זה התחיל לאט לאט. בלוג אחד, ואז שני. כתר פה וכתר שם. כאשר הגיע הזמן למסיבת יום ההולדת של אורן ידעתי שהוא הולך לקבל כתר.

גיגלתי, קראתי, הסתכלתי, מצאתי הדרכה נהדרת, ויומיים לפני היום הולדת ישבתי לתפור.

 

***

מה עושה אמא לא שפויה שיש לה דלקת בגיד ביד והיא בקושי יכולה להזיז אותה? מובן, יושבת לתפור כתרים מלבד 

***

אבל רגע, יש כזה מבחר, איך בוחרים אחד?

ורגע, צריך גם להביא משהו לילדים בגן, לא? ואיפה יש לי זמן ללכת לחנות?

ואני כבר תופרת.

ויש רק שישה ילדים…

אז,

הכתרים לפני הגומיות:

וביחד:

ועם הגומיות:

(דמינו אתמול בלילה, אורן יושן ומהמהם משהו בזמן שאמא קצת לא שפויה מנסה למדוד עליו כתר)

זה ברווז (אם מישהו בולבל על ידי ההבאה המטורפת מעט):

ובהשראת סדנת החבובות שתמונות ממנה עלו לפורום טקסטיל:

ועם צפרדע:

וכל החבורה ביחד:

ובשימוש:

(אזהרה  אמא מתלהבת והמוני תמונות של הילד ממסיבת יום ההולדת בגן)

(נ.ב

אחרי המון מחשבה הכנו (כלומר בעלי הכין) כדורי שוקולדבמקום עוגה. עבד טוב, עם כמות מינימלית של נזק ולכלוך היקפי).

אז, ילד, כתרים ותמונות:

יותר מדי שוקולד…

ושתי תמונות אחרונות, בחוץ עם אבא (שעזר, והיכן כדורי שוקולד, ותמך, ועודד, וצילם):

לשם!

מזל טוב קטן שלי