קווים תלויים באוויר, כי אז בעצם הם לא חלק מהמגזרת והם יפלו. אפשר שיהיו כמה כאלו, כמו למשל האף והעיניים כאן (חולמת לחתוך את המגזרת הזו יום אחד):
 
אבל כדאי שיהיה כמה שפחות מהן. כי יש סיכוי לא רע שהם ילכו לאיבוד לפני שיצא למסגר את המגזרת 🙂
אז מה עושים? אם התמונה היא לא מגזרת במקור, עוברים עליה עם עט עבה ומשלימים קווים במקומות שיש אזורים לא מחוברים.
ניתן לראות את זה במגזרת הזו:

הציור המקורי:

אם משווים אותו למגזרת רואים שהייתי צריכה לחבר חלק מהאזורים המצויירים כדי שישארו במגזרת הסופית ולא יפלו.

(מצד שני, נאלצתי להשמיט חלק)
קיים גם מצב ביניים, כאשר המגזרת היא לא תרשים שחותכים בו את קווי המתאר, אבל עדיין חותכים רק אזורים מסוימים ולא מפרידים את התצורה הכללית משאר הדף, למשל:

לגבי השאלה מה אני מעדיפה, אז בצורה חד משמעית אני מעדיפה לחתוך מגזרות שידוע מה צריך חתוך בהן. אני לא יודעת לצייר והצורך להשלים קווים ולנסות לנחש מה נחוץ ומה לא כדי שהתמונה עדיין תעבוד גורם לי לא מעט תסכול. זה מאתגר וזה כיף אבל עדיין מתסכל.
לגבי השאלה: במידה וחותכים את פנים המגזרת ומשאירים את קוי המתאר- איך נוצרת מסגרת למגזרת.
אני לא בטוחה למה את מתכוונת, אבל אם הכוונה היא איך נוצרת המסגרת המרובעת סביב המגזרת, אז היא נוצרת כך:

לפני הדפסת התמונה מבקשים מוורד שיוסיף לה מסגרת ומוודאים שהמגזרת נוגעת בה לפחות בנקודה אחת (עדיף יותר, אחרת הנייר של המסגרת מתקשה לעמוד במשקל המגזרת). כאשר חותכים, חותכים גם את המסגרת (חותכים אותה אחרונה) ואז מתקבלת מגזרת ממוסגרת.
ב. לגבי בלאי הלהבים, זה בדרך כלל תלוי בגודל ובסוג המגזרת.
ככל שהיא גדולה יותר, צריך יותר להבים. ככל שיש בה יותר אזורים קטנים, צרים או מעוגלים, צריך יותר להבים.
קצה להב = יחידה ששוברים בסכין יפנית.
בחבילה יש 5 להבים = כ 50 קצות להב.
לצורך המחשה:
2 קצות להב

3-4 קצות להב

בערך להב שלם

להב וחצי עד שניים

 

בגלל זה אני חותכת בסכין יפנית ולא בסכין גרפיקאים. הרבה יותר קל (וזול) לשבור קצה להב מאשר להחליף קצה סכין.

בלאי משטח החיתוך

כתבת: זה נראה כמו משהו שמחרב משטח מתרפא במהירות הבזק.
כן. לחלוטין. עפות לי חתיכות משטח בזמן החיתוך. מצד שני, אני חותכת כבר קרוב לשלוש שנים ואני רק במשטח השלישי שלי, אז אם מוכנים לחתוך על משטח שנראה כמו אזור אסון זה לא כל כך נורא.
הערה חשובה – לא ממליצה להשתמש במשטח חיתוך של מגזרות גם בתור משטח לגלגלת של חיתוך בדים! במשטח מגזרות נשארים לא פעם קצות להב קבורים. לא הדבר הכי בריא לסכין גלגלת.

מסגור של מגזרות

מגזרות לא אוהבות דבק פלסטי, כמו שגיליתי עם המגזרת הראשונה שלי…

אז המשכתי בלעדיו.
את המגזרות הראשונות שלי מסגרתי לבד, במסגרות זולות מחנות צילום.

שמתי את המגזרת על הזכוכית, מעליה את דף הרקע, מעליו ערמת דפי מדפסת ומחצתי את כל הערמה עם גב התמונה.
בצורה הזאת המגזרת מוחזקת במקום ואין צורך להשתמש בדבק.
היתרון – זול ומתקבל מראה סביר.
החיסרון – נוטה ליפול מהקיר והמראה הוא "סביר". ההבדל בין מגזרת ממוסגרת עצמאי לכזו שממוסגרת במקום מקצועי מורגש היטב.
לאחר כמה מגזרות לקחתי את המגזרת למסגור אצל "מסגר" (יש שם למי שממסגר תמונות?) וכך אני עושה מאז.
הרבה חותכי מגזרות ממסגרים על דף לבן. לי הניגוד הזה הרגיש מעט קר מדי. לפי דעתי קרם, תכלת או כל צבע בהיר אחר יתאים ברוב המקרים הרבה יותר מלבן.

ועבור מגזרת בהירה אין שום סיבה לא למסגר על צבע כהה.

עוד הצעה למסגור, שלא ניצלתי אבל שמעתי עליה, היא למסגר בין שתי לוחות זכוכית, בלי רקע בכלל.
לגבי הדבקה. אם ממסגרים ב "מסגרייה",  הם משתמשים בדבק נגיעה לא נוזלי (מי שעוסק בסקראפ בטח מכיר במה מדובר).
הם שמים מספר נקודות שמדביקות את המגזרת לרקע בלי שהדבק יספיג את הנייר.
בינתיים כל "מסגרייה" שניגשתי אליה כבר מסגרה מגזרות בעבר, מתברר שזה הרבה יותר נפוץ ממה שחושבים וכל בית עסק למסגור ערוך לזה (נהדר, עכשיו זה נשמע כמו ניתוח לב פתוח ;) )
אם כאשר באים לאסוף את המגזרת מתברר שכן חמק החוצה מעט מהדבק צריך להתעקש שבעל המקצוע יפתח את התמונה וינקה.
כבר קרה לי פעם במגזרת עם קווים מאוד דקים. המקום שאני ממסגרת בו משתמש בדבק כחול. בואו נגיד שהיה קשה לפספס את זה.
מקווה שעניתי על כל הסעיפים,
אני כאן לכל שאלה,
יעל  
***
אהבתם? תשתפו הלאה :)

מגזרות נייר – מדריך לחותך המתחיל

 

איך מתחילים?

זו שאלה שחוזרת דיי הרבה אז החלטתי שבמקום לכתוב תשובה מחדש כל פעם שהשאלה עולה אני אכתוב רשומה קצרה.

המדריך מתיחס לחיתוך בעזרת סכין יפנית ומבוסס על תובנות שרכשתי מלמידה עצמאית בתחום.

אז הנה החמש דקות שלי בעניין מגזרות הנייר 

***

מגזרות נייר – מאיפה מתחילים

חומרים

משטח חיתוך מתרפא: ההמלצה שלי היא על משטח חיתוך של ארטה. גודל A3 ומעלה.

סכין יפנית: כאן אחרי דיי הרבה נסיונות אני יכולה להמליץ על שני סוגים של סכינים.

1. סכין יפנית דקה, חד פעמית, שמוכרים בכול חנות לציוד יצירה או בית ספר בשקלים בודדים  – הלהב הראשונה שהסכין מגיעה איתה מספיק חדה לחיתוך מגזרות. לא ממליצה לקנות מילוי להבים לסכינים אלו. מסיבה לא ברורה הלהבים למילוי לא חדים או חזקים כמו הלהב הראשונית שהסכין בא איתה. הסכין הזו מגיעה עם להב של 45 מעלות.

2. להבים של 30 מעלות, עם סכין מתכת. (הלהבים ברוב המקרים לא נכנסים לסכין רגילה). מדובר על להב עם זווית חדה יותר ונוחה יותר לעבודת חיתוך עדינה. הזווית כאן זהה לסכין גרפיקאים. אני ממליצה לקנות להבים של Nt Cutterr, הם חדים, חזקים ושווים כל שקל. נמכרים ברשת ארטה ב 13-16 ש"ח לחבילה של 5 להבים. קניתי להבים של NT גם בחנות יצירה,  במחיר זול יותר, אבל הם היו באיכות ירודה בהרבה והקצה שלהם נשבר אחרי דקות בודדות של חיתוך. מתסכל והרסני למגזרת.

תמונה של משטח חיתוך, סכין חיתוך (עם מעצור, זה חשוב) ו 2 חבילות להבים של NT.

 

 

נייר:

נייר בריסטול שחור שמוכרים בכל חנות יצירה. הנייר הזול והפשוט, שעולה 1-5 שקלים. אם מבקשים ממכם סכום גבוהה יותר כנראה שמדובר בנייר איכותי יותר ובדרך כלל עבה יותר שלא מתאים למגזרות. המצב כאן הוא : זול יותר = טוב יותר.

אם אתם רוצים לחתוך בנייר צבעוני תנסו למצוא דף בריסטול שיהיה בעובי של הנייר השחור, בדרך כלל על ידי מישוש.

אני לא ממליצה לא לקנות נייר קונסון שמוכרים בקרוויץ – אלא אם יש לכם המון מזל הנייר שתקנו יהיה עבה מדי. אני כן ממליצה להסתכל על הקונסון שיש בארטה. יש להם כמה עוביים ומבחר טוב של צבעים.

הדרישות שלנו מהנייר – צבע זהה משני הצדדים. נייר צפוף, חזק, כמה שפחות סיבי וללא מרקם. כאשר קורעים ממנו חתיכה חשוב שלא יהיה בפנים צבע אחר מהצבע העליון.

נייר צבעוני שאני מאוד אוהבת לעבוד איתו הוא נייר מלה שנמכר באיקיאה.

דק, מתנהג מצויין בחיתוך, מבחר צבעים טוב ולא יקר.

טיפ קטן – אל תתתנו להם לגלגל לכם את הבריסטול בחנות ואל תקנו בריסטול מגולגל אלא אם אתם רוצים להלחם עם נייר שמתגלגל לכם כל הזמן בזמן החיתוך. תבחרו דף בריסטול, תבקשו מהמוכרת זוג מספריים ותחתכו אותו במקום ל 8 חלקים, או כל גודל רצוי אחר. מדף בריסטול אחד שחותכים אותו לחצי שוב ושוב יוצאים דפים שקצת גדולים מ A4, לכן לא צריך לדייק.

 

איך מתחילים

אם אתם יודעים לצייר אז החיים שלכם פשוטים יותר. אם כמוני אתם לא בטוחים מאיזה צד מחזקים את העפרון אז גוגל הוא החבר שלכם.

מוצאים תמונה שאתם אוהבים.

מדפיסים אותה.

מניחים אותה מעל דף החיתוך ומחברים אותה אליו עם מהדק.

טיפ – אם המגזרת שלכם זהה לגודל דף החיתוך ניתן לחבר בהיקף בעזרת מסקינטפ או סלוטפ ולהסיר אותו בסוף או לחתוך דרכו.

 

 

חותכים.

זהו. זה כל הסיפור. חותכים לפי הדוגמה המודפסת, דרך שני הדפים.

מסיימים, מסירים את דף המדפסת (שאני קוראת לו גם הדף המגן) ונהנים מהמגזרת המוכנה.

 (מגזרות של האמנית  Angie Pickman, aka Rural Pearl. נמסרו כמתנה למנחה ומארחת בסדנת רקמה בה השתתפתי).

 

 

טיפים לחיתוך:

  • הדף המגן – הדף הזה נועד להגן על המגזרת שלכם מכתמי אצבעות, שמן, לכלוך ונתזי רוק. הוא גם שומר שחלקים עדינים של המגזרת לא יתפסו ולא יתרממו אז אל תתפתו להסיר אותו לפני הזמן.
  • תתחילו את החיתוך מהאזור הכי עדין והכי מסובך במגזרת. אלו האזורים שהסיכוי לפשל בהם הוא הגבוה ביותר. עדיף להתחיל מהם כדי שבמקרה שהמגזרת נקרעת לא תצטרכו להתחיל הכל מחדש אלא רק את האזור הזה.
  • חתיכת דף מגן – אם במגזרת שלכם יש אזור עדין ורגיש במיוחד, אפשר בגמר החיתוך שלו להדביק מעליו חתיכת נייר. חתיכת הנייר תשמור שהאזור הזה לא יקרע עד סוף חיתוך שאר המגזרת. כמובן שמדביקים את חתיכת הנייר לדף המגן ולא למגזרת עצמה (אלא אם יש מצב חריג ורוצים להגן על האזור גם מלמטה)
מציאת אזור עדין:

חיתוך האזור:

 

הדבקת חתיכת דף מגן מעל האזור:

 

חיתוך שאר המגזרת:

 

 

 

  • תחליפו להבים כאשר יש צורך בכך. זה היתרון בלהב יפנית. תנצלו אותו ואל תתפתו לחסוך. להב כהה היא מתכון בטוח למגזרת מקומטת או קרועה.
  • טיפ חשוב , איך יודעים שהלהב זקוקה להחלפה – אם הנייר נמשך בעקבות הלהב, אם הלהב נתפסת או אם אתם צריכים ללחוץ בחוזקה על הסכין כדי להצליח לחתוך ישר, זה הזמן להחליף. דרך נוספת לבדוק היא לעבור עם קצה הציפורן על קצה הלהב. הלהב היפנית היא מעט פריכה ונוטה להישבר. מסיבה לא ברורה השבר הוא לא בדיוק בקצה אלא מעט גבוה יותר. תעברו עם קצה הציפורן לאורך קצה הלהב, אם אתם מרגישים מגרעת, כנראה שהגיע הזמן לשבור את הקצה ולעבור ללהב הבא.
  • איחסון המגזרת בין חיתוך לחיתוך – מכיוון שחיתוך של מגזרת יכול לקחת כמה וכמה ימים חשוב למצוא פתרון לאחסון המגזרת בין חיתוך לחיתוך. אתם תזדקקו לשני משטחים ישרים וקשיחים בגודל A3 (גודל של שני דפי מדפסת).

אני מאחסנת ומניידת את המגזרת בין שני משטחי חיתוך ישנים שסיימו את חיהם. בעבר יצא לי להשתמש גם בשני רבעים של בריסטול ביצוע.

תמצאו לכם את הדרך שתתאים לכם ביותר.

בגמר החיתוך, אני מניחה את המגזרת בין כמה דפי מדפסת, מכניסה אותם לשמרדף ואת השמרדף לקלסר.

***

תזכרו שמגזרות נייר דורשות הרבה סבלנות והרבה עבודת נמלים.

מגזרת יכולה לקחת ימים ולפעמים חודשים של עבודה.

לעתים קרובות מסיימים את החיתוך עם יד וגב דואבים,

אבל התוצאה, התוצאה היא תענוג.

חיתוך נעים!

אהבתם? תשתפו הלאה :)