היה לנו אתמול בערב מפגש אחרון של הקורס הכנה ללידה,
פגישה עם רופא שדיבר על סוגי זירוזי לידה, חומרי הרדמה, חילוץ תינוק,
וכמובן, כל הסיבוכים האפשריים בדרך.
תקשיבו, אסור לשים פגישה כזאת כמשהו בסיום הקורס 🙂
להגנתם יאמר שהיא זזה לסוף בגלל אילוצים כאלו ואחרים, אבל עדיין.
מלחיץ!
מתברר שאחת מתוך חמש לידות בארץ מסתימת בקיסרי.
ברצינות. ואנחנו בדיוק חמש זוגות בקורס,
לרגע הרגיש לי כמו רולטה.
ועוד נקודה למחשבה.
ואקום או קיסרי?
בתקווה שלא נצטרך לא את זה ולא את זה.
נ.ב
אחר כך הייתה מסעדת פירות ים מקסימה,
ראשי קלמרים מטוגנים, שרימפסים, כיף,
וצרבת אל תוך הלילה, אבל על המסעדה בהזדמנות אחרת.
נ.ב 2
מחכים לשידת החתלה שצריכה להגיע כל רגע,
ואז לוקחים את זאתי לגיסים. נראה לי שהיא מרגישה משהו,
היא הייתה מקסימה ומתכרבלת מהבוקר… מצד השני, כך גם ניקי.
נראה לי שהן הבינו שאחת עוזבת, אבל מנסות להשפיע עלינו מי 🙂
תודה, בעיקר לגבי ההתלבטות לגבי הואקום. התחלתי להרגיש אשמה שאני בכלל לוקחת בחשבון שקיסרי זה לא כל כך טוב בשבילי :-/ אני לא שוקלת בכלל לידת בית, זה פשוט לא בשבילי. ואין לי את האומץ. מקווה לדחות את ההגעה לבית החולים כמה שיותר כדי שהלידה עצמה תהיה יותר קצרה ויהיה פחות פיתוי לאפידורל. מה גם, שממה שהבנתי, חלק מאחוז הקיסרי המאיים נובע מכך שמרגע האשפוז מתחילים להקציב זמן. אז אולי אם אגיע מספיק מאוחר… בינתיים, שני לילות די גרועים. צירים לא סדירים שהתחילו לקראת הערב ונמשכו עד הבוקר. צירים וצרבת… בררר… שילוב נוראי. מקווה לפחות הלילה לחסוך מעצמי את הצרבת. ועם צירים כאלו לא נוסעים לבית החולים. משעשע מעט, בעיקר בהקשר הקיסרי. ביום רביעי, בסוף הקורס, שאלתי את המיילדת האחראית אלינו מה היא ממליצה. אז היא ענתה שאם אני רוצה, היא תבדוק לי מוניטור אבל אז היא תאשפז אותי. הודתי בנימוס וברחנו הביתה. לידה "כזאת" אני לא רוצה. בינתיים, הבוטן בועט בכיף, אז נראה לי שהוא החליט להתעכב עוד כמה ימים. מתחילה שבוע 38.
טמטמת ההריון אוכלת אותך, אני רואה. תתקשרי אלי כשיש לך צירים! או אם את לא יודעת מה לעשות! או בכלל – את חייבת לי שיחה עוד מאייקון!
הממ… אני מנחשת שעכשיו זה לא שעה טובה להתקשר, נכון :-P? אם זה לא היה יחסית מתוזמן לא היית מהמרת שזה צירים. מרגיש יותר כמו כאבי בטן מאי סבילות לחלב מאשר צירים. יש איזו גישה של כוס יין ולנסות לחזור לישון, לא? ננסה, רק אולי בלי היין.
תודה, מקווה כנ"ל. זו מסירה זמנית, לפחות עד שנעבור ליובלים ולבוטן יהיה חדר משלו. ומוסרים רק חתולה אחת כי זאתי צ'ומתית ולא הכי מחונכת. היא בא אלינו כחתולה בוגרת ו"לא" בשבילה הוא בדרך כלל יותר עצה מכל דבר אחר. היא מאוד מתוקה, אבל היא גם מאוד אוהבת להתכרבל על כל דבר ובכל מקום. לא יהיה שום דרך למנוע ממנה להיכנס לעריסה או לישון על חפצי הבוטן. בקיצור, אנחנו פשוט לא סומכים עליה. ניקי, מצד שני, חתול הרבה יותר אחראי וחכם 🙂