גילוף על וילון קירור, או : אם אין לינולאום, נגלף את מה שיש

אחרי הנסיון ראשון עם השבלול וחומר דמוי גומי, פניתי לרשת לקרוא על מה אנשים חותכים בעצם.

החומר המקובל הוא כמובן לנוליאום. זהו חומר שהיסטורית היה מיוצר משמן פשטן (linseed oil), שעוות עצים, נסורת ועוד כמה חומרים. בימים עברו, השתמשו בו לריצוף ולקירוי, והיום, בלתי אפשרי למצוא אותו בחנויות. באמת. עברתי בכמה וכמה חנויות של חומרי ריצוף, והלינוליאום היום הוא חומר PVC שלא מתאים למטרה שלנו.

בשלב הבא ניסיתי את כל חנויות האומנות בעיר (את כל השתיים), גם ללא הצלחה יתרה.

משם עשיתי את מה שאני בדרך כלל עושה במצבים כאלו, הלכתי לחנויות הספקה טכנית, לחפש משהו שיכול להוות תחליף ראוי.

ראיתי ברשת שאנשים חותכים על משהו שקוף, לא ידעתי מה זה, וזה לא היה חייב להיות שקוף, אבל הלכתי לחפש.

פוסט טוב ומקיף על סוגי חומרים לגילוף (פוסט באנגלית)

זה לקח קצת זמן, בעיקר היא מאתגר להצליח להסביר בחנויות השונות מה בדיוק אני רוצה, אבל לבסוף, באחת החנויות, בפינה מרוחקת של המחסן, הם הוציאו גליל של משהו ושאלו: "אולי זה זה?"

לקחתי חתיכה הביתה, וזה אכן היה "זה".

מדובר על רצועות של וילון קירור, שתולים ביציאה מחדרי קירור ומחסני קירור. בטח ראיתם כאלו בלא מעט מקומות. זהו חומר pvc שקוף, גמיש ומספיק עבה כדי לגלף. נמכר בחנויות הספקה טכנית לפי משקל.

אמ;לק

יתרונות – זמין, עמיד, אפשר להניח אותו מעל תמונה ולהעתיק את התמונה אליו, מתאים לגילוף.

חסרונות – קשיח ופחות נוח לגילוף מאשר חומרים אחרים (עליהם אכתוב בפוסטים הבאים), בהדפסה על בד, יותר קשה להעביר ממנו את הציור כי המרקם שלו פחות טוב להעברת לחץ.

כמה תמונות של ניסיונות שלי עם החומר: