בשבת האחרונה הייתה לו התגלות. הייתה לו קערת כביסה אדומה עם צעצועים ודלי כחול עם צעצועים והוא היה עסוק בלהוציא ולהכניס צעצועים לתוכם או מהם. ואז פתאום, אנחנו שומעים ממנו קריאת הפתעה. מסתובבים, והוא עומד מעל קערת הכביסה המלאת צעצועים ומסתכל על הדלי המלא צעצועים שהוא הכניס לתוכה. הילד היה המום. ממש שינה לו סדרי עולם.
הוא למד שני משחקים חדשים.
"אני אתפוס אותך" – אני מדשדשת ברעשנות אחריו והוא זוחל בשיא המרץ. ואז הוא עוצר, בדיקה אם אני עדיין מאחוריו, צווח משימחה ומממשך בפרצי זחילה מטורפת.
"באיזה יד" – אני מחביאה צעצוע באחד הידיים והוא צריך למצוא אותו. שעות של תענוג.
קראנו את איה פלוטו. אורן נעלב עד עמקי נשמתו שלא נתתי לו ללעוס את הספר הזה. (אחד מהבודדים אצלנו שלא בגרסת קטון לעיסה). ממשיכה ההתלהבות מ "חתול גדול חתול קטן". הוא יושב כל יום קרוב לשעה (במשך היום, כן? אין לו עדיין כזה ריכוז 😛 ) ומדפדף בו.