אורן
אתמול הוא שכח איך זוחלים אבל לפתע התחיל לשבת זקוף ויציף.
עדיין, היה דיי מפחיד. הוא ניסה להתקדם והרגליים לא הסתדרו לו. הוא היה מסתכל עליהן מופתע ומתוסכל ומנסה להזיז אותן עם הידיים.
היום הוא כבר שוב זוחל, ויושב ממש יפה, מאזן את עצמו ואוחז בדברים שמולו.
היום הוא נשען על קערת כביסה הפוכה ונעמד (קערה אדמה, למה היא תמיד אדומה אצל כולם?)
נעמד!
וכמה תמונות מהתקופה האחרונה.
אז איפה היינו? אה כן, שחייה.
תראו! אני שוחה לבד, בלי עזרה בכלל. זה החיתול שמנסה לטבוע אז אבא עוזר לו קצת.
איפה המים?!? איפה המים?!?
תשכח מזה! אני לא קופץ!
אני אוהב חבל.
מנדנדים אותי עליו הלוך וחזור ושרים לי "נד נד"
הו כן, שום דבר לא יוריד אותי מכאן עכשיו.
סוס! מי צריך חבל! יש לי סוס!
הוא סגול, הוא ארוך, אבל הכי חשוב, הוא לעיס!
אמא ואבא קנו לי כזה גם הביתה, אבל בברכה, במים, הוא הכי טעים.
תראו, בלי ידיים!
ועכשיו עם.
ובזינוק.
נו, אמא, אולי מספיק עם צילומי הסוס?
מה, ממש לשחות?
אבל זה רק כדור, זה לא כזה מעניין.
גם כשזה 3 זה לא הכי מרגש.
הממ… זה כבר יותר מעניין…
יאמי, טעים
זה רק אני והגלשן שלי, ואבא.
ברצינות? אתם חושבים שאני כבר מספיק גדול?
מגניב!
זה דווקא דיי נחמד.
וזהו, הביתה לישון!
***
בהזדמנות אביא גם תמונות משבועות, הוא היה ממש דוגמן קטן שם.
***
אתמול היה טוב, היום היה בסדר. ועכשיו, לקראת הערב אני שוב מתחילה להרגיש רע.
כבר אין לי כוח להיות חולה יותר.
נראה לי שאני אשאר מחר בבית להתאושש קצת.
איזה מתוק!
לכי לנוח. את אמא, את לא יכולה להרשות לעצמך להיות חולה.