בשלושה השבועות האחרונים ראיתי את רונן בדיוק 4 ימים. תחילה הוא היה בעבודה עם לינה במקום עכשיו הוא בצרפת , (צ'יפרו אותו על העומס השנה). מחכה ליום שישי ורוצה כבר שיחזור.

***
זאתי הפחידה אותי נורא בבוקר.
אני מתעוררת והיא שוכבת לידי כמו סמרטוט.
ליטפתי אותה, היא לא זזה. ניערתי אותה, היא לא זזה. הרמתי לה את הראש אבל כאשר עזבתי הוא נשמט למטה.
אני כבר כולי היסטריה, הסתובבתי לשידה לשים את המשקפיים וכאשר הסתובבתי חזרה היא כבר ישבה והסתכלה עלי במבט מבוהל.
בזה זה לא נגמר. אני מלאת הקלה, רוצה ללטף אותה והיא לפתה התכווצה כולה וזחלה לצד השני של המיטה, מבוהלת ורועדת.
שניה היא בהתה בי מהצד השני של המיטה ואז לפתע רצה אלי ורצתה לקבל יחס וליטופים.
או שהיא נבהלה מזה שאני נבהלתי, או שהיה לה חלום רע, אבל עכשיו היא הולכת אחרי לכל מקום בבית ומפעם לפעם נצמדת אלי.
חתול מוזר.
***
שבוע הספר. אני עובדת בדוכן של כתר משלוש ועד עשר בלילה. חלום ארוך שנים של לעבוד עם ספרים. אני בדוכן ילדים ובינתיים השלמתי את רוב ספרי הילדות שאף פעם לא יצא לי לקרוא. פלוטו חמוד. חמישה בלונים מטופש. אוזו ומוזו ו האי הגיון כנראה יחזרו איתי הביתה.
העבודה היא בעמידה וזה לא הולך לי כל כך טוב. אחריות הדוכן אמרו שנביא כיסאות אז ארגנתי לי שרפרף גבוה מהבית. אבל עדיין, אי אפשר לשבת יותר מדי בעבודה כזאת.
סה"כ, ממש כיף.
ראשון ושני במקביל גם עבדתי בוקר בהסברה נגד עישון של האגודה למלחמה בסרטן. מצד אחד, זה כיף, מצד שני, לעבודה גם בוקר וגם ערב, שניהם בעמידה, זה לא רעיון כל כך טוב.
עייפה, רדומה והרגליים שלי לא אוהבות אותי במיוחד.
***
אישרנו שורה ראשונה של קירות פנים בבית, בשבת הקרובה אולי כבר יהיו קירות. מגניב.

השבוע,
דיילות מטרנה בסופר פארם

חודש הבא,
שבוע הספר עם הוצאת כתר בערבים
בבקרים ובעוד כמה ימים,
הדרכה על שמש ועישון בבתי הספר מטעם האגודה למלחמה בסרטן.

לא הרבה, אבל לפחות עבודה
🙂

***
זאתי טיפשה.
יצאתי מהמקלחת, מצאתי אותה מכורבלת בכיור אז פתחתי עליה את המים.
היא עשתה:
"מיאו-מי-מיאו"
והסתובבה לשתות את המים, תוך כדי שהם זורמים עליה.
עד פה, נגיד שבסדר.
העניין הוא שאחרי כמה חודשים אצלנו, זאתי גדלה מעט
ועכשיו זה חתול שלא רק שוכב בכיור אלה ממלא את כולו וסותם את הניקוז.
תוך כמה שניות המים בכיור התחילו לעלות.
זאתי עדיין שותה את המים מהברז.
המשיכו לעלות.
עדיין שותה.
רק כאשר הם הגיעו לה עד הצוור,
החתול מטופש הזה שם לב שאולי משהו לא בסדר וניסה לצאת מהכיור.
בשלב זה, היא גילתה שחתול רטוב זה חתול כבד.

לכמה רגעים זה גם היה חתול מבוהל, שמנסה לברוח מהפרווה של עצמו,
ואז היא עשתה עוד
"מיא-מי-מיאו,
והלכה להתיבש על המיטה.

מאז התהליך חוזר על עצמו כמעט כל יום,
היא ניצחה, מתוך ניסיון לחסוך המים אני לא ממלא יותר את הכיור,
ועם זה רק נשפך עליה,
לא אכפת לה.

לחלוטין זאתי.
נראה לי שניקי מסכימה איתי בעניין.

***

מה נסגר עם צרצרפיס?