מגזרות נייר- מדריך לחותך המתחיל ב`

מה יותר עדיף לחתוך- את קוי המתאר או את פנים המגזרת ובמידה וחותכים את פנים המגזרת ומשאירים את קוי המתאר- איך נוצרת מסגרת למגזרת (אני מקווה שהבנת את השאלה….) כי אני רואה שאת משתמשת בשתי הדרכים- לפעמים גוזרת את הקוים ולפעמים את הפנים.
רציתי לדעת- מה לדעתך עדיף.

עוד שאלה: אחרי הנסיון של אתמול בערב- זה נראה כמו משהו שמחרב משטח מתרפא במהירות הבזק…. וכך גם לגבי הסכינים: כמה להבים הולכים לך על מגזרת אחת? (ככה שאני אוכל להבין סדר גודל של קניה)
שאלה שלישית: אם אני רוצה למסגר עכשיו את המגזרת שלי- האם אני מדביקה אותו על דף/בריסטול? או מבקשת ממי שיעשה לי מסגרת שפשוט ישים רקע לבן? האם זה לא מצריך הדבקה? אשמח להסבר או הפניה למקום המתאים.

קישור ל: מדריך לחותך המתחיל א'
***

א. מה לחתוך, תלוי במגזרת. רוב התמונות שאני חותכת הן מגזרות מראש, אז בהן זה ברור מה צריך להיחתך. ברוב המקרים, חותכים את החלקים הגדולים ומשאירים מן שלד שהוא בעצם המגזרת.

מצד שני, בחלקן, כמו בתמונה הזו:

(תמונה של דוד פולונסקי, האומן שצייר את ואלס עם באשיר)

אם נחתוך את הבפנים לא ישאר לנו כלום, אז כאן כן חותכים את הקווים של ה"שלד". כלומר את קווי המתאר של המגזרת.

בשיטה זו ניתן לחתוך כמעט כל רישום, צריך רק להקפיד שחותכים כל פעם פיסה קטנה, כדי שלא יווצרו קווים חתוכים ארוכים מדי ושהנייר לא יאבד מיכולת הנשיאה שלו (כלומר שלא יתקפל מהמשקל של עצמו).

הערת אגב על המגזרת הזו – נחתך על בריסטול קונסון עבה. מרחוק נראה ממש טוב, מקרוב רואים שהבריסטול לא עמד טוב בחיתוך. נקרע והתקמט באזורים מסוימים. בנוסף, בגלל שהבריסטול עבה רואים שנוצרת זווית מחדירת הלהב, כלומר יש מקומות שהנייר נחתך לעומק ויש מקומות אחרים שהוא נחתך בשיפוע ורואים את העומק והזווית של הנייר.

הערה נוספת, לקח לעצמי, פעם הבאה כאשר אני עושה עיבוד של תמונה למגזרת, לחתוך פחות צפוף ולהיצמד בעיקר לקווי מתאר עיקריים. נראה לי שזה שניסיתי לחתוך גם את הקווים הדקים הפך את התמונה ליותר צפופה ולפחות ברורה.

ובחזרה לענינינו.

בעיקרון, צריך שדף הנייר לא יתפרק בתהליך. כלומר שלא יווצרו קווים תלויים באוויר, כי אז בעצם הם לא חלק מהמגזרת והם יפלו. אפשר שיהיו כמה כאלו, כמו למשל האף והעיניים כאן (חולמת לחתוך את המגזרת הזו יום אחד):

 

אבל כדאי שיהיה כמה שפחות מהן. כי יש סיכוי לא רע שהם ילכו לאיבוד לפני שיצא למסגר את המגזרת 🙂

אז מה עושים? אם התמונה היא לא מגזרת במקור, עוברים עליה עם עט עבה ומשלימים קווים במקומות שיש אזורים לא מחוברים.

ניתן לראות את זה במגזרת הזו:

הציור המקורי:

אם משווים אותו למגזרת רואים שהייתי צריכה לחבר חלק מהאזורים המצויירים כדי שישארו במגזרת הסופית ולא יפלו.

(מצד שני, נאלצתי להשמיט חלק)

קיים גם מצב ביניים, כאשר המגזרת היא לא תרשים שחותכים בו את קווי המתאר, אבל עדיין חותכים רק אזורים מסוימים ולא מפרידים את התצורה הכללית משאר הדף, למשל:

לגבי השאלה מה אני מעדיפה, אז בצורה חד משמעית אני מעדיפה לחתוך מגזרות שידוע מה צריך חתוך בהן. אני לא יודעת לצייר והצורך להשלים קווים ולנסות לנחש מה נחוץ ומה לא כדי שהתמונה עדיין תעבוד גורם לי לא מעט תסכול. זה מאתגר וזה כיף אבל עדיין מתסכל.

לגבי השאלה: במידה וחותכים את פנים המגזרת ומשאירים את קוי המתאר- איך נוצרת מסגרת למגזרת.

אני לא בטוחה למה את מתכוונת, אבל אם הכוונה היא איך נוצרת המסגרת המרובעת סביב המגזרת, אז היא נוצרת כך:

לפני הדפסת התמונה מבקשים מוורד שיוסיף לה מסגרת ומוודאים שהמגזרת נוגעת בה לפחות בנקודה אחת (עדיף יותר, אחרת הנייר של המסגרת מתקשה לעמוד במשקל המגזרת). כאשר חותכים, חותכים גם את המסגרת (חותכים אותה אחרונה) ואז מתקבלת מגזרת ממוסגרת.

ב. לגבי בלאי הלהבים, זה בדרך כלל תלוי בגודל ובסוג המגזרת.

ככל שהיא גדולה יותר, צריך יותר להבים. ככל שיש בה יותר אזורים קטנים, צרים או מעוגלים, צריך יותר להבים.

קצה להב = יחידה ששוברים בסכין יפנית.

בחבילה יש 5 להבים = כ 50 קצות להב.

לצורך המחשה:

2 קצות להב

3-4 קצות להב

בערך להב שלם

להב וחצי עד שניים

 

בגלל זה אני חותכת בסכין יפנית ולא בסכין גרפיקאים. הרבה יותר קל (וזול) לשבור קצה להב מאשר להחליף קצה סכין.

כתבת: זה נראה כמו משהו שמחרב משטח מתרפא במהירות הבזק.

כן. לחלוטין. עפות לי חתיכות משטח בזמן החיתוך. מצד שני, אני חותכת כבר קרוב לשלוש שנים ואני רק במשטח השלישי שלי, אז אם מוכנים לחתוך על משטח שנראה כמו אזור אסון זה לא כל כך נורא.

הערה חשובה – לא ממליצה להשתמש במשטח חיתוך של מגזרות גם בתור משטח לגלגלת של חיתוך בדים! במשטח מגזרות נשארים לא פעם קצות להב קבורים. לא הדבר הכי בריא לסכין גלגלת.

מגזרות לא אוהבות דבק פלסטי, כמו שגיליתי עם המגזרת הראשונה שלי…

אז המשכתי בלעדיו.

את המגזרות הראשונות שלי מסגרתי לבד, במסגרות זולות מחנות צילום.

שמתי את המגזרת על הזכוכית, מעליה את דף הרקע, מעליו ערמת דפי מדפסת ומחצתי את כל הערמה עם גב התמונה.

בצורה הזאת המגזרת מוחזקת במקום ואין צורך להשתמש בדבק.

היתרון – זול ומתקבל מראה סביר.

החיסרון – נוטה ליפול מהקיר והמראה הוא "סביר". ההבדל בין מגזרת ממוסגרת עצמאי לכזו שממוסגרת במקום מקצועי מורגש היטב.

לאחר כמה מגזרות לקחתי את המגזרת למסגור אצל "מסגר" (יש שם למי שממסגר תמונות?) וכך אני עושה מאז.

הרבה חותכי מגזרות ממסגרים על דף לבן. לי הניגוד הזה הרגיש מעט קר מדי. לפי דעתי קרם, תכלת או כל צבע בהיר אחר יתאים ברוב המקרים הרבה יותר מלבן.

ועבור מגזרת בהירה אין שום סיבה לא למסגר על צבע כהה.

עוד הצעה למסגור, שלא ניצלתי אבל שמעתי עליה, היא למסגר בין שתי לוחות זכוכית, בלי רקע בכלל.

לגבי הדבקה. אם ממסגרים ב "מסגרייה",  הם משתמשים בדבק נגיעה לא נוזלי (מי שעוסק בסקראפ בטח מכיר במה מדובר).

הם שמים מספר נקודות שמדביקות את המגזרת לרקע בלי שהדבק יספיג את הנייר.

בינתיים כל "מסגרייה" שניגשתי אליה כבר מסגרה מגזרות בעבר, מתברר שזה הרבה יותר נפוץ ממה שחושבים וכל בית עסק למסגור ערוך לזה (נהדר, עכשיו זה נשמע כמו ניתוח לב פתוח  )

מקווה שעניתי על כל הסעיפים,

אני כאן לכל שאלה,

יעל  

***

קישור ל: מדריך לחותך המתחיל א'