מי יפיוף? מי?
אז ככה התחלנו:
על כתפינו גידלנו אותו…
לאט לאט הוא התחיל לפתח מעט אופי
*שסק: חכו חכו, אני עוד אתחשבן איתכם על זה שאתם משאירים אותי עם לבד עם ניקי בבית!*
שקל לפתוח בקריירת דוגמנות:
ואפילו דיגמן לתמונה האבסטרקטית
There is no SHESEK
ולא שכח לעשות עינים לכל עבר (ואיזה כחולות ויפות הן היו…)
אבל כמו בן משפחת מיכאלי אמיתי מהר מאוד גילה עניין בספרות
במיוחד אחרי שגילה שעם קצת לעיסה היא אכילה בהחלט (*יולי: ל-א-א-א!!!*)
במשקל גאה של קילו מאה (400 גרם תוך שבועיים)
ועם צבע עיניים חדש, קבלו (שוב) את שסק :
***************
אמא צוחקת אלי שאם ככה אני מדברת על חתול, מה יהיה כאשר יהיו לנו ילדים?
נראה עוד שנה שנתיים 🙂
בינתים, שני חתולים בהחלט מספיק.
**************
ורק כדי לא לקפח, ניקי, לא שוכחים גם אותך!
****
זהו, מספיק עם שטויות. לישון.
אוווו איזה חמוד.גורם לי שוב פעם להצטער שהבעל בית שלי לא מרשה להחזיק חיות מחמד.
Kitty!
התמונות על הכיסוי המנוקד מדהימות. ואני חשבתי שרק כלבים מחליפים צבע עיניים.
איזה שני פשושים מתוקים. 🙂 אני עוד זוכרת כשפויה היתה בגיל הזה, אבל מיני לדעתי נולדה גדולה ושמנה… 😉
פויה איזה שם חמוד לחתול 🙂 אצלנו בינינו לבין הגיסים יש: שסק, ניקי, שניצל, קטן, מפלצת ותול.
הו! כמה חמודים! (וגם לי היתה תקופת "יותר תמונות חתולים מכל דבר אחר". זה עובר…)
מקווה, לא רוצה להיות אחת מ"אנשי החתולים" האלו אני בכלל טיפוס של כלבים.
כן, באמת שמתי לב שמאז שיש לנו חתול אני זוחלת הרבה יותר. במיוחד מתחת למיטה כדי להוציא את מה שהם הכניסו לשם. וכן, גם מיומנות הליטוף השתפרה פלאים 😉
😀