19.10.2009

אין לי כוח לשום דבר רציני או שדורש מחשבה.
חצי הזנחתי את הפורום, ומרגישה ממש אשמה על כך.

***
שבועיים של עבודה.
אני קצת בהלם שממש סיימתי אותה.
יצא… ובכן, ממש יצא.

ועם השאריות של הדף מדפסת שלפיו חתכתי:

אולי כדאי להתחיל לחתוך לא על שחור?
יוצא ממש נחמד בצבעים אחרים.

ומסקנה לעצמי,
מגזרת הבאה פשוטה יותר!

***

*מדבקות*
התחלנו לקשט את האמבטיה של הבוטן
(היי, שטח נוסף שלא קיר!)

***

*בוטן והריון*
התיקים כבר ארוזים
(תיק לחדר לידה, תיק למחלקה, תיק ציוד לבוטן)

זאתי כבר נמסרה.
(התאקלמה, כצפוי, מצוין אצל הגיסים)

השידה כבר הגיעה.

מעט צפוף אבל סביר.
את העריסה ניקח שבוע הבא, או אחרי הלידה, מה שיבוא קודם.

יש צירים אבל לא סדירים.
אני ישנה מצוין, אלא אם יש צרבת (ויש).
הבעיה היא לקום בלילה לשירותים,
כואב לקום.

מחכה לבוטן 🙂

***

צבעו אותו!
כתום ירוק, הבית עם הכי הרבה אופי בשכונה 😛
אבל כדי להיות הוגנים, עוד לא את כולם צבעו.

ומקרוב:

ומקרוב מצד אחר:

אין צילום טוב מקדימה, הצבעים בצילום יצאו לא מאוזן. אולי בפעם הבאה 🙂

שלב הבא, אלומיניום (גם ירוק)

אהבתם? תשתפו הלאה :)

עוד קצת סיפורי הריון

היה לנו אתמול בערב מפגש אחרון של הקורס הכנה ללידה,
פגישה עם רופא שדיבר על סוגי זירוזי לידה, חומרי הרדמה, חילוץ תינוק,
וכמובן, כל הסיבוכים האפשריים בדרך.
תקשיבו, אסור לשים פגישה כזאת כמשהו בסיום הקורס 🙂
להגנתם יאמר שהיא זזה לסוף בגלל אילוצים כאלו ואחרים, אבל עדיין.
מלחיץ!
מתברר שאחת מתוך חמש לידות בארץ מסתימת בקיסרי.
ברצינות. ואנחנו בדיוק חמש זוגות בקורס,
לרגע הרגיש לי כמו רולטה.

ועוד נקודה למחשבה.
ואקום או קיסרי?
בתקווה שלא נצטרך לא את זה ולא את זה.

נ.ב
אחר כך הייתה מסעדת פירות ים מקסימה,
ראשי קלמרים מטוגנים, שרימפסים, כיף,
וצרבת אל תוך הלילה, אבל על המסעדה בהזדמנות אחרת.

נ.ב 2
מחכים לשידת החתלה שצריכה להגיע כל רגע,
ואז לוקחים את זאתי לגיסים. נראה לי שהיא מרגישה משהו,
היא הייתה מקסימה ומתכרבלת מהבוקר… מצד השני, כך גם ניקי.
נראה לי שהן הבינו שאחת עוזבת, אבל מנסות להשפיע עלינו מי 🙂

אהבתם? תשתפו הלאה :)

כולם נגדי :-P

הגב שלי הורג אותי.
פשוט הורג אותי.
במיוחד כאשר אני יושבת.
הבעיה היא שאני גם עובדת וגם נחה בישיבה.
ללכת עוזר, אבל אז כואב במקומות אחרים.

***
הכביסה לא מתיבשת כבר שלושה ימים.
אני ממש לא אוהבת לגור בקריות.
כל יום שהיא נשארת תלויה היא צוברת ג'יפה מהאוויר.
אם גם מחר זה לא יהיה יבש אני אכבס אותה פעם שנייה ואנסה ליבש בבית.

***
מכירים איך זה שהדברים הקטנים ממש הורסים את מצב ברוח?

***
התפתח לי לפתע Cravings לשוקו.
הרבה יותר עדיף מהחשק לאלכוהול שהיה לי עד עכשיו.
זה משתלב מצוין עם החשק למוצרי חלב ולשוקולד שצץ לאחרונה.
🙂
אני עוד אשמין עד סוף ההריון.

אהבתם? תשתפו הלאה :)

חוויות מכנס, מההריון ומיצירה ובכלל

אוקי, בוא ננסה שוב, בתקווה שהפעם ה LJ לא יאבד לי את הפוסט.

*טמטמת הריון*
זה התחיל בערך באיקון והתדרדר מאז.
מרגיש כאילו הראש שלי מלא בערפל.
יכולת ריכוז אפסית. כל הזמן שוכחת מה רציתי או תכננתי לעשות
מטופש ביותר.
טוב שהעבודה שלי לא דורשת יותר מדי מחשבה.

***

*שמחות הריון, או "אני יכולה לללכת! אה, רגע, לא"*

ביום שלישי באיקון גיליתי לפתע שאני הרבה יותר ניידת.
את האמת, מי ששמה לב הייתה ורד.
לפתע היה לי יותר מרץ, זה כמעט ולא כאב, היה יותר קל לנשום.
כבר שמחתי שאולי הבוטן התמקם מעט נמוך יותר וההקלה המדוברת של
ממש לקראת הסוף, סוף סוף כאן.
אז לא באמת. אולי זה היה ההתרגשות או אולי ההתלהבות איקון, אבל זה החזיק בדיוק עד מוצ"ש,
וביום ראשון התעוררתי כדי לגלות שאני בקושי יכולה לקום מהמיטה.
שוב אין אוויר, שוב כואב, רק גרוע יותר.
נו מילא, לפחות היו כמה ימים נחמדים, וכבר באמת שלא נשאר הרבה 🙂

***

*מגזרות*

המגזרת שהייתה מיועדת כמתנת חנוכת בית לחברה שלי
בגרסתה הגמורה 🙂

בהמלצתכם היא קיבלה רקע אחר, בסוף של קפה בהיר. יצא ממש נחמד, התקבלה היטב 🙂

אני עובדת עכשיו על מגזרת מטורפת לחלוטין. לא יודעת אם אהיה לי את הסבלנות לסיים אותה אבל מאוד מקווה שכן.

טיזר קטן:

הולך לאט.
ממש קשה לי לשבת כפופה מעל שולחן.

***

*מדבקות*

היי! יש קיר שלם גם מהצד השני של המיטה!

חתול רודף אחרי פרפר (קטיפה שחורה)

ובשילוב עם המדבקה שכבר הייתה שם קודם:

מתברר שאלו לא מרמיטות אלא סוריקטות (מה שזה לא יהיה)

הדוגמה למדבקות לקוחה מהאתר הבא:
http://www.e-glue.fr/en/stickers-c-5.html
מחכה כבר שיהיה לבוטן חדר אמיתי שנוכל לעשות את המדבקות בגודל מלא 🙂

ומדבקה אחת נוספת שחמקה מהחדר החוצה

שילוב של קטיפה ירוקה ושחורה.
אני עשיתי את הגזע, רונן עשה את העלים.

***
*חתולים*

סיימתי לקרוא את "דיואי"
ספר מקסים, לא כולו על החתול אבל כולו מרגש, גם אם מעט דכאוני לפרקים.
בהשראת הספר, כמה תמונות של ניקי וזאתי.
(לא שבאמת הייתי צריכה תירוץ להעלות תמונות שלהן, אבל שיהיה 🙂 )

ניקי והסל שלה

מה שרואים מאחוריה זה החלון דרכו הן נכנסות ויוצאות החוצה. הרשת בחלון? כן, זה חור.
עבודתה הגאה של זאתי. עכשיו היא נכנסת ויוצאת דרכו.
ניקי מצידה, ממשיכה לפתוח ולסגור את המסגרת של הרשת. החור הוא לא לרמתה.

ה "סל" של זאתי
(לרגעים בהם היא לא ישנה בכיור)

ניקי בוחנת את הסל של זאתי

לא עבר אישור והיא חזרה לסל שלה.

מה יהיה כאשר יהיו תמונות בוטן?

***

*צירים*

ביום שישי – שבת הם כבר היו בצפיפות דיי יפה.
כל עשר דקות בערך, לא כואבים, אבל אני אופטימית בעניין.
מאז אתמול, שוב כמעט ונעלמו. צירצירון פה ושם, וכל פעם כשאני קמה ואז הם גם כואבים.
(הגעתי למצב שאני פוחדת לקום).
בוטן! מחכים לך כאן!
בוא כבר 🙂

אני יודעת שבהריון ראשון נוטים לסחוב עד הסוף,
אבל גם אני וגם רונן נולדנו בשבועות 36-37,
יש איזה אפקט תורשתי בעניין, לא?

מחשבה לעצמי, אולי כדאי להתחיל ללכת יותר?

***
נ.ב
במהלך כתיבת הפוסט הוא נאכל פעם נוספת,
אבל הפעם הייתי מוכנה ושמרתי בין לבין.
מה קרה לשיחזור האוטומטי שהיה ל LJ עד עכשיו?

אהבתם? תשתפו הלאה :)

גפן

חוויה מדהימה. אני עדיין די בהלם.

ומכיוון שלא היה אפשרות להגיד את זה בטקס (לא שהייתי מצליחה לחשוב על זה על המקום :-P):

תודה לרמי ולרותם על העריכה המצוינת.
תודה לרונן על הסבלנות והעידוד.
ותודה ליעל פורמן, על כך שלפני הרבה הרבה שנים
הייתה הראשונה שהציע לי עזרה עם הגהה ועריכה
ונתנה לי דרך להתחיל לפרסם.

היי, ותודה לכל מי שעודד, הצביע ושמח איתי.
מגניב לחלוטין כל העסק 🙂

***

נ.ב
היה כאן פוסט ארוך עם תמונות וסיפורים אבל נסגר לי הדפדפן ו ה LJ או הכרום
אכלו לי את ההודעה.
מספיק, אולי אנסה לכתוב את הכל שוב מחר.

אהבתם? תשתפו הלאה :)